בכל דור ודוב

התעשייה בהוליווד לא זרה ליוצרים ישראלים, ובתוכה האנימטור אלכס אוראל מתבלט כבמאי האנימציה של הסרט "יוגי דוב" שייצא לאקרנים בארץ ביום חמישי. אוראל הוא המנהל של סטודיו Crew 972 לאנימציה בארץ, ועובד על פרויקטים בישראל ובחו"ל כעצמאי וגם כחלק מחברת פיקסאר. לפני "יוגי דוב" עבד כאנימטור על הסרטים "משפחת סופר על", "מטריקס 2" ועוד.

"קיבלתי את התפקיד שבועיים לפני שהתחילו לצלם", מספר אוראל על העבודה ב"יוגי דוב". "ארזתי את הדברים שלי, נפרדתי מהמשפחה בארץ למשך כשנה ונסעתי. בשלב הראשון ביליתי ארבעה חודשים על סט הצילום בניו זילנד, וציירתי את דמויות האנימציה כל יום, על גבי החומרים שצולמו. הציורים הראשונים היו פשוטים מאוד. בהמשך עברנו לשלב האנימציה הממוחשבת, ועבדתי עם צוות ענק של 250 איש בסטודיו יקר ליד לוס אנג'לס במשך שבעה חודשים".

איך היתה מערכת היחסים עם הבמאי?

"היו המון ויכוחים ביני לבין ברוויג, אבל בסוף הסרט התחבקנו. אחת הבעיות היו שלא רק שהוא לא בא מתחום האנימציה, אלא מגיע מרקע של אפקטים מיוחדים מאוד דרמטיים. השריפה של הפיקניק באמת נהדרת, אבל סצנות אחרות, שאמורות להיות מצחיקות ומבוססות על קטעים מונפשים, דרשו את הרקע שלי.

"חלק מההערות שנתתי נפלו על אוזניים ערלות, אז שכרתי חמישה עורכי סטוריבורד ופיתחנו את הסצנות הקומיות, במיוחד את הפתיח של הסרט. זה מאוד הרגיע את הסטודיו, אבל לא היה כל כך נעים לבמאי. בסוף הסתדרנו וכולנו גאים בתוצאה".

אקרויד, טימברלייק, ואני

מלבד העבודה על השילוב בין צילום חי לאנימציה, נדרש אוראל גם להתחשב בדיבוב - במיוחד במקרה זה, בו גויסו לתפקידים הראשיים כוכבים כדן אקרויד (יוגי דוב) וג'סטין טימברלייק (בובו). לטענתו, הפן הקולי היווה חלק משמעותי בעיצוב האנימציה. "מה שכיף בלהתחיל מוקדם ולהיות בצוות הבימוי זה שאני יכול לשבת ולשמוע את ההקלטה ואז לבקש אותה בצורה אחרת", הוא אומר. "היו השפעות הדדיות שלי עליהם ושלהם עליי".

"שניהם מאלתרים מעולים ומצחיקים נורא, אז יכולתי לבקש מהם רעיונות והם הציעו גם לי. למרות שהבמאי רצה להיצמד למה שכבר הוחלט, התפרענו קצת בכל זאת וניסינו דברים שונים. קל לשנות את הציורים הראשונים שהם סקיצה שלוקחת דקה וחצי. ציירתי אלפיים כאלו על הסט, ואם היה רעיון חדש לגבי האופן בו ג'סטין או דן יעבירו את השורה, היה מאוד קל לעדכן את זה ויזואלית לפני שעברנו לאנימציה הדיגיטאלית".

יוגי בר המקורי היה עשוי באנימציה קלאסית וכעת עבר לתלת ממד. אלו מהשתיים עדיפה בעיניך?

"אני אוהב את שתיהן. וההעדפה שלי נבחרת לפי מה שמשרת הכי טוב את הסיפור. יש סיפור שרוצה להיות פשוט ולקבל את הטעם של מה שעושה העיפרון על הנייר, או לתת תחושה של ציור.

