רוצים לעבוד תמורת 3,125 שקל לחודש?

השבוע חגגתי יום הולדת 37. פתחתי את הבוקר במטר של ציורים, חיבוקים, נשיקות ומתנות מהבעל והילדים. וואו, 37, חשבתי לעצמי, זה חשבון נפש רציני. בדרך לעבודה, אחרי שליוויתי כל אחד משלושת ילדיי למסגרת החינוכית שלו, שמעתי בדרך את הדיסק החדש של שולי רנד שקיבלתי בבוקר מתנה.

• תומכים במאבק העובדים? הגיבו בפייסבוק
  

המילים מתנגנות ברקע: "ריבונו של עולם אם נדבר גלויות. לפעמים אין לי כוח בעולמך להיות. אנה מפנך אסתתר? מה אטען מה אצטדק מה אדבר? חנון ורחום הן לפניך גלוי. כאן יהודי שעל חוט השערה הוא תלוי. נלחם בעצבות בייאוש המכרסם כתולעת

השמחה נסתלקה ממני

 וגם הדעת". אט לאט חילחלה בי המחשבה שבאותו יום היתה אמורה להתחיל שביתת העובדים הסוציאליים, אך היא נדחתה ליום ראשון הקרוב.

אני עובדת סוציאלית מזה כמעט 14 שנה, למדתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית, תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, ואפילו למדתי לימודי תעודה בתרפיה באומנויות. עבדתי בהוסטלים של חולי נפש, במרכז יום של קשישים דימנטיים (אלצהיימר ומחלות דומות). לפני כחצי שנה קודמתי והפכתי להיות מנהלת של מרכז יום גדול לקשישים. מדי יום מגיעים למרכז כ-80 קשישים בממוצע ואני אחראית על שלומם ורווחתם.

לא אחת הם יושבים במשרדי ומתארים בפניי את המצוקה הכואבת של להיות קשיש בישראל, כיצד קשה לחיות מקצבת הביטוח הלאומי, כיצד הם מוותרים על קניית תרופה חיונית, על מנת שיוכלו לקנות מדי פעם גם מנת עוף הביתה. אני יושבת מולם, אמפטית וכואבת את מצבם, אך מחשבותיי נודדות. אני מדמיינת את עצמי בכיסא ההוא מולי בעוד 40 שנה פלוס מינוס, וכמה שאני אבכה על הקושי הכלכלי.

כמה מרוויחים עם ותק של 13 שנה?

כדי להסביר את עצמי יותר במדויק אני רוצה להציג לך כמה עובדות. עד לפני חצי שנה עבדתי ב 63% משרה במרכז היום לתשושי נפש בעמותה מקומית. יום יום עבדתי מ 8:00 בבוקר עד 13:00 בצהריים והרווחתי 3,125 שקלים ברוטו. במקביל, שילמתי לשני מעונות עבור ילדיי הקטנים 3,600 שקלים לחודש, ותשלום שהגיע לכ-500 שקלים בשנה עבור בני בכורי, שכבר היה בגן חובה. כמובן שעוד לא התחלנו לדבר על חוגים ופעילויות של אחר הצהריים.

למעשה, יצאתי לעבודה על מנת לא להרויח כלום מהדקה הראשונה, אבל התעקשתי כי רציתי להצדיק את שלמדתי ולפתח את עצמי מקצועית. לפני כחצי שנה קודמתי בתפקיד למנהלת מרכז יום בחסות אותה עמותה מקומית. עברתי לעבוד במשרה מלאה. לכן השנה הזדקקתי לצהרונים. היום אני משלמת עבור מעון לקטנה: 2,200 שקלים, גן עירוני תת-חובה לילד הסנדוויץ': 770 שקלים, כיתה א' לבכור: 130 שקלים

 בממוצע לחודש (כולל תשלום על ספרים ופעילויות בית ספריות), צהרונים לשני הגדולים: 1,700 ש"ח. סך הכל: 4,800 שקלים. המשכורת שלי, בשל תפקידי הניהולי והחשוב, כמובן שעלתה ועומדת כיום על 8,000 שקלים ברוטו, כמובן.

אני לא רוצה למצוא את עצמי בעוד 40 שנה מחפשת אוכל בפחים או נתמכת על ידי עמותות. אני רוצה לעבוד בכבוד, במשכורת שמצדיקה את שנות הלימוד הארוכות שלי, ואת הוותק והמקצועיות שרכשתי עם השנים.

"לא רוצה לשלם ביוקר על בחירת המקצוע"

אני רוצה לגדל את ילדיי מתוך אהבה לארץ הזו, נאמנות ואהבת הזולת. אני מקווה שלא אשלם ביוקר על בחירת המקצוע של עובדת סוציאלית במדינת ישראל. המאבק של העובדים הסוציאליים ייצא לדרך בעוד כמה ימים. לצערי אני מנועה מלשבות, כיון שאני עובדת עמותה, ולא בשירות ציבורי. אפילו הביטוי הדמוקרטי הפשוט הזה נלקח ממני.

טלי וינברגר, מנהלת מרכז יום לקשיש בראשון לציון