אני מתבייש
הרבנים התומכים בקצב לא שמעו את עדויותיהן של הנאנסות במשפט, ובוודאי לא ירדו לעומק החקירות הנגדיות של התביעה וההגנה. למרות זאת, רבנים אלו בטוחים כי האמת עדיין מצויה בצד של האנס והפושע ולא בצד של הנאנסות והשופטים
אפתח בגילוי נאות, הידוע למי שעוקב אחר מאמרי בשנים האחרונות. אני מאמין כי הרבנים בכלל ורבני הציונות הדתית בפרט הינם אנשי הרוח והמוסר המשמעותיים והחשובים ביותר בחברה היהודית והישראלית בעבר ובהווה. למרות ההזדהות הרעיונית שלי עם רבים מאוד מהרבנים החותמים על מכתב התמיכה באנס המורשע משה קצב - לא נותר לי אלא לזעוק: אני מתבייש!! אני מתבייש!! אני מתבייש!!
אני מתבייש בראש ובראשונה בבושתה של תורת ישראל, המיוצגת על ידי הרבנים הללו ומצוטטת במכתבם. התורה הפכה במחי חתימה בלתי אחראי לתומכת חלילה באנס כמו משה קצב. כידוע, התורה וההלכה מחמירות מאוד בכל מגע אסור שבין גבר
לאשה בהסכמה ובוודאי שלא בהסכמה, במעשה ואפילו בראייה. את זה יודע כל אדם ובוודאי הרבנים שחתמו על המכתב - ולמרות זאת שלחו את מכתבם.
מכתב כזה, ללא קשר לתוכנו, משדר זילות נוראה עד כדי הסכמה לפשע האונס, שהינו פשע חמור בכל תרבות ובוודאי בדין תורה. בבית המדרש אנחנו קוראים לכך "חילול ד' נוראי", מחוץ לכותלי בית המדרש אומר הציבור "עוד הוכחה לשובניזם הנוראי וחוסר המוסר של התורה והרבנים".
אני מתבייש ביומרה ובעזות המצח של הרבנים החותמים. עיקר המכתב הינו תקווה כי האמת תצא לאור, דהיינו שיתברר כי משה קצב זכאי, ובית המשפט שפסק פה אחד כנגדו טעה לחלוטין, באשמת הלינץ התקשורתי שבוצע בקצב. הרבנים הללו במקרה הטוב קראו (אם קראו) את תמצית פסק הדין, אולם לא יכלו לקרוא את כל כ-8,000 דפי פרוטוקול, 244 מוצגי תביעה מ-64 ישיבות של בית המשפט שהתנהל בדלתיים סגורות.
הרבנים לא שמעו את עדויותיהן של הנאנסות ושאר עדי התביעה וההגנה, ובוודאי לא ירדו לעומק החקירות הנגדיות של התביעה וההגנה. למרות זאת, רבנים אלו בטוחים כי האמת עדיין מצויה בצד של האנס והפושע ולא בצד של הנאנסות והשופטים. הם לא התנסחו במכתבם בלשון ספקנית, כפי שהיו מתנסחים ביחס לכל שאלה הלכתית שהיתה נשלחת אליהם ללא כל 244 פריטים הקשורים לשאלה. הרבנים יודעים (כנראה ברוח הקודש) בוודאות ובעזות מצח נוראה כי מדובר בעלילה של הנשים והתקשורת כנגד משה קצב - ולעזאזל העובדות והפרטים.
למה הרבנים שתקו?
אני מתבייש לגלות כי כנראה גם אצל הרבנים הללו הצדק והמוסר הינם יחסיים ותלויי זמן ומקום. קולם של הרבנים לא נשמע במקרי הספק הגדולים והידועים של מערכת המשפט - הרשעתו של עמוס ברנס, הרשעתם של רוצחי דני כץ, הרשעתו של רוצח חנית קיקוס ועוד.
בכל המקרים הללו היה מקום לספק, ולמרות זאת הרבנים הבינו את מקומם ומגבלותם ביכולת להתערב בתחום המשפטי המובהק הזה. בניגוד לכך, ביחס להרשעת משה קצב לפתע הם משמיעים טענות על סתירות מובהקות בפסק הדין ועוד טענות פסבדו משפטיות כגון אלו. ייתכן שיש בעיות בפסק הדין (מה שאני הקטן לא הצלחתי לראות) אולם ממי שמעולם לא נקט עמדה
בשאלות של דיני הראיות, טענת הגנה מן הצדק, טענות אליבי וכדומה - ראוי לו שלא יתחיל בכך דווקא במשפט אונס ובהכרעה כה נחרצת של הכרעת הדין.
אני מתבייש לגלות שהרבנים הללו גם לא ניחנו באומץ ציבורי ובחוט שידרה מוסרי איתן. כאשר הועלתה בפני חלק מהרבנים השאלה למה הם שלחו את מכתבם, הם ענו כי מדובר במכתב אישי למשה קצב שאינו מיועד לציבור ולאמצעי התקשורת. עשרות רבנים חותמים על מכתב תמיכה בנשיא לשעבר שהורשע באונס, במדינה ובתקופה בה כמעט ולא ניתן לשמור נושא כל שהוא בסוד - ועדיין הם "מיתממים" בהגדירם אותו כמכתב אישי לנמען בלבד. הבריחה והסתתרות מאחרי טענה מתחמקת כזאת, לא מותירה לנו ברירה אלא להניח שרבנים אלו חושבים שהציבור כולו הינו חבורה של מטומטמים - ובכך הבושה אף הולכת וגדלה.
אני, כמי ששתה בצמא את שיעוריו הנפלאים של הרב מוטי אלון, חרב עלי עולמי התורני והמוסרי כשעלו החשדות כנגדו על שהלך בעצת יצרו הרע, עבר על איסורי תורה מפורשים ואולי אף פגע בחלק מתלמידיו הנאמנים. כעת למרבה הצער אני עומד בפני מצב דומה. רבנים גדולים ונכבדים תומכים באנס סידרתי שלגודל הבושה היה אפילו נשיא המדינה. אני ושכמותי יכולים
להמשיך הלאה בזכות הידיעה כי התורה, ולומדיה חזקים בהרבה גם מרבנים גדולים שנכשלו בפשעים או בסיוע ותמיכה בפושעים.
רבים מאוד מרבני ישראל ורבני הציונות הדתית ראויים לכל הכבוד והערכה על פועלם, יושרם צדקתם, ותרומתם הציבורית הגדולה. רבנים אלו מאפשרים לי ולשאר עשרות ומאות האלפים להמשיך ללמוד וללמד תורה - למרות הבושה הגדולה הנוכחית. מי ייתן ואזכה שמאמר זה ישמש כפה לכל אותם רבנים ישרי דרך הסולדים מכל אבק של תמיכה באנס ויהיה מעמדו אשר יהיה.
