תחבורה ציבורית: פער עצום בין יהודים לערבים
המגזר הