פיקוח או רודנות? דילמת גבולות השוק החופשי

בטור הקודם הראיתי שפרידריך אאוגוסט פון האייק - הליברל האמיתי לטענתו, מתנגד לניהול מלמעלה של החברה ותומך בשוק החופשי. לצורך הדגמה השווינו את חוקי השוק החופשי לחוקי הגרלת הלוטו. השוק, ככה מאמין האייק - עיוור לאינטרסים של בני אדם בודדים וקבוצות ומאפשר למזל ולכשרון לארגן את החברה.

האייק - טורים קודמים:

• בחן את עצמך: האם אתה באמת ליברלי?
• הבנק מתחיל בתוכנו: בא לכם להדפיס כסף לבד?
• הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים
  

בעצם, האייק מעדיף משהו כמו ניהול רנדומאלי-עצמאי-אוטומטי של השוק על פני ממשלה מארגנת. היום נראה מדוע הוא חושב ככה.

שתי דרכים של דמוקרטיה

האייק אמביבלנטי בקשר למדע המודרני. למה אני מתכוון? למרות שהוא מאוד מעריך את המסורת של אירופה הוא לא מטיף לחזרה לאמונה הנוצרית ולשמרנות שלטונית; מונרכיה, נצרות וכאלה. לא זה הכיוון שלו. הוא חושב שחלק מסוים של המדע של ימינו יצא מכלל שליטה, והוא מדבר על מדע יצירת האדם החדש והחברה החדשה.

נסביר.הכל מתחיל במאות ה-16 וה-17. אז עולה המדע החדש ומחליף את המדע האריסטוטלי - הכנסייתי, שבמושגים שלנו היום הוא מדע במרכאות. המדע החדש שעלה ביחד עם אנשים כמו פרנסיס בייקון האנגלי שלוב בתפיסה שמאוחר יותר תיקרא בשם נאורות או השכלה.

התפיסה הזאת - ואנחנו מקצרים ומפשטים - רואה בתבונה של האדם כלי שיוכל לשחרר אותו, לקדם אותו, לרפא אותו ולגאול אותו. התפיסות האלה ששייכות לפילוסופים כמו קאנט ואולי רוסו, ללוק ולאחרים הם התפיסות שעומדות בבסיס החברה האירופית של המאה התשע עשרה והמאה העשרים.

וכמו שמספר לנו ההיסטוריון הישראלי המנוח, פרופסור יעקב טלמון, התפיסה הזאת של ההשכלה התפצלה לשתי תפיסות בת מנוגדות. שני סוגים של דמוקרטיות. אחת מהן היא הדמוקרטיה הפלורליסטית, כפי שהתפתחה במדינות האנגלו-סקסיות; אנגליה וארצות הברית והשניה היא דמוקרטיה טוטליטרית. נשמע מוזר? מה פירוש דמוקרטיה טוטליטרית ואיך זה הולך ביחד?

ובכן, שתי התפיסות האלה - הפלורליזם של האנגלו-סקסים והדמוקרטיה הטוטליטרית - אמורות לבטא את רצון העם כולו. כלומר, וזה החידוש שבהן, תפקיד המדינה הוא כבר לא לדאוג לתפארת של המלך, לכבוד הלאומי או לעושר של משפחת המלוכה. התפקיד של המדינה הזאת הוא לדאוג לטובת העם. העם הופך לגורם המרכזי. והשאלה היא: איך קובעים מה טובת העם?

לכך יש שתי תשובות: התשובה האחת אומרת שזה צריך להיעשות בדרך של משא ומתן פלורליסטי של ניסוי וטעיה, של משחקי רוב מיעוט, ושל קואליציות קבועות ואד הוקיות. זו הדרך האנגלית.

ואילו בדרך השניה יקומו מנהיגים - קבוצה של אנשים מסורים ואליטיסטיים - האנשים האלה - שיישתייכו למפלגת אוונגרד (מפלגה של הולכים בראש המחנה - זה פירוש המושג הצרפתי אוונגרד) יבטאו באישיותם ובתפיסותיהם את טובת העם. את אלה נכנה דמוקרטיות טוטליטריות. דוגמה לכזו היא ברית המועצות.

איך שולטים

אז גם המושג "דמוקרטיה" עובר שינויים - כמו כל מושג אחר - במרוצת מאות השנים האחרונות. ובפעם הבאה כשנחייך למשמע הכינוי "דמוקרטית" למדינה טוטליטרית, נבין מה המקור לשימוש הזה.

אחת הדוגמאות - ואולי הראשונה - לדרך הדמוקרטית הטוטליטרית היא המועדון היעקוביני במהפכה הצרפתית ומנהיגו מקסימיליאן רובספייר. היעקובינים, אנשי שמאל במובן הקונקרטי ביותר של המילה - הם ישבו בצד שמאל של הפרלמנט - התנגדו למלך ותמכו בבחירות כלליות, אבל לאחר שרובספייר עלה לשלטון הוא הנהיג משטר רודני אלים.

הוא היה אדם נזירי, בעל תפיסות מוסריות קפדניות וכנראה שאף לטוב (מה זה בדיוק טוב?) והאמין שחובתו היא לשמור מכל משמר על דרך המהפכה הצרפתית. לצורך כך הוא הוציא להורג רבים ממתנגדיו ומחבריו.

ובחזרה להאייק. כשהאייק מתנגד לקיינס ולקיינסיאניזם הוא רואה בראש שלו את רובספייר. ובכן, זה לא שהוא חושב שקיינס, האציל הבריטי הנהנתן, עלול להפוך להיות רודן אכזר בנוסח קדאפי. אבל הוא פוחד שהתערבות ממשלתית בשוק עלולה לגרום להתדרדרות איטית לכיוון כזה. וכמו שאמרנו למעלה, האייק גם מפחד מיותר מדי מדע.

נסביר. הוא כמובן לא מתנגד למדע. הוא מדען בעצמו; איש כלכלה אקדמי. אבל הוא מתנגד למה שאפשר לקרוא "התבונה המסדרת", לתפיסה שאפשר לארגן את החברה באופן מושכל וחכם מלמעלה. וכאן, האייק מדבר במיוחד על מרקס ותורתו. על המטריאליזם ההיסטורי המדעי - כך נקראה תורתו של מרקס בפי תלמידיו. אלה ראו במרקסיזם פוליטיקה מדעית; אופן מדעי מוכח ומנומק שמשלב כלכלה, מטפיזיקה, מדע מדינה וניתוח מדעי של ההיסטוריה.

סוף סוף - ככה חשבו המרקסיסטים - נמצא הפתרון לשאלת השלטון הצודק - ועוד פתרון מדעי. וכל אלה ייצרו את האדם החדש, את הפועל החדש את האיש המודרני החדש. אנחנו מכירים את זה גם אצלינו; היהודי החדש - הלאומי והסוציליסטי שמגשים בכוח רצונו ובעבודה ערכים.

מאלה פוחד האייק הכלכלן, והחרדות האלה הם שהביאו, ביחד עם סטגפלציה (נסביר מתישהו) ובעיות בשיטה הקיינסיאנית לעלייה מחודשת של הליברלים; מה שמכונה ניאו-ליברליזם. ועל כך בעתיד.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com