שופטים על גזר דין קצב: "מעמדו הרם לא יסייע"
איך ניגשים לגזירת דין מהדהדת שכזו? שופטים לשעבר מספרים על לילות ללא שינה, מזכירים שחייבת להיות התאמה בין הכרעת הדין הקשה לעונש, ומעריכים שתפקידיו הבכירים כנראה יובילו להחמרה. ומה חלקה של התקשורת בהחלטה?
מה עבר על הרכב השופטים בבואו לגזור את דינו של הנשיא לשעבר ? בעוד שעות ספורות יודיעו שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב על עונשו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע בשורה של עבירות מין. שופטים בדימוס מנסים להסביר מה מתנהל מאחורי הקלעים לקראת מתן גזר הדין, ומהם השיקולים שנלקחו בחשבון לקראת ההחלטה אם ולמשך כמה זמן לשלוח את קצב לבית הסוהר.
"מתן גזר הדין אינו דבר קל, בפרט שהנאשם שהורשע הוא נשיא מדינה לשעבר", הסביר ל-ynet השופט בדימוס נתן עמית. לדבריו, חייבת להיות התאמה בין חומרת הכרעת הדין לעונש. "לא ייתכן להרשיע בהרבה עבירות חמורות ולנקוב בדברים קשים שבוצעו ולתת עונש של מה בכך".
לגבי מערכת השיקולים שעמדה בפני השופטים, מסביר עמית ש"כל השיקולים נכנסים למערבל אנושי אחד. שופטים מחליפים דעות ביניהם ומתווכחים ואז מגיעים לשביל הזהב. היה לי מקרה שבו ישבתי בהרכב והתווכחנו שבועיים. לקח לנו זמן להגיע לשביל הזהב".
השופטים כבר רמזו: נקל בגלל התקשורת
לשופטים בדימוס יש הרבה מה לומר על תפקיד התקשורת במשפט. "באיזשהו מקום התקשורת מרגיזה את בתי המשפט כשהיא יוצאת בכותרות", אמר השופט עמית, "אפשר לסמוך על השופטים, למדנו להתעלם. מאידך, לומר שזה חסר השפעה לחלוטין? שופט בתוך עמו יושב ויכולה להסתמן השפעה כזו או אחרת בתת-מודע".
גורמים משפטיים בכירים מעריכים כי עונשו של קצב ינוע ממספר חד-ספרתי בן ארבע שנות מאסר לשבע שנות מאסר. עם זאת, ציינו כי סכום הפיצויים שיפסוק בית המשפט לטובתן של המתלוננות יהיה גבוה. לדבריהם, כפי שכתבו השופטים בהכרעת הדין, הם אף יתחשבו בעוגמת הנפש ממנה סבל קצב כתוצאה מהשטף האינסופי של הפרסומים נגדו בתקשורת, ואשר הכריזו עליו כעבריין מין עוד בטרם משפטו.
"עוגמת נפש זו אין בה כפי שנאמר לעיל כדי להביא לתוצאה הדרסטית של ביטול כתב האישום, אך איננו שוללים את האפשרות להעלותה לדיון פעם נוספת בהמשך", כתבו השופטים. עם זאת, קשה מאוד להעריך אם העובדה שקצב היה נשיא מדינה וביצע את מעשיו הן כשר והן כנשיא, תיחשב לזכותו או לחובתו, וזאת כיוון ש"נפל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", ותקף מינית דווקא בשל מעמדו הרם.
לדעתו של השופט בדימוס דוד בר אופיר, עוצמת הסיקור התקשורתי לא מהווה שיקול לקולא. "ככל שהאיש נושא בתפקיד יותר חשוב במערכת של המדינה, זה ברור שהתקשורת מגלה בו עניין, והתקשורת אכן גילתה עניין טבעי ומתבקש. ההתערבות התקשורתית אינה צריכה בשום אופן להיות גורם להקלה בעונש, זה חלק מהליך דמוקרטי של חופש העיתונות וחופש הדעה".
"אי אפשר לומר שהשופטים לא קוראים עיתונים"
השופטת בדימוס ציפי ברון דווקא חושבת ששופטים כן סופגים מעט מהאווירה בתקשורת: "אי אפשר לומר שהשופטים לא קוראים עיתונים, אך הם יכולים להבדיל בדברים. גם ההרכב שישב במשפט קצב לא התעלם ממה שהיה בתקשורת. זה נכתב בצורה ברורה בהכרעת הדין, אך קשה לי לומר כמה יהיה לזה משקל מבחינת העונש".
הרכב השופטים של קצב. "שיקולים סותרים לקולא ולחומרה" (צילום: טל כהן)
על הדרך שבה מגבשים השופטים את גזר הדין סיפרה ברון כי "זו לא החלטה שמחליטים
עליה ביום או יומיים, לוקחים את זה הביתה, כותבים, מנסחים, לא ישנים בלילה, חבלי לידה קשים עד שנותנים את ההחלטה, זה לא בא כלאחר יד".
גזר הדין, סבור השופט בדימוס בר אופיר, יהיה מפורט ומנומק, "והוא יביא בחשבון את השיקולים שמקובל להביא בחשבון, על פי הפסיקה של בית המשפט העליון". לדבריו, הנטייה של העליון היא להחמיר בעבירות אונס: "לו אני הייתי בהרכב הייתי מציע לחברי השופטים עונש שמתקרב לדו-ספרתי, כי העבירה חמורה ורמת הענישה בעבירות אינוס היא רמה דו-ספרתית".
לגבי חומרת העבירה ונסיבותיה אמר השופט בדימוס בר אופיר כי "מתחשבים גם בסבלן של הקורבנות ובנזקים שנגרמו להן, ומתחשבים בעברו של הנאשם, המעמד של קורבן העבירה הולך ותופס בשנים האחרונות מקום חשוב בשיקולי הענישה, ואני חושב שיתחשבו בזה גם כאן". ככל שהעבירה ונסיבותיה חמורות יותר, הסביר, כך מתחשבים פחות בנסיבות האישיות של הנאשם ומגבירים את היסוד של הענישה המחמירה ולא המקלה. "השיקולים שעומדים בפני בית המשפט במקרים מורכבים כאלה הם שיקולים סותרים לקולא ולחומרה, ובית המשפט צריך למצוא את שביל הזהב".
"רבב משמעותי למדי". משה קצב (צילום: אוהד צויגנברג)
השופטת בדימוס ברכה אופיר-תום, שגזרה את דינו של השר לשעבר אברהם הירשזון,
הדגישה כי "אני תמיד הייתי עושה את האיזון בין הדברים, ובטוחה שזה מה שההרכב יעשה. כל עניין העונש הוא עניין של גישה של שופט". על נושא המעמד של משה קצב כנשיא מדינה לשעבר היא אמרה ש"שופטים אמורים להחמיר בעונשו של מי שאמור להיות בלי כל רבב, וכאן יש רבב משמעותי למדי, המעמד שלו לא יכול לעזור לו אלא להיפך".
"כל יום בכלא עבורו זה כמו שנה לאחר"
לדעתה הצטרף גם השופט בדימוס שלי טימן שדורש החמרה בעונש. "אדם שהולך לתפקיד ציבורי זה אומר שהוא משמש דוגמא לציבור ענק של אנשים והוא תמורת כיבודים חייב להתנזר ולדעת שהוא תחת זכוכית מגדלת ולהתנהג בהתאם בצורה אלגנטית יותר וזהירה. זו הסיבה שמחמירים גם עם אמנים, כי הנוער מחקה אותם וגם משום שישנו חשש שבגלל שהם מפורסמים יתנו להם הנחות, ותפקידו של בית המשפט הוא לא לתת הנחות".
לדברי טימן הוא היה מטיל עונש חמור על קצב, "לא הייתי מתייחס ללינץ' הציבורי כשיקול לקולא".
עם זאת, הוא ציין כי מה שעומד לזכותו של קצב היא העובדה שהאיש אינו מורגל בבית סוהר, ועבורו "כל יום בכלא זה כמו בשביל עבריין מועד כשנה".
"באיזשהו מקום אני חושש על משה קצב, אדם שירד מגדולתו ועשה את טעות חייו בזה שהסתבך בכל הסיפור הזה, בזה שלא חתם על עסקת הטיעון", אומר השופט עמית. "צריך לשמור עליו בשבע עיניים יום ולילה מסביב לשעון. הוא יכול לשים קץ לחייו במקרה של גזר דין קשה".
לפנייה לכתב/ת 
