עזרה יהודית לנרדפים בשל יהדותם
דווקא בשל ריבוי הרשויות והעמותות למען ניצולי השואה, יותר מדי פעמים קורה שהם לא מצליחים לממש את זכויותיהם. הקמת רשות שתרכז את הסיוע, עשויה לפתור את הבעיה
מספרים שבחלם חיו ארבעה פקידים: "כולם", "מישהו", "כל אחד" ו"אף אחד". יום אחד החליטו אנשי חלם לסייע לאדם שנקלע למצב קשה והטילו על "כולם" לעשות זאת. ל"כולם" היה ברור ש"מישהו" יעשה זאת, וכן ש"כל אחד" יכול לעשות זאת. סופו של המקרה טראגי אך צפוי - "מישהו" הואשם על ידי "כולם", ש"אף אחד" לא עשה את מה ש"כל אחד" היה יכול לעשות.
- לכל הטורים בפרויקט "צהר לחקיקה" - לחצו כאן
המציאות הביורוקרטית שבה אנו חיים מאלצת אותנו לא אחת לפנות ל"כולם" כדי לקבל סיוע שאנו זכאים לו על פי חוק, ומשום כך, למעשה, "אף אחד" אינו יכול לסייע לנו. מציאות זו מקוממת במיוחד כשהזקוקים לסיוע נואשות הם קשישים ניצולי שואה, שנאלצים לטלטל עצמם ממשרד למשרד כדי לנסות לממש זכויות המגיעות להם.
מאז שהוקמה מדינת ישראל, קלטנו כחצי מיליון ניצולי שואה; חלקם ירדו מאוניות המעפילים היישר אל שדה הקרב והגנו בגופם על המדינה בשנים הראשונות לקיומה. כיום חיים בקרבנו כ-200אלף ניצולים בגיל מתקדם, ומספרם הולך וקטן.
קיימים כיום עשרות גופים המטפלים בניצולי השואה - חלקם גופים ממשלתיים שהוקמו כתוצאה מ"צרכים קואליציוניים", וחלקם האחר עמותות המגישות סיוע לניצולים. כך נוצרה ביורוקרטיה בלתי אפשרית שמקשה על הטיפול בניצולים, כשלמרבה הצער, מדי יום נפטרים עשרות ניצולים בלי שזכו לממש את זכויותיהם.
נוחות זה חלק מהסיוע
מצב זה נוגד את ה"מבט היהודי" המחייב לא רק להעניק סיוע, אלא גם להנגיש לנזקקים את המידע לגבי סיוע זה. ביטוי קלאסי לכך הוא במצוות "פאה" הקובעת שכל בעל שדה יניח חלק מפרי אדמתו בעבור העניים. התורה חייבה להניח גידולים אלו דווקא באזור קבוע בשדה, וכל זאת: "כדי שיהיו עניים יודעין מקום שיבואו לו" (רמב"ם, הלכות מתנות עניים ב, יב).
התורה מחייבת גם לדאוג כי בדרך הענקת הסיוע לא תהיה אי נעימות או השפלה מיותרים, הפוגמים באיכות הנתינה (רמב"ם, הלכות דעות ו, ג). וכמו שאמרו חז"ל: "אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות וכבושות בארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום - מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם" (אבות דרבי נתן, יג).
כמי שלא זכה מעולם לסבא או לסבתא - הן מצד אבי והן מצד אמי ז"ל - אני מקדיש זמן ומאמצים רבים, כיו"ר משותף של השדולה למען ניצולי השואה בכנסת, כדי להקל על חייהם של הניצולים החיים בקרבנו. המצבים המבישים שאליהם נחשפים הקשישים נוגדים את הדרכתה של היהדות, והדבר חמור כפליים כשמדובר בפגיעה בכבוד זקנים, שלגביהם ציוותה התורה: "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן, וְיָרֵאתָ מֵּאלקיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא יט, לב).
רשות אחת לכולם
הצעת החוק לתיקון חוק נכי רדיפות הנאצים אותה הנחתי על שולחן הכנסת בחתימת 71 חכי"ם, כמניין הסנהדרין הגדולה שישבה בארץ יהודה בימי חז"ל, מטרתה להתמודד עם בעיה כאובה זו. על-פי ההצעה, רשות אחת בלבד תרכז תחת קורת גג אחת את כל הגופים העוסקים במתן סיוע לניצולי שואה, ובכך נוכל לייעל את הטיפול, לחסוך מיליוני שקלים המיועדים לניצולים, לחסוך בכוח אדם ובמנגנונים כפולים, ובעיקר להוות כתובת אחת לכל ניצולי השואה בישראל.
חכמינו כבר לימדו אותנו בגמרא כי כאשר שני אנשים אחראים על דבר הוא אינו מתבצע כראוי, ובלשונם: "שאומרים האנשים: קדירא של שותפים, אינה
חמה ואינה קרה" (ערובין ג ע"א); כאשר יש שני שותפים בקדרה, אף אחד אינו מרגיש מחויבות לדאוג לשמור שתהיה חמה או קרה, לפי הצורך וטיב התבשיל. אדרבה, כל אחד חושב שהשני הוא שידאג לכך, ולבסוף הקדרה נשארת לא חמה ולא קרה, ולא ניתן לאכול את התבשיל. גם בענייננו, חבל שניצולי השואה לא יוכלו ליהנות מזכויותיהם רק משום שכל גוף מטיל את האחריות על גוף אחר.
כולי תקווה שבעקבות הצעת חוק זו, "האודים המוצלים" החיים בקרבנו לא יצטרכו לחיות את שארית חייהם בדלות ובחוסר כול, אלא יזכו למעט נחת וכבוד בחייהם במדינת ישראל.
- "צהר לחקיקה" הוא פרויקט משותף של ynet ועמותת רבני צהר.
לפנייה לכתב/ת 
