למי יש יותר כבוד? לך, יהורם

מסכן יהורם גאון: ביום אחד הוא הפך מיקיר האומה לעוכר ישראל. גאון, בהתבטאותו נגד המוזיקה המזרחית, נמצא בפתח מהדורות החדשות, מקביל בחשיבותו לשביתת העובדים הסוציאליים ולאשפוזו של בנימין בן אליעזר. לבי על האיש, חתן פרס ישראל, שההשמצות על פועלו המכובד רק ילכו ויחריפו.

חבל רק שגאון פרענק וימני, כך קשה לקרוא לו אנטישמי. אתם יודעים, היום כל אחד שקצת מעז לבקר כאן משהו, ישר זוכה לתואר המפוקפק. אז מצטער, למרות מה שציפיתם לשמוע, אני לא הולך להצטרף לעליהום נגדו. תכל'ס, אמירתו ש"המוזיקה המזרחית היום היא זבל", היא קלה מדי. האמת, היא זבל טהור.

לא שאין דברים טובים בז'אנר, אבל אלה, כמו מלחמות היהודים, מעטים מול רבים. הרוב, אני מודה בפה מלא, הוא תת רמה, והרוב הזה רק הולך וגדל. ראו רק את שני השירים שהוציאו השבוע דודו אהרון וליאור נרקיס. באמת, זה נראה לכם איכותי בקנה מידה כלשהו? זה לא, והאמת, אני בטוח שגם הם עצמם לא חושבים שזה איכותי.

השירים האלה באו לעשות פעולה אחת בלבד: להביא להם הופעות באולמות האירועים. לא לרגש, לא לדבר ללב, אלא רק לעשות כפיים. וזה בסדר, באמת, כל עוד זה בגטו המוזיקלי הזה, אין בזה שום דבר רע.

יהורם גאון. חתן פרס ישראל המושמץ (צילום: עמית שאבי) 

הבעיה היא, שהמוזיקה המזרחית יצאה מגבולות הבית של רדיו "לב המדינה" ואולמות השמחות באור יהודה וצצה בכל חור. שתוכניות כמו "אייל גולן קורא לך" השתלטו על כל לוח השידורים של ערוץ 24 ושכל הזמרים, כולל חלק מהאיכותיים, רואים את ההצלחה של החפלה ומנסים לחקות אותה.

אז יהורם, אתה בסך הכל האיש שצעק שהמלך הוא עירום. רק שאתה לא ילד תמים אלא קזבלן, נציג העם, הס"ט הטהור משלנו. אז אל תרגיש נבוך, אל תתבייש, זה בסדר. האמת, כולם שואלים למי יש יותר כבוד? אז בעיני, יהורם, רק לך!

אל תשליכני

יצאתי לבדוק מה אומרים בני דורו של גאון (ועשור אחרי), שצמחו במוזיקה המזרחית, על השגשוג חסר התקדים של הז'אנר. אביהו מדינה, יואב יצחק, אבנר גדסי וניסים גרמה מותחים גם הם ביקורת על רמת הטקסטים הנמוכה של השירים, אבל לצד זה, הם מצביעים על בעיות נוספות שהם רואים אצל הכוכבים הצעירים: אין כבוד אמיתי לדור המייסדים ומעל לכל, אין מחשבה קדימה פשוט להתבגר בארץ כשאתה מתפרנס רק מאמנות.

לידיעת דודו אהרון, משה פרץ, אייל גולן, קובי פרץ, ליאור נרקיס, עומר אדם ומושיק עפיה: הקשיבו להם, הם עשויים לחסוך לכם שגיאות רבות.

אבנר גדסי

"אני מציין כעת 40 שנות קריירה וזה מדרבן אותי לנצל את המספר כדי לקבל במה ומדיה. אני עובד על פי הלהבה שבוערת בי. פעם היא כמו היום, חזקה מתמיד, ולעיתים רבות אני על אש קטנה בלבד.

