השאלה המעצבנת החדשה: מה עם ילד?
האם הסיבה לשאלה הזאת נובעת מהגיל, השעון המתקתק והביציות ההולכות ואוזלות - או שמדובר בנורמה חברתית חדשה, שיותר ויותר נשים מביאות ילדים בלי קשר לנישואים, לזוגיות, או בכלל להימצאותו של איזשהו גבר בסביבה
לאחר שנפרדנו לדרכנו תהיתי איך קרה ששאלת השאלות, השאלה המעצבנת שכל רווקה מצויה נשאלת תמיד, שאלת ה"מה חדש? יש לך מישהו?", השאלה שגורמת לי להתעלם מאנשים שאני פוגשת, השאלה שמונעת ממני להתקשר לאנשים (או לענות להם אם הם מתקשרים) בחגים, כיצד קרה שהשאלה הזאת התחלפה בשאלה חדשה, אקטואלית ורלוונטית לא פחות – "מתי את עושה ילד?".
אילו הסיטואציה הזאת היתה מתרחשת לפני שנה, יכול להיות שהייתי לוקחת את זה למקום הרע מאוד שבו הייתי ומסיקה מיד שהיא לא שאלה אותי אם יש לי מישהו, מפני שלדעתה לא ייתכן שלאחת כמוני יהיה בן זוג. הרי אני לא מספיק יפה, לא מספיק רזה ולא מספיק מושלמת בשביל הגבר המצוי, שמחפש דוגמנית צמרת ונחרד רק מהמחשבה שמולו נמצאת אשה רגילה שקמה בבוקר בלי איפור ועם שיער לא מסודר, ושעולה קצת במשקל בחורף. אבל מאחר שאני כבר לא במקום הזה והשלמתי עם מי שאני, לפחות חלקית, אני תוהה אם ייתכן שהסיבה לשאלה הזאת נובעת מהגיל, השעון המתקתק והביציות ההולכות ואוזלות - או שמדובר בנורמה חברתית חדשה, שיותר ויותר נשים מביאות ילדים בלי קשר לנישואים, לזוגיות, או בכלל להימצאותו של איזשהו גבר בסביבה.
לפני כמה שנים כתבתי טור שכותרתו הטבעת היא חותמת "עוֹבר" בריאליטי של החיים. כתבתי שם שאשה נשואה נחשבת מוצלחת חברתית יותר מאשה רווקה, ולא משנה גילה, עיסוקה, המראה החיצוני שלה או אישיותה. אז זהו, שמאז חלפו כמה שנים ודברים השתנו. את הטבעת החליפה, לפחות בסביבה שלי, שרשרת עם תליון של ילד או ילדה. הטבעת כבר לא מעניינת אף אחד, כבר לא משנה אם את נשואה או לא. משנה כמה ילדים יש לך. כאן נמדדת ההצלחה שלך, שכן בחברה הישראלית לא שואלים אותך אם יש לך ילדים, אלא כמה ילדים יש לך.
אני אפילו לא ממורמרת מהנורמה החדשה
לי אישית אין כל תלונות בעניין, ואני אפילו לא ממורמרת מהנורמה החדשה שנוצרה כאן. נהפוך הוא. ראשית, אני חושבת שילד זה אושר אמיתי ושמחה גדולה מאוד, שלא לומר תכלית הקיום. כל אחד ואחת מאיתנו רוצה המשכיות. ובכלל, אני חושבת לאשה אין שמחה גדולה יותר מאשר האימהות ואין פלא גדול יותר מהחיים החדשים שהיא יוצרת בתוכה.
שנית, העובדה שכך השתנו סדרי עולם דווקא עומדת לזכותי. אם המוסכמה החברתית החדשה היא להיות אשה עם ילד (בין אם יש לילד אבא או לא), הרי שכמעט כל אשה יכולה לעמוד בזה ולא להרגיש חריגה בחברה. בעוד שעשיית ילד תלויה בי, ביכולת שלי, ברצון החזק שלי ובמידת המוכנות וההקרבה שלי, הרי שמציאת בן זוג זה מבחינתי משהו שלא תלוי בי, משימה קשה מאוד, על תקן בלתי אפשרית.
