מקור לחגיגה: כל יום פורים אצל הציפורים

איזו ציפור הופכת לג'ינג'ית בעונת הקינון? מדוע הזכרים בולטים בצבעוניות לעומת הנקבות? האם ריקוד חיזור פרוע ועתיר נוצות יכול לכבוש את ליבה של בת הזוג? לכבוד חג הפורים, הצצה לשיגרת ההישרדות אצל בעלי הכנף בארץ ובעולם

שלומית ליפשיץעדכון אחרון: 22.03.11 , 08:37

כדי לשרוד בטבע, להתחמק מטורפים, לצוד מזון ואפילו כדי למצוא גם בן או בת זוג מתאים להזדווגות, בעלי החיים משתמשים באמצעים רבים - חלקם בתלבושת החייתית, אחרים בסגנון ריקוד מיוחד ויש כאלה שמתחפשים לבעלי חיים אחרים ומחקים אותם באופן מושלם.

כך לדוגמא, בתחום התחפושות - במקרים רבים הזכרים בציפורים הם הבולטים בצבעוניותם, ואילו לנקבות צבעים המשתלבים בסביבה. הסיבה היא שהנקבות הן הבוחרות את בן-הזוג והצבעוניות הרבה של הזכרים מאפשרת להם להציג את תכונותיהם המוצלחות.

על פי עקרון ההכבדה: תצוגה של צבעים בולטים, שירה רמה ורקוד סוער עלולים לחשוף את הזכר לעיני טורפים, אך כך הם גם מעבירים לזכרים האחרים ולנקבות מסרים המעידים על כשירותם - מדגישים את גודלו ואת גילו של הזכר המחזר וכן מספרים על יכולתו לשרוד בהצלחה - למרות הסיכון הרב.

עקרון ההכבדה, מושג אותו טבע פרופסור אמוץ זהבי מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, הוא ההסבר המקובל לתופעות ההתקשטות השירה והריקוד בטבע. לפי עיקרון זה, תכונות המכבידות על בעליהן או המסכנות אותן, מיועדות ליצור אמינות בפרסום יתרונו של הפרט הנושא אותן.

ההתקשטות בציפורים רלוונטית לתקופת הרביה. בסוף עונת הקינון נושרות נוצות הפאר ומתחילות לגדול נוצות חדשות שתהיינה בשיא הפאר שלהן עם תחילת עונת הקינון הבאה ולכן נהוג המינוח 'לבוש חורף ולבוש קיץ או לבוש כלולות' בהתייחס לניצוי של הציפורים. לדוגמה באנפית הבקר הנפוצה בישראל המוכרת כלבנה כולה - חלק מהנוצות מקבלות גוון ג'ינג'י בתקופת הקינון.

אנפית בקר בלבוש כלולות (צילום רותי רם)

אצל מיני אנפות מופיעה עם תחילת עונת הקינון נוצת קישוט מיוחדת על קדקודן, שבעבר אף סיכנה חלק ממיני האנפות בגלל האופנה של קישוט כובעי נשים בנוצות הקישוט של האנפות.

נוצת קישוט בלבנית קטנה (צילום: ברוך אלרט)

הפרוש מצוי – ציפור שחורפת בישראל ודומה מעט לדרור הבית ולא במיוחד בולטת בצבעיה – בעונת הקינון מקבלים הזכרים צבעי כלולות מרהיבים.

צילום: בן עמי מוסק

פרוש זכר בלבוש כלולות (צילום: בן עמי מוסק)

גם הקולות מתחפשים

ציפורים רבות משלבות בשירתן קולות של ציפורים אחרות ואף קולות אחרים אותם הן שומעות בסביבה. עולה על כולן הוא שירת הנבלי האוסטרלי שמנסה למשוך את הנקבה באמצעות קולות מגוונים ובעיקר באמצעות יכולת חיקוי מרהיבה:

המאינה היא חקיינית מצוינת ומשלבת בשירתה קולות שונים ואף קולות אדם

מאינה מחקה דיבור של אדם

מתחבאים בטבע

לציפורים רבות צבעי הסוואה המסתירים אותן בסביבתן. מי שנעזר בהם רבות הם: הכרוון, העפרוני, הינשוף ואפרוחים רבים של מרבית מהציפורים.

ינשוף עצים (צילום: צח גולדברגר)

עפרוני מצוייץ (צילום: בן עמי מוסק)

כרוון מצוי (צילום: עוז חורין)

אפרוח סיקסק (צילום: איתן קאופמן)

בקצב הנכון - רוקדים בדרך לשידוך

לעופות רבים יש ריקודי חיזור מרשימים שמהווים מפגן של צבעים, נוצות ותנועות - חגיגת תחפושות גדולה וצבעונית. כך למשל אצל היענים, העגורים, העופות הדורסים, היונים, החוברות, השכווים ועוד. לעיתים - תיאום התנועות בין הזכר והנקבה גורם לתיאום (סינכרוניזציה) של הבשלות המינית של בני הזוג. אפשר לומר, שהזכר והנקבה מעוררים זה את זה: כל 'תנועת ריקוד' של הזכר מעוררת את הנקבה וגוררת 'תנועת ריקוד' משלה, שמעוררת מצידה את הזכר וחוזר חלילה. בני הזוג מגבירים את הבשלות המינית זה של זה, עד שבסוף הריקוד הם מוכנים להזדווגות.

ריקוד חיזור של טבלן אמריקאי

יש מיני ציפורים שסגנון המשפחתיות שלהם הוא נקבות חד הוריות: הנקבה בוחרת את הזכר איתו תזדווג ולאחר ההזדווגות היא בונה קן ומקננת לבדה. הזכרים של מינים אלה משקיעים מאמץ רב בכדי להיבחר על ידי הנקבות: כך זה אצל הטווס, אצל ציפורי גן העדן בגיניאה החדשה, אצל בונה הסוכות האוסטרלי, אצל השכוויים ועוד. בארץ התנהגות כזו מוכרת אצל החוברה.

ריקוד חיזור של החוברה (זכר)