מזכירת בי"ס בתפקיד אחות? טור של אמא כועסת
כבר ארבע שנים שמשרד הבריאות מפקיר את בריאותם של תלמידי בתיה"ס בידי חברות קבלן. כשבנה של ליאת רותם מלמד נחבל בראשו בביה"ס, והיא ערכה "דיון רפואי" עם המזכירה שכלל משפטים כמו "איך הוא נראה לך?", היא הבינה שלא מדובר רק בחיסונים - אלא בהבדל בין חיים למוות
לפני שבועיים הבן שלי נפל בבית הספר. הוא שיחק "חממות" עם החברים, רץ אחורה ומעד. קורה. בכל זאת, ילד בן שבע. אך למזלו הרע את הנפילה שלו עצרה מדרגת בטון, וראשו נחבט בדיוק בפינה שלה, וזה, כפי שיודע כל הורה, כבר מצב מדאיג קצת יותר.
אם הוא היה נופל לפני שנת 2007 סדר הדברים לאחר אותה נפילה היה נראה כך: המורה התורנית, שנמצאה באותה שעה בחצר בית הספר, הייתה מלווה אותו לחדר האחות. האחות, שכבר מנוסה בנפילות של ילדים, הייתה בודקת אותו ומחליטה האם הכל בסדר, או שאולי כדאי לקחת אותו לרופא או לחדר מיון כדי שיבדקו אם אין חבלת ראש חמורה. אם ההחלטה הייתה ללכת למיון היא הייתה יוצאת איתו לדרך, ומבקשת ממזכירת בית הספר ליצור איתנו, ההורים, קשר ולהודיע לנו לפגוש אותה שם.
אבל כידוע לכם מישהו במשרד הבריאות החליט לפני כארבע שנים שתפקיד אחות בית הספר הוא מיותר והפריט את השירות. לכן במקום לחדר האחות פונה הבן שלי על ידי אותה מורה אחראית לחדר המזכירות, ובמקום שהאחות תחליט אם הוא בסדר ההחלטה הייתה צריכה להתקבל על ידי שתי המומחיות לרפואת חירום, המזכירה ואני, בשיחת טלפון שכללה את המשפטים "איך הוא נראה לך?" ו"אז מה את אומרת?". מקצועי, כבר אמרתי?
ניסוי מעבדה בילדים, בלי אישור ועדת הלסינקי
כמו שהדברים נראים מהצד שלנו, ההורים, כבר ארבע שנים שממשרד הבריאות עושה ניסוי מעבדה בילדים שלנו, בלי שהוא קיבל את אישור ועדת הלסינקי. בתחילתו של תהליך ההפרטה הבטיחו לנו, בשיחות בבתי הספר ובעלונים שהופצו להורים, ש"אין מה לדאוג" לגבי "שירותי הבריאות לתלמיד", השם המכובס של חלק מהתפקידים אותן מילאו אחיות בתי הספר. אמרו שהתלמידים יקבלו את החיסונים בזמן, שבמקרה הצורך בית הספר יזמין אמבולנס, ששיעורי ה"חינוך לבריאות" יימשכו וש-ה-כ-ל ימשיך כרגיל.
גם בלי להיות אסטרולוג אפשר היה לצפות שזה לא יקרה. מאז אותם ימים ראשונים עברו הרבה מים בנהר "שירותי הבריאות לתלמיד". חברות הוחלפו, ביקורות הוטחו ואחיות היו צריכות לעמוד במכסות חיסונים ובדיקות לא הגיוניות. אבל הדבר העיקרי שלא קרה הוא השמירה על בריאותם של ילדינו, אותם ילדים שאנחנו משקיעים כל מה שאנחנו רק יכולים כדי לשמור עליהם מכל רע.
זה לא רק שילדים רבים לא קיבלו את החיסונים במועד (או בכלל). זה לא רק ששיעורי ה"חינוך לבריאות" מסתכמים ב-45 דקות (לא כולל הפרעות, כמובן) של שיחה בשנה, במדינה שבה שיעורי ההשמנה בקרב ילדים רק עולים ועולים. וזה לא רק שאין מי שיפקח על מצב חדרי השירותים בבתי הספר (אגב, אחד התפקידים החשובים שהיו לאחיות בתי הספר), שהפכו מאז למפגע בריאותי של ממש. זה בעיקר העובדה שאין מי שיבדוק האם כאב הבטן של הילד הוא אמיתי ודורש טיפול או שזה סתם הלחץ מהמבחן והאם הפצע המדמם של הילדה, שנפלה על אבן בהפסקה, דורש תפרים או שאפשר להסתפק בפלסטר.
המזל תמיד נגמר בשלב כלשהו
כדאי שמישהו שם, במשרד הבריאות (וגם במשרד החינוך לצורך העניין. זה שאתם שם לא האחראים הישירים, לא אומר שאין לכם מילה בעניין) שאחות בית הספר זה לא סתם תפקיד, שאפשר
להחליף בקלות על ידי חברה קבלנית. האחות היא הגורם שאחראי על בריאותם של ילדינו בשעות הארוכות שבהן הם נמצאים בבית הספר. היא זו שמעניקה לנו תחושה של ביטחון, שאם משהו בכל זאת קורה - יש אדם שמומחה לעניין ומטפל בנושא.
המזל הוא כנראה היחיד ששיחק תפקיד בארבע השנים האחרונות בכך שאף ילד לא איבד את חייו או נפגע באופן קשה כתוצאה מכך שלא הייתה אחות בבית הספר. אבל המזל תמיד נגמר בשלב כלשהו, וכדאי שתפסיקו לדון ולדוש בנושא ותנצלו את פסיקת בית המשפט העליון כדי להפסיק עם הפרסה הזו, שנקראת "שירותי בריאות לתלמיד", ותחזירו בשנת הלימודים הבאה את האחיות לבתי הספר.
והיי, הורים, כדאי שגם אנחנו נלמד מכל העניין לקח, ואם המצב לא ישתנה נצא לרחובות להפגין. הפעם לא מדובר ב-30 אגורות לליטר דלק, אלא במשהו קצת, אבל ממש קצת, יותר משמעותי.
ואגב, לילד שלום.
