קולנוע ישראלי. דור 3

הם אולי צעירים ולא ממש מנוסים, אבל תובל שפיר, יואב רוטמן ורואי אלסברג נגלו אלינו בסרטים הישראלים הבולטים של השנה האחרונה ונראים כמו התקווה הבאה של הקולנוע המקומי, הצמא לכשרונות חדשים. השלושה מביאים עמם הבטחה גדולה לעצמם וגם לתעשייה כולה, אבל לא נשכח מקרים קודמים של נערים קולנועיים ששבו את לבנו אך נעלמו.

אנחנו כבר מכירים את הסיפור. התחלה טובה של הקריירה לא מבטיחה את המשכה. וכשזה קורה מוקדם מדי, זה אפילו יכול להזיק. לעתים הצלחה בגיל צעיר מגיעה בתקופה רגישה בחיים האישיים, ולפעמים אף פוגעת בהם. דוגמאות לא חסרות: איתן סנה נכנס לקנון הקולנוע הישראלי כגיבור "אלכס חולה האהבה" ומאז מגביל עצמו להשתתפות בסרטים קצרים.

אלכס חולה אהבה, או חולה הצלחה?

בן ציון, שהוכתר ככוכב נעורים בשנות ה-80 כילדו של יהודה ברקן בסדרת "אבא גנוב" נעלם ממפת הקולנוע הישראלי. חליל אלוהב כיכב ב"קלרה הקדושה", השתתף בכמה תוכניות טלוויזיה ופנה לעסוק במוזיקה. בשנה שעברה שם קץ לחייו, בגיל 28 בלבד. דניאל מגון מ"כנפיים שבורות" נשאר בתחום בעיקר כמדובב. שפיר, רוטמן ואלסברג משתדלים לא לשכוח את גורלם של קודמיהם, ולוקחים את ההצלחה בערבון מוגבל.

תובל שפיר, 18: "רעדו לי הביצים"

המנוסה ובמבוגר מבין השלושה הוא תובל שפיר. מאחוריו קריירה ארוכה של עשייה טלוויזיונית ("השמיניה" ו"החלומים" בערוץ הילדים, "המהדורה" בערוץ הראשון). הוא גם השתתף בלא מעט סרטי סטודנטים (כדוגמת "ריח של גשם" ששודר במדור קולנואני ב-ynet), אבל סרטו של אבי נשר "פעם הייתי" היווה את נקודת הפריצה הקולנועית המשמעותית ביותר שלו.

מה הדבר הכי חשוב שקיבלת ב"פעם הייתי"?

"העבודה עם אנשי מקצוע השפיעה עליי. ראיתי את אדיר מילר ומאיה דגן ורעדו לי הביצים. לא חשבתי בחיים שתהיה לי הזדמנות לעבוד איתם. בין צילום אחד לשני, הייתי יושב בצד ובוהה בהם. ניסיתי לקלוט איך הם מכינים את עצמם לצילומים, והיום אני מנסה להיות כמוהם.

"אני חושב שבזכותם למדתי את הדמות של אריק כל כך טוב, שכבר לא הייתי צריך לשחק אותו. הכרתי אותו כל כך טוב, לא הייתי צריך לחשוב הרבה. פשוט עצמתי עיניים ונתתי לזה לזרום. מאז אני משחק יותר טבעי. עוצם את העיניים וזורם. אני מיישם את זה ב'החולמים' למרות ששם הקצב מטורף ומצלמים יותר. בסרט, כל תנועה וכל מילה חשובה. למרות שההמתנה בין טייק לטייק יכולה לחרפן, בסרט יש לך יותר מקום לעבוד על המשחק שלך.

מה שעוד עשוי לחרפן זה ההתעניינות התקשורתית, ונדמה ששפיר מתחיל להתמקצע גם בתחום הזה. "צריך להתרגל לזה. בראיונות אני לא יכול לדבר חופשי, צריך לחשוב לפני כל דבר שאני אומר. אתה הופך להיות יותר מודע. גם זה שמכירים אותך ברחוב, זה משהו שצריך להתמודד איתו, גם אם לפעמים לא בא לך. אם נותנים לזה משקל גדול מדי, זו יכולה להיות בעיה. למזלי אני גר בראש העין, שזה מקום קטן. היחסים עם החברים והמשפחה נשארו אותו דבר".

ההצלחה לא מפחידה קצת?

"זה מורכב. מצד אחד אתה מפחד שזה ייגמר. מצד שני לא תמיד אתה יודע איך להתמודד איתה, במיוחד בגיל צעיר כל כך. בגלל זה אני תמיד חושב גם על כיוונים אחרים, עסקים למשל. יש לי כל מיני תוכניות ואני מקווה שאוכל לשלב הכל".

כששואלים את שפיר מי המודל שלו לחיקוי, הוא עונה מיד שזהו דניאל דיי לואיס, וכמוהו, הוא רוצה להגיע להוליווד. "בחלומות הכי פרועים שלי הייתי שמח להשתתף בסרט הוליוודי. מי לא היה רוצה? להרוויח כמה מיליונים ולתת נשיקה לאנג'לינה ג'ולי. אם לא הייתי שחקן קולנוע וטלוויזיה, הייתי רוצה להיות שחקן כדורגל, אבל לצערי אין לי מספיק כשרון ברגליים".

יואב רוטמן, 16: "לקח לי זמן להתרגל שוב לבית הספר"

השבוע תוכלו להכיר את יואב רוטמן, תלמיד תלמה ילין מהיישוב צורן, שמספק הופעה מרשימה במיוחד ב"מבול". הוא הגיע לסרט עם ניסיון לא גדול, שכלל השתתפות בסדרה "לאהוב את אנה" של משה איבגי (בו רואה רוטמן דמות לחיקוי), אבל ההופעה שלו שבתה את לבם של רבים, ואפשר להניח כי בקרוב יגיעו ההצעות לפתחו.

בראיון ל-ynet אמר רוטמן כי ככל שזה תלוי ברצונותיו האישיים, הוא מתכוון להתמיד עם עשייתו הקולנוע. "להנחות בערוץ הילדים או להנחות 5,000 פסטיגלים זה ממש לא הכיוון שלי.

לא שאני מזלזל, אבל זה פשוט לא הקטע שלי", הסביר, "אני רוצה להמשיך לעשות סרטים מרגשים, בתפקידים שמאתגרים אותי ולעבוד עם שחקנים גדולים בארץ". 

בשלב ראשוני זה של עשייה קולנועית, חושש רוטמן להתייחס לקריירה שלו כמכלול - ראייה מפוכחת, שנובעת בין השאר מהפחד שנלווה להצלחה. "העליות והירידות האלה טבעיות. צריך ללמוד לקבל את זה", הוא אומר. "אם אני רוצה להגשים את החלומות שלי, צריך לעבור גם את זה. זה מלחיץ שזה יכול להיפסק בכל רגע. זה שעשיתי סרט אחד טוב, לא מבטיח לי שגם הבא יהיה כזה".

ומה השתנה בחיים מאז הסרט?

"הצילומים נערכו כשהייתי בכיתה ח', ואז חזרתי לבית הספר. וזה מוזר. רגע, למה אני לא שם. שם אוהבים את מה שאני עושה, שם מוחאים לי כפיים. אני הילד היחיד שם, מפנקים אותי. לקח לי זמן להתרגל, ההורים שלי עזרו לי, הרגיעו אותי. גם החברים מפרגנים, אבל אני לא מרגיש שינוי במעמד החברתי שלי".

כששואלים את רוטמן לחוות דעתו המקצועית לגבי הופעת שפיר ב"פעם הייתי", הוא מציין בעיקר את המשחק הזורם שלו בתפקיד אריק, שהוא דמות לא מתוסכלת כמו יוני ב"מבול". "מאוד אהבתי את הסצינות שלו עם אדיר מילר, ראו שיש כימיה יפה ביניהם. וגם היחסים עם נטע פורת נראו טבעיים. הוא היה מציאותי וקוּל".

בפסטיבל ברלין האחרון, הוצג "מבול" לצד "הדקדוק הפנימי" ובמעמד זה התגבשה ידידות יפה בין רוטמן לרואי אלסברג, הצעיר מבין השלושה. "הכרתי אותו בפרסי האקדמיה. הוא היה ממש נחמד ואז בברלין הסתובבנו ביחד", אומר רוטמן. "אני חושב שיש קווי דמיון בין התפקידים שלנו - ילדים שרוצים להיות גדולים ודי בוגרים לגילם. יש לו את היכולת להיכנס לדמות בקלות והוא אמין. הוא מחזיק את הסרט, תותח, אבל נחמד וצנוע".

רואי אלסברג, 14: "ההתנהלות עם התקשורת מטרידה אותי"

הצעיר בחבורה הוא כאמור אלסברג, המככב ב"הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן, הסרט הראשון שלו. "זו היתה חוויה מטורפת, והיא משנה כמה דברים", הוא מודה. "אני מנסה להסתגל ומתרגל לעולם המפורסמים. יש אנשים ששואלים אותי יותר מדי שאלות - בבית הספר, ברחוב, בכלל. לפעמים זה מציק ששואלים אותך למשל כמה כסף קיבלת. זה די מעצבן, אבל החוויה כמכלול מגניבה ומעניינת. זה עולם שאי אפשר להפסיק לחקור".

מה הסרט לימד אותך?

"קיבלתי את החוויה הקולנועית באופן ממש מיוחד. לפני שנכנסתי לסרט, הייתי נורא לחוץ ולא ידעתי מה יהיה. אני חושב שלמדתי הרבה על משחק. לא באתי עם הרבה ידע, למדתי קצת תיאטרון, אבל יצאתי מהסרט מכוון מטרה. עכשיו אני ממש בתוך זה - רואה יותר סרטים, חושב על הטייקים וכל מיני דברים שלא ראיתי לפני".

אולי בגלל זה, אלסברג גילה גם את הבימוי בקולנוע, והוא חובב גדול של האחים כהן, טרנטינו וגונדרי: "אני מקבל הצעות לסדרות, אבל אני נשאר עם ראש פתוח - לא בטוח שזה מה שאעשה שאהיה גדול. קריירת משחק זה משהו שאני חושב עליו, אבל גם בימוי ותסריטאות הם משהו שארצה לעשות. ואולי בכלל ארצה להיות גיטריסט".

אתה חושש מההצלחה?

"קצת. עשיתי כבר פיצ'ר וגם עוד כמה דברים. אני מתרגל לזה. דווקא מהקטע של המשך הדרך אני לא מפחד. יותר מפחידים אותי השינויים שזה מצריך בחיים האישיים.

קיוויתי שזה לא יקרה אחרי הסרט. קצת הטרידה אותי ההתנהלות עם התקשורת וכל מה שמסביב. אבל אני יודע שזה בכל זאת חלק מהעניין".

אלסברג הודה כי הוא שואב השראה משחקנים אמריקאים כמו אדוארד נורטון ובראד פיט, ושהוא פחות מתחבר לקולנוע ישראלי. הוא לא צפה עדיין ב"פעם הייתי" וב"מבול", אבל על היחסים עם רוטמן יש לו רק דברים טובים להגיד. "אני מת עליו, הוא אחלה בן אדם. פגשתי אותו לראשונה בטקס פרסי אופיר. הייתי ממש לחוץ ואז ראיתי אותו והוא גם היה חסר אונים. נפגשנו והרגענו אחד את השני. החזקנו אחד את השני ונהיינו חברים טובים".