גדסי. "בכלל לא עשיתי מזרחית בשנות ה-70" (צילום: אילן פורת)

"חשוב לי להדגיש שבכלל לא עשיתי מוזיקה מזרחית בשנות ה-70, אבל בגלל המוצא שלנו, מיתגו אותי ככזה. היום זה מה שאנשים אוהבים, למרבה הפלא, השם שלי מחלחל גם לדור הצעיר.

"אני שמח אבל שנולדתי אז ולא היום. אני שאבתי את ההשראה שלי מהנדריקס, מקרטני וסנטנה. היום, באמת שאין לי מושג ממה הם טועמים. מה שבטוח, יש להם עשרות אלפי מאזינים, כולל הילדים שלי, וזה בטוח עדיף על שירי הדיכאון של לפני 15 שנה.

"אני, אישית, לא שומע את המוזיקה המזרחית של היום, משה פרץ ודודו אהרון. אבל אני בטוח שהם משתדלים בעקבות הביקורת עליהם להביא רמה גבוהה יותר.

"אני מייעץ לדור הצעיר שייצמדו למוזיקאים שורשיים עם עבר הווה ועתיד, כי כך אני למדתי. שכלכלית לא ילמדו מאיתנו, שבשיא ההצלחה לא עשינו חשבון לכסף. שידעו שזו רק תהילה חולפת וישמרו על השכר. נראה לי שזה בלון נפוח, כל האמנים האלה, שמסתובבים על פמליה שנוגסת להם בשכר ולא נשאר להם כלום מלבד דאווין, רק עמלות.

"היום אני לא מופיע מי יודע מה הרבה, אבל מסתדר. החיים כצל עובר, הזמנים משתנים, המלך מת - יחי המלך החדש. אני לא רואה היום מישהו מלבד אייל גולן, שיישאר מעבר לחמש שנים הקרובות ושבאמת יבנה קריירה לאורך שנים".

אביהו מדינה

"הוצאתי סינגלים לפני כשנה, אבל הם התקבלו באדישות. האמת, לא הופתעתי. היום הסגנון אחר, הרמה שונה ואני כבר לא שם. גם השדרנים רוצים להיות אִין ולא להישמע ארכאיים ולא באופנה. אין פה נאמנות, אין דגש על איכות או זכויות עבר. הכל בבחינת אכול היום כי מחר תמות. יש חוסר כבוד כלפי הדור הישן וזו דרכם של אמנים.  

"אבל אני בכל מקרה אוציא אלבום. לא בשביל לעשות כסף, אבל בשביל הזהות שלי. אני מוציא אותם בשביל אלה שגדלו איתי ומחפשים את החומרים האלה. הקהל שלי נאמן ולא אעזוב אותו בגלל שהתקשורת לא מפרגנת. מי שלא מקשיב לנו היום זה הדור החדש. אני מעריך שאת השם שלי הם כן מכירים, אבל את התרומה שלי ודאי שלא. אותם מעניין השיר החדש של משה פרץ.

מדינה. "כמו שצחקו עליי בשעתו - יצחקו עליהם מחר" (צילום: עומר שורץ) 

"אף אחד לא באמת חושב שהמוזיקה של היום איכותית, אלא נועדה לדבר אחד בלבד: לשמח בחתונות ודיסקוטקים. להקשבה היא לא נועדה. היא מדברת לבטן ולא למוח. כנראה היו צריכים להוריד את הרמה של הז'אנר כדי לקבל את החשיפה שהם מקבלים היום. אנחנו הבוגרים לא ידענו איך לעשות את זה ולא הצלחנו אצל הצעירים. הנוער היום לא מסוגל לעכל מוזיקה איכותית.

"אני מציע לדודו, משה וכל שאר הזמרים, שיזהרו על הכסף וישמרו גרוש לבן ליום שחור. שלא יפסידו את המכנסיים כמו זמרים ותיקים. כמו שצחקו עליי בזמנו, ככה אחרים יצחקו עליהם מחר. הזמרים החדשים הבאים כבר נושפים בעורפם, אז הכי חשוב שיהיו מוכנים לזה נפשית".

