הוא יוצא עם שתיים במקביל, וכולם מרוצים
גל לא הבין מי אמר שצריכים להיות תמיד עם אותו בן/בת זוג. הוא דיבר על האפשרויות הנוספות, על האנשים היפים והמוצלחים שאנחנו מפספסים כשאנחנו מגבילים את עצמנו לזוגיות מחייבת
אמצע השבוע, שבע בערב. אני יושבת מול גל, ידיד ותיק. אנחנו נפגשים בפאב "שלנו" ומתעדכנים זה בחיי זו. גל מספר על בחורה שהוא התחיל לצאת איתה, ואני מבולבלת. "רגע, מה עם ההיא שהתחלת לצאת איתה לפני חודש?" "שלומה בסדר, תודה" עונה לי גל. "הסיפור ביניכם נגמר?" אני חוקרת. "לא, למה שייגמר?" משיב לי הדון ז'ואן.
"אתה רוצה להגיד לי שאתה יוצא עם שתי בחורות במקביל?!" אני מזדעקת ומרגישה תסכול, בעוד גל (שם בדוי) מסתכל עליי באדישות. "אני לא מבין על מה את מתרתחת. אז אני יוצא עם שתיים במקביל, אז מה? הן יודעות אחת על השנייה, זה לא מפריע להן", הוא אומר בשלווה האופיינית לו ונוגס מהצ'יפס.
"אתה מתכוון לבחור באחת מהן בשלב כלשהו, נכון? זה לא יימשך לנצח".
גל צוחק בתגובה לרצינות שבה אמרתי את הדברים. "למה אני צריך לבחור? טוב לי עם שתיהן. הבהרתי באיזה קשר מדובר - לא מונוגמי ולא מתחייב. זה מתאים להן, לכל אחת מסיבותיה שלה. יש להן אפילו בני זוג נוספים. מבחינתי זה סידור נוח, וגם מבחינתן".
"אני לא מבינה איך לא אכפת להן. זה לא טבעי כל העניין הזה", אני משיבה.
"לא, מה שלא טבעי זו העובדה שאנחנו צריכים תמיד לבחור בבת זוג או בן זוג אחד. מי אמר שאנחנו צריכים להיות תמיד עם אותה בת הזוג, ולמה אי אפשר להיות עם כמה במקביל? תחשבי כמה אפשרויות יש לנו להכיר אנשים מעניינים, יפים ומוצלחים, וכמה הזדמנויות אנחנו מפספסים", הוא מתרעם. "זה כמו לאכול כל יום את אותו האוכל, בסופו של דבר מונוגמיה זה דבר משעמם".
גל שותק לפתע כשלפאב נכנסת עלמה יפת תואר בלבוש מינימלי. הוא שולח אליה מבט בוחן. אני מכירה את המבט הזה. זהו מבט של טורף, ואני יודעת שבעוד כמה רגעים הוא יזנק על מושא תשוקתו. באותו רגע אני בועטת בו מתחת לשולחן.
אולי כדאי לגוון, גם בזוגיות?
"אתה לא מתכוון להתחיל איתה, נכון?" אני ספק שואלת, ספק מזהירה.
"למה לא? תראי איזו יפה היא".
"אתה לא חושב שזה לא מוסרי?" אני מזדעקת, אבל גל מחייך חיוך יודע-כל וקם על רגליו.
"יקירתי, מוסר הוא דבר גמיש שמשתנה מאדם לאדם. כל עוד אני לא פוגע בעצמי או באחרים, אני עומד בפני אמות המוסר שלי, אותן אני קבעתי". הוא שולח לי עוד חיוך כובש, ופונה אל העלמה.
בדרך הביתה אני חושבת על הדברים שאמר גל. אולי הם לא מוסריים לפי אמות המידה עליהם חונכתי, אולי הם פרובוקטיביים, אבל יש בהם משהו שבכל זאת נשמע די הגיוני. לא פעם עלתה בראשי המחשבה שלהיות מחויב לבן אדם אחד כל החיים, או אפילו לתקופה מסוימת, זה עניין מרתיע.