היום ישנם כמה סוגים של משפחה, זה מזמן לא אמא, אבא וילדים. זאת יכולה להיות משפחה עם שתי אמהות, עם שני אבות, עם אמא בלבד, עם אמא ואבא גרושים, עם אמא ואבא חורג, ולהפך. הכל הולך היום. כל עוד יש לך ילד, את בסדר, את עומדת במוסכמות החברה.
היא פערה את עיניה במבט של "מה את מבינה, אין לך ילדים"
האדם הוא יצור חברתי, חשוב לו לעמוד בנורמות של החברה כדי לא להיות חריג. אני לא יודעת איך זה במקומות אחרים בעולם, אבל בישראל להיות הורה זה משהו חשוב מאוד עד הכרחי. כולם מסתכלים עלייך בעיניים עקומות תוך כדי הרמת גבה אם אין לך ילדים, גם אם, נניח, זה מתוך בחירה שלך. אם פעם העזתי לייעץ לאיזו חברה משהו בעניין הילדה שלה. היא מיד פערה את עיניה במבט של "מה את מבינה, אין לך ילדים". דוגמה נוספת היא אחת מחברותיי שאף פעם לא אהבה לצאת ולהיפגש ונמנעה תמיד מאירועים חברתיים ומשפחתיים שנערכו בסביבתה. היום, כשיש לה ילד בן שנה מתרומת זרע, לא רק שהיא מתייצבת לכל מפגש משפחתי או חברתי, אלא אף יוזמת ומארגנת מפגשים כאלה. ברור שזה קשור לעובדה שיש לה ילד. היא מרגישה טוב עם עצמה, הלחץ המשפחתי ירד, הלחץ החברתי דעך, והיא כמו כולן, זכתה להיות אמא, בין אם היא נשואה או לא.
המעמד של רווקה עם ילד מתרומת זרע הוא קצת יותר טוב. יש לה ילד, היא נהנית מהאימהות, למעט העובדה שלילד אין אבא ועליה לשאת בעול הכלכלי והרגשי של גידול הילד לבדה. זה לא פשוט, אבל נשים עושות זאת על חשבון דברים אחרים. מובן שתמיד יהיו אנשים שעדיין חיים בתקופת הבערות שלא יבינו איך זה אפשרי וירחמו על הילד המסכן שיגדל בלי אבא, אבל היום יותר ויותר אנשים מקבלים את העניין הזה.
לדעתי, המעמד של גרושה עם ילד/ים נמצא בראש הסולם החברתי. זאת כבר לא בושה להיות גרושה פלוס - כמעט כולן כאלה. להיות חד-הורית היום זה IN לגמרי. מבחינה חברתית, יש לה ילדים, לילדים יש אבא, ובהנחה שהוא נורמלי, הוא גם רואה אותם פעמיים בשבוע ובכל סופשבוע שני. בזמן שהילדים אצלו, לאשה יש זמן לעצמה, היא יכולה לצאת עם חברות, לצאת לדייטים וליהנות מכל העולמות. גם מבחינה כלכלית היא מסודרת, לפחות כשהילדים קטנים, בזכות דמי המזונות, קצבאות והנחות שונות.
אני בהחלט מתעודדת מהנורמה החדשה שהתהוותה כאן. כמה אני עוד יכולה לצאת לדייטים, רק כדי לגלות שעוד לא נולד הגבר שאני "הטעם שלו", ולכן אפשר להתייחס אליי בצורה מגעילה? ממילא יותר שווה להיות היום חד-הורית. לפחות יש לי אפשרות להיות כמו כולן.
לפנייה לכתב/ת 
