פעולת ההסחה של הימין
התמקדות בדיווח על מימון ממשלתי היא סוג של פעולת הסחה, וזה לא מקרה שהקמפיין להכפשת ארגוני זכויות האדם מכוון אליו. ארגונים שמזוהים עם מפעל ההתנחלות והימין הקיצוני אינם מקבלים כסף מממשלות, אלא מבעלי הון, והם לא יצטרכו לדווח
ח"כ זאב אלקין התבקש להסביר מדוע החוק שהעביר בשבוע שעבר בכנסת עוסק רק בתרומות של ממשלות זרות לארגונים, ולא בבעלי הון זרים שגם להם יש אג'נדה וכוונות נסתרות. תגובתו המיתממת שיקפה את כל השיח סביב נושא המימון של ארגוני החברה האזרחית בישראל. הוא הסביר כי היו שדרשו שלא להכליל תורמים פרטיים, כי יש קרנות שמתעקשות לתרום כסף בעילום שם.
האידיליה של יהודים שאוספים פרוטה לפרוטה ומניחים אותה בקופת הארגונים בחשאי ובלי לבקש תודה רחוקה מהמציאות. כבר היום אין חובה לפרסם שמות של אנשים שתרמו פחות מ-20 אלף שקל. כלומר, פרטיותם של תורמים קטנים מובטחת. במציאות, אלקין מגן
לא על תורמים צנועים, אלא על אילי הון שמעניקים לעמותות ישראליות מיליונים רבים ללא פיקוח כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים הקיצוניים שלהם, הרבה יותר ממה שנותנות מדינות המערב.
התמקדות במימון ממשלתי היא סוג של פעולת הסחה, וזה לא מקרה שהקמפיין להכפשת ארגוני זכויות האדם מכוון אליו. ארגונים שמזוהים עם מפעל ההתנחלות והימין הקיצוני אינם מקבלים כסף מממשלות (המסרבות לממן את מפעל ההתנחלות הלא חוקי לפי הדין הבינלאומי). אבל אין צורך לדאוג להם. בעלי הון, אוליגרכים, נוצרים אוונגליסטים מזרימים אליהם שפע של כסף.
אילי הון יהודים מנצלים את כספם להשפיע על הפוליטיקה הישראלית בדרכים רבות: אירווינג מוסקוביץ פועל לייהוד מזרח ירושלים, נוצרים אוונגליסטים מממנים נטיעת יער קק"ל כדי לדחוק אל רגלי תושבי הכפר הבדואי אל-עראקיב, ועוד. בניגוד להזרמת הכספים הלא מפוקחת מטעם אילי הון זרים, תרומות ממשלתיות מתבצעות בשקיפות מלאה וארגונים שמקבלים אותן חייבים לדווח על כך גם כעת על פי חוק לרשם העמותות. כל העמותות בישראל מחויבות לדווח גם על תרומות מעל 20 אלף שקל מאנשים פרטיים, ובצלם כמובן ממלא את התנאי הזה בקפדנות, זאת שלא כמו עמותות רבות שתוקפות אותנו אך לא עומדות באותם קריטריונים של שקיפות שהן דורשות מאיתנו.
מי תורם לנו
ארגוני זכויות האדם הישראליים מקבלים מימון חיצוני ממספר גורמים: קרנות פרטיות, תורמים פרטיים ומדינות מערביות. העברת הכספים הזו, בניגוד למה שמנסים לטעון תומכי חוק אלקין, לא נעשית מאחורי גבה של ממשלת ישראל אלא באופן רשמי, בגלוי ובהליך שקוף ומבוקר.
נוסף לכך, במקרה של מימון מהאיחוד האירופי, הכסף מגיע לארגונים בהסתמך על הסכמים שממשלת ישראל חתמה עם האיחוד, המעודדים תרומה לישראל לקידום הערכים המשותפים שלנו, בהם חופש כלכלי, דמוקרטיה, שיתוף פעולה מדעי וטכנולוגי, כמו גם זכויות האדם. החלק היחסי של ארגוני הזכויות בכלל המימון שהאיחוד מעניק לישראל הוא זעום - רוב הכסף מועבר לאוניברסיטאות, בתי חולים, מכוני מחקר ועוד.
יותר מכך, מדינת ישראל כולה מקבלת כל שנה מיליארדים ממשלות זרות. הממשל האמריקני נותן מיליארדים למערכת הביטחון הישראלית, וממשלות האיחוד האירופי מעניקות מאות מיליוני יורו לקידום המדע והבריאות, ועוד. למעשה, ללא סיוע מממשלות זרות סביר שישראל הייתה ענייה הרבה יותר ומתקדמת הרבה פחות. למעשה, גרסתו הסופית של החוק שעבר בכנסת כוללת "פטור" מיוחד להסתדרות הציונית העולמית, לסוכנות היהודית, לקרן היסוד ולקק"ל. האם גם המוסדות הלאומיים חוטאים בקבלת כספים מממשלות זרות? אם לא, מדוע הם זקוקים לפטור כזה?
טענה מוטעית נוספת שנשמעה לאחרונה היא שהחוק שהתקבל בכנסת משווה את המצב לזה שקיים במדינות אחרות בעולם. למעשה, מדינות מערביות, בהן ארה"ב, לא מגבילות מימון של ממשלות זרות לארגונים הפועלים בתחומן, גם כאשר ארגונים אלו עוסקים בנושאים שנויים במחלוקת. כך למשל, ב-2009, תרם האיחוד האירופי 2.6 מיליון אירו לשישה ארגונים הפועלים לבטל את עונש המוות בארה"ב. אף אחד מהארגונים האלה אינו רשום כ"סוכן זר". לעומת זאת, במדינות כמו רוסיה, אריתריאה, מצרים וונצואלה, ישנן הגבלות שונות על מימון זר לארגוני החברה האזרחית, כפי שמתאר מסמך של מחלקת המחקר של הכנסת.
החוק הזה הוא אמנם גרסה מרוככת וכמעט חסרת שיניים של ההצעה המקורית - למעשה, ההבדל העיקרי הוא שבמקום למלא טופס ולשלוח לרשם העמותות אחת לשנה, כפי שבצלם ממילא עושה, יישלח טופס כל רבעון. השלכותיו העקרוניות הן המדאיגות, משום שהן מקרבות את ישראל צעד נוסף לקהילת המדינות המגבילות את החברה האזרחית ואת יכולתה לבקר את מדיניות הממשלה.
שרית מיכאלי, דוברת בצלם
לפנייה לכתב/ת 