בעידן ההיכרויות המהירות, האינטרנט, האינסטנט - בני האדם רוצים עכשיו ומהר. אנחנו מחליפים במהירות הבזק מכשירים סלולריים, או אפילו מחזיקים כמה סוגים במקביל. אנחנו מחליפים מכוני כושר/ עבודות/ רכב כל שנה-שנתיים, לפעמים אפילו פחות, ממלאים את ארונות הבגדים בשלל בדים וצבעים, ואת המקרר בכל מיני מאכלים וטעמים. גיוון הפך להיות ה-דבר בחיים המודרניים.
אם זה נכון לכל תחום בחיים, למה שזה לא יהיה נכון גם בזוגיות? האם מערכת יחסים מונוגמית עדיין רלוונטית במאה ה-21, או שמא ניתן ואפילו רצוי להחליפה במערכת יחסים פתוחה? מבחינה סטטיסטית שליש מהזוגות החיים בישראל מתגרשים, כשהסיבה העיקרית לגירושים היא בגידה. מה יקרה אם סקס (לא לצורך התרבות אלא לצורך הנאה בלבד) עם פרטנר אחר לא ייחשב לעניין כה חמור? אף על פי שהיינו רוצים לחשוב שסקס הוא עניין רומנטי, שמעורבים בו אינטימיות, חברות ורגשות, בואו נהיה כנים ונודה שהרבה פעמים סקס לא קשור לרגשות, והוא עניין טכני בלבד. ואם זה המצב, מה אכפת לנו אם בן או בת זוגנו ימצאו פורקן במקום אחר?
קפיצה ממיטה למיטה, כתחליף לאינטימיות
אני הולכת לישון עם השאלות, וכשאני קמה הן עדיין מתרוצצות לי בראש. כשאני מביטה בעצמי במראה באמבטיה אני שואלת: "מה את רוצה בעצם?" והתשובה שמגיעה אחרי כמה רגעים היא "אני רוצה מערכת יחסים אינטימית" (אינטימית במובן נפשי, ולא רק פיזי), ואולי אינטימיות היא התשובה האישית שלי לשאלה "למה כן מונוגמיות?"
כשאנחנו מפתחים קשר עם אדם אחר, קשר בריא שיש בו חברות, אמון ותקשורת בריאה, נוצרת מערכת יחסים זוגית, אישית ואינטימית המיוחדת לשני האנשים המעורבים בה. כשמערכת היחסים הופכת לאינטימית - המחויבות ההדדית לקשר נוצרת יש מאין. כשהפרטנר שלנו באותו קשר בוחר לקיים במקביל קשר פיזי או נפשי דומה עם מישהי או מישהו אחר, הדבר הופך אותו להיות לא פנוי לקשר האינטימי שבנינו יחדיו. אולי זה ההסבר לבחירתו של ידידי גל.
אולי הקפיצה ממיטה אחת לאחרת באותו פרק זמן מעידה על משהו עמוק יותר מהחשיבה הרציונאלית ואינטלקטואלית שהוא דבק בה. אולי מעשיו מעידים למעשה על חסך נפשי וחשש מאינטימיות אמיתית, מלקיחת אחריות ונתינה לקשר של אחד על אחד.
יש אנשים שיקראו את הדברים האלה ויחשבו שמדובר בבלבול שכל אחד גדול, וזה לגיטימי. חשוב שנזכור שעל אף הטיעונים המאוד הגיוניים נגד ובעד מונוגמיות, הדבר הכי לא הגיוני הוא לעשות משהו שנוגד את מה שאומר לנו הלב שלנו. הלב שלי אומר: לכי על אחד על אחד, לכי על אינטימיות.
ומה אומר הלב שלכם? טקבקו לנו
המייל של אלינור
לפנייה לכתב/ת 