"האנימציה של הסדרה של יוגי בר היתה מצוירת ביד, אבל גם מאוד מחושבת כלכלית. התקציבים היו כל כך נמוכים שהיו חייבים להיות חסכוניים, לכן היה המון שימוש בציורים בודדים למשך דקות ארוכות. התרגלנו לאנימציה הזו כילדים, והיא גם חמודה. אבל אז לא היתה כל כך הרבה אנימציה בטלוויזיה כמו שיש היום".

יוגי דב ובובו. מותג מחודש

למרות שהיום הטכנולוגיה השתפרה פלאים, והמיומנות שפיתח אוראל שונה לחלוטין מזו שהיתה נהוגה באנימציה של ימים עברו, הוא עדיין מתרפק על יוגי בר ובני דורו המצוירים.

"אני זוכר שהיתה תקופה שיוגי היה על מכסים של דני", הוא נזכר. "בכלל, הייתי צופה בכל מה שמצויר, והיה בסך הכול ערוץ אחד. הסרט שגרם לי לרצות לעסוק באנימציה כילד היה 'דמבו' של דיסני. את לימודי האנימציה הראשונים שלי עשיתי כבר בבית ספר יסודי. בזמן שיעורי חשבון וגיאוגרפיה הייתי מצייר סרטים בפינות של הספר".

"אחרי הצבא עבדתי קצת במולטימדיה בארץ ואז יצאתי ללמוד בארצות הברית, כשהחלום שלי היה לעבוד בקולנוע. עבדתי על 'מטריקס 2' מיד אחרי שסיימתי את הלימודים והתקבלתי לפיקסאר. שם היתה האוניברסיטה האמיתית. למדתי שאין באמת הבדל בין אנימציה לקולנוע מצולם מבחינת הסיפור: הוא צריך להיות חזק ויזואלית, משכנע ומרתק, ולא משנה אם הוא מצולם או מונפש".

הדור שלא ידע את יוגי דוב

היום כשסף הריגוש של הילדים עלה כל כך, הוא צריך לגרות אותם באמצעות הטכנולוגיה. "יש תקציב ענק עם דרישות גבוהות מבחינת עושר ויזואלי ואיכות ביצוע. היתה סכנה שנאבד משהו מהקסם של המוצר המקורי ושל מה שהיה מקסים פעם, אבל האתגר שלי היה ליצור משהו חדש, עבור הקהל של היום, שרגיל לבוב ספוג ולסרטים הרבה יותר מתקדמים.

טימברלייק וחבריו הדובים (צילום: רויטרס) 

"הייתי צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להלהיב את הילדים ולמכור להם שהדמויות אמיתיות. כשצפיתי בפרקי הסדרה הישנים יחד עם שלושת הילדים שלי, הם נהנו לחצי שעה אבל אחר כך השתעממו ולא רצו לראות יותר. אני חושב ומקווה שהם יאהבו את הסרט".

האם מבחינת העיצוב של הדמות, היית חייב להיצמד למקור?

"כן, אין הרבה מה לשנות, העניבה שלו חייבת להיות ירוקה, והוא בסך הכל מותג. המודל העסקי מאחורי סרטים כאלה בונה על מותג קיים שכבר נטוע בראש אצל המון אנשים עם חיבה נוסטלגית. החידוש של הדמויות חייב להיות במידה טובה נאמן למקור, אבל גם רלוונטי לקהל מודרני וצעיר".

הטענה הרווחת היא שקשה להתפתח באנימציה בארץ, כי זה תחום מאוד יקר.

"יש המון מה לעשות בארץ עם אנימציה היום. כשיצאתי ללימודים בחו"ל ב-1995 לא היה איפה ללמוד כאן, אבל היום יש הרבה מקומות. עבדתי עם המון יוצרים מקצועיים, שמהווים גאווה לתעשייה בישראל. המון אולפנים בארץ עובדים גם מול לקוחות בחו"ל. גם הסטודיו שלי עבד על פרויקט לטלוויזיה בשביל חברת האחים וורנר, שאני עדיין לא יכול לפרט עליו.

דמויות חיות ומצוירות ביחד ב"יוגי דוב"

הלב עדיין בישראל