סרט וראיון: איתן גפני נגוע במחלת הזומבים

יש כאלו שסבורים שהמציאות הישראלית טורדת מנוחה ומפחידה דיה, כך שלעשות סרטי אימה בהשראתה זה משהו מיותר, אולי אפילו מוקצה. אבל לא שזה מה שיעצור את הבמאי איתן גפני, שמעיד על עצמו כחובב ז'אנר האימה וצורך סרטי זומבים באופן יומיומי לצורך התעלות נשמתו. כך גם קרה בסרטו הקצר "תאונה", שהופק במסגרת לימודיו באוניברסיטת תל אביב ועוסק בזוגיות, גבריות ישראלית וכמובן - זומבים.

"יש לנו 120 זומבים בכנסת שאומרים לנו מה לעשות, וגם אנחנו די כאלה", אומר גפני. "יש אצלנו דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם בהיבט הפוליטי, החברתי והאישי. יש בנו משהו מכני, מאוד מושרש. 'תאונה' נגוע בישראליות. הגבר הוא הזומבי האמיתי בסרט. הוא לוקח את חברתו כמובן מאליו, מציע נישואין על הדרך. כעורך דין הוא הגיע לסמל סטטוס (עו"ד או רופא) וגם מתחתן עם אישה יפה. רציתי לבקר את צורת החיים הזאת, למרות שהיום כעני מרוד אולי הייתי רוצה להיות כזה".

באופן אישי, גפני צופה באדיקות בסרטי אימה מאז גיל צעיר ואת הזומבים הוא אימץ לדעתו כי הם המפחידים ביותר. "זה הרבה יותר מלחיץ מערפדים או רוצחים במסיכה", הוא מודה. "כשיש לי סיוטים זה קשור לזומבים. אולי כי הם בעצם אנחנו, בני האדם. זה יכול להיות השכן או החבר הטוב. בני אנוש שאיבדו את אישיותם ונשארו רק עם החייתיות, גרגרנות בלתי נשלטת ואלימות. כקולקטיב זומבים הם המון חסר בינה ומשם אפשר להוציא גם אמירות פילוסופיות על החברה".

מצד שני, סרטי זומבים הם טראשיים בדרך כלל, עד כדי גיחוך.

"כל ז'אנר מגיע לנקודה שהוא ממצה את עצמו, ואז מתחילים להופיע גאגים. ממש כמו ש'הצעקה' היא בעצם קינה לסרטי סלאשר. גם סרטי הזומבים מלגלגים על הז'אנר ועדיין נשארים ביקורתיים. מצד שני, הסרטים האלה נשארים פופולריים ועושים ימבה כסף".

רישול זה דווקא טוב

האיפור המרושל והמחוות המוגזמות הם חלק מהקסם של סרטי הזומבים, ובד בבד מפחיתים את עלויות ההפקה - שכן הצורך בטאלנטים פוחת וכך גם הנטייה הטבעית לריאליזם. "זה תמיד היה הז'אנר הכי זול, ואולי בגלל זה הכי מצליח. בדרך כלל בסרטים משקיעים המון בסטארים, אבל בסרטי זומבים הכוכב האמיתי הוא האיפור והאפקטים. בעבר היו מלהקים שחקנים לא ידועים, הלוקיישנים היו איזורים נטושים ורוב הכסף היה הולך על אפקטים.

מאפרים את אריאל כהן ב"תאונה" (צילום: יואב גפני)

"יש גם סרטים חדשים יותר כמו סדרת 'האויב שבפנים' שבהם הלכו יותר על כוכבים והשקיעו יותר בפוסט-פורדקשן, אבל אני מתחבר יותר ליוצרים כמו ג'ורג' רומרו וג'ון קרפנטר. הסרטים שלהם הכי זולים ובו בזמן הכי אפקטיבים. 'Land Of The Dead' של רומרו היה הסרט הכי יקר שלו (חמישה מיליון דולר) והוא הכי שונא אותו עד היום. זאק סניידר עשה רימייק ל'Dawn Of The Dead' בכלום כסף ויצא לו סרט נהדר".

גפני סיפר ש"תאונה" הוא מעין מחווה ליצירות המופת של רומרו, וכמוהו, הוא למד להוציא את המיטב מתקציב נמוך - עניין של השרדות. "כל הסרטים שעשיתי היו באנדר-תקציב", הוא מספר. "עשיתי דברים לא רעים, בסכומים שלא ראויים לדיון. הפיצ'ר שאני עובד עליו לא מכוון להיות low budget. אבל אני חושב שאם היו לי 10 מיליון דולר ביד, לא הייתי יודע מה לעשות איתם. יש סרטים שנראים טוב כשמושקע בהם פחות כסף. למשל 'הטורף' של שוורצנגר הוא סרט אפקטיבי שתקציבו היה צנוע יחסית".