יואב יצחק

"לשמחתי, דור חדש גדל על המוזיקה שלי, כנראה זה בגלל שהוצאתי עד כה כבר 12 אלבומים וזה נתן את הבסיס שמחזיק את הקריירה. היום אני רואה את הפירות לעבודה הבלתי פוסקת שלי.

יואב יצחק - "צריך להוציא סינגל כל חודש" (צילום: דנה קופל) 

"להצליח תוך שנתיים זו לא חוכמה, השאלה אם תצליח לשרוד לאורך זמן. קשה לי לנבא אם השירים של החדשים יחזיקו מעמד. הקהל שלהם הוא בני 16, לא קהל נאמן שישאר איתך. מחר יקומו עוד זמרים והם יתנדפו כמו הרוח ואני באמת לא יודע עד כמה הם מודעים לזה. השירים שלי הם נכסי צאן ברזל, לא אני קבעתי את זה, אלא הקהל שגדל איתי.

"חשוב מאוד שהאמנים החדשים יהיו צנועים, כי כשיוהרה עולה זה הופך לחטא. יוצא לי לראות את ההתנהגות של חלק מהם, השתן עלה להם לראש והם סנובים. הצלחה בן לילה לא ערובה להמשך הקריירה. אני יכול להעיד שלא קל להחזיק לאורך שנים. אני רואה הרבה חברים מהדור שלי שלא ידעו לנהל את עצמם ושרפו את הכל. אסור לנוח על זרי הדפנה, אלא להיות עם עיניים פקוחות. היום כבר כל חודש צריך להוציא סינגל, זה בא על חשבון האיכות הרבה פעמים, אבל החוקים השתנו.

ניסים גרמה

"ב-30 שנות הקריירה שלי עשיתי כמעט הכל: פרפר נחמד בטלוויזיה, ציפורי לילה ברדיו, להקת ענבל, תיאטרון הילדים של אורנה פורת וכמובן מוזיקה. אני לא רואה בעצמי רק זמר אלא אמן. בזכות זה אני מתחיל כעת להגיש תוכנית בערוץ 1, כי עשיתי כבר את הכול ונגעתי בהכל.

"הוצאתי אלבום לפני שנה. אני לא שמעתי אותו ברדיו, אבל אמרו לי אחרים שהוא כן הושמע. זה בסדר מבחינתי. למזלי, ידעתי לעשות לביתי בתחום העסקי ויש לי גב כלכלי שמאפשר לי לעשות גם אמנות.

גרמה. השליחות - להביא לטלוויזיה את האמנים הוותיקים (צילום: גיל יוחנן) 

"לפני 30 שנה עשיתי הכול כדי להתפרנס ולהביא כסף הביתה והיום יש לי את האפשרות לעשות רק את מה שאני רוצה. לצערי, המדינה הקטנה שלנו היא לא אמריקה. כאן קשה לאמנים מבוגרים להתפרנס מאמנות בלבד ואני היום תומך כספית בלא מעט אמנים שמצבם הכלכלי קשה מאוד. לבי, לבי עליהם.

"עם הצלחה לא מתווכחים, אבל קשה לי עם הטקסטים של הז'אנר המזרחי היום. מהיכרותי האישית, הזמרים היום למדו מהטעויות של הבוגרים וידעו לקנות נכסים ולכלכל את עצמם. אני בחיים לא הופעתי בחתונה אחת, אבל הסכומים שהם גובים היום לא מאפשרים לזוגות רבים לקחת אותם. אני עצמי באתי משכונת מצוקה ותורם היום למשפחות נזקקות. כואב לי לראות זוגות שלא יכולים להרשות לעצמם להביא את האמן שהם חולמים עליו בגלל מחסור כלכלי.

"בתוכנית החדשה שלי בערוץ הראשון ביקשתי באופן מפורש להביא אמנים ותיקים כמו אביהו, אבנר ויואב, כי צריך לתת גם להם מקום לחשיפה וביטוי ולא רק לחדשים. זו השליחות שלי - לתת לאמנים ותיקים את הבמה".