השיקולים הללו באו לידי ביטוי גם ביצירת "תאונה", שהופק בסיוע קרן רותם מוריה. "בקרן טענו שהסכום שביקשתי נמוך מדי, והציעו לי יותר", מספר גפני, "זה היה אתגר כי זה דרש ממני לחשוב יותר על הסרט. מצד שני, זה איפשר לצוות כולו להתגייס למשימה מתוך תחושה שאנחנו עושים משהו שלא עשו לפני כן.

על הסט של "תאונה". מפחיד בלילה (צילום: יואב גפני)

"זו היתה הזדמנות לכולם להשתפשף מקצועית. השילוב של מעיים וקומדיה עשה את העבודה והיה ממש כיף על הסט. כל סטודנט לקולנוע יספר שביום שלישי הבמאי מתעצבן על כולם. אבל ב'תאונה' לא היה רגע כזה. הצוות היה מבסוט למרות לחץ העבודה ולמרות ששני השחקנים הראשיים פרשו שבוע לפני הצילומים. היו המון לילות בלי שינה, אבל בסופו של דבר השחקנים שהצטרפו במקומם היו מדהימים, עניין של קארמה. הם היו האנשים הנכונים לתפקיד, וגם היו בעניין של הסרט".

ואכן נראה כי מגפת הזומבים פשטה בין כל חברי הצוות ובין הסימפטומים שלה היתה גם המחוייבות המרשימה שלהם לסרט, כמו למשל במקרה של אריאל, השחקן הראשי. "הוא לא ישן במשך ארבעה ימים - עבד ביום והצטלם בלילה. בגלל זה הוא נראה תשוש, אבל הוא עשה עבודה מדהימה".

אל תפחדו ממנו

מי שפחות מביעים עניין והתלהבות הם המפיקים ונציגי הקרנות, שלא ששים להתקרב לז'אנר - אפילו די נרתעים ממנו. "אני קצת לא מבין את זה", אומר גפני. "זה בפירוש ז'אנר כלכלי, שמכניס כסף. יש מיסקונספציה בארץ שישראלים לא אוהבים סרטי אימה בעברית ושישראל נתפסת גם כך כמקום מפחיד, אבל זו בדיוק הסיבה לעשות סרטי אימה. ההצלחה היחסית של 'כלבת' היא הוכחה טובה לכך".

זה נותן לך תקווה לעתיד?

"לוקח זמן לעכל את הז'נאר אבל בסוף יגיע איזה מפיק, שיראה את הפוטנציאל הגלום בו ויילך על זה. אפשר לקחת דוגמה מהזירה הבינלאומית. מדינה כמו פינלנד הפכה לבירת אימה, וגם בנורבגיה ודנמרק עושים סרטים ממש מפחידים. גם בספרד עוברים מאלמודובר וחוליו מנם לז'אומה בלגוארו וז'אומה קולט-סרה. גם בישראל זה יקרה, פשוט צריך שמישהו ירים את הכפפה".

יפית שלו. בת זוגו של גפני כזומבי ב"בשר תותחים" (צילום: רועי קרן)

עד שזה יקרה, גפני (שכבר יצר סרטים זוכי פרסים כמו "מגע של מוות", "אין מוצא" ו"תפר פתוח"), מנסה לשרוד מעבודות שונות וגם מלמד בני נוער את רזי הקולנוע וממשיך בינתיים בעבודה על הפיצ'ר שלו, "בשר תותחים", שטיזר שלו כבר צולם בהשתתפות נבות פפושדו (מבמאי "כלבת"). "זה יהיה פיצ'ר אימה צבאי עם זומבים. הטיזר צולם בנפרד תוך עשר שעות. הוא לא שייך לסרט, אבל הכוונה ברורה: אימה עם gore והומור שחור.

צפו בטיזר של "בשר תותחים" 

"זה הולך להיות סרט פאן טהור, אבל כזה שתצא ממנו ותמשיך לחשוב על זה. התסריט טוב ואני בטוח שאמצא את מישהו שישקיע בו. לא ראו כזה דבר בארץ, אולי אפילו בעולם. מי שנלחץ שיילחץ, אבל בסוף יהיה מישהו שיגיד שזה מגניב אותו. גם סרטיו הראשונים של קרפנטר היו כשלונות. אני תמיד מנסה לעשות משהו שלא עשו קודם. ב'תאונה' זו היתה מטפורה למערכות יחסים, ב'בשר תותחים' זה יהיה קשור לחיילים".

זה שאתה עובד כל כך קשה על סרט בז'אנר שמשקיעים נרתעים ממנו, לא הופך אותך לזומבי?

"אולי. אבל כרגע אני חי על הרצון הזה ובתמיכת בת זוגי המדהימה (שמשחקת זומבית בטיזר), היא גם מקדמת פרויקטים משלה. 'תאונה' בא לטפל בין השאר בסטיגמה שאני שוביניסט, אבל אנחנו עוברים את המסע ביחד. בסוף המטרה תושג וכשאהיה גדול, אהיה במאי. בינתיים, מזל שאח שלי עורך דין. הוא מוריד ממני הרבה לחץ. ועל זה בעצם הסרט".

יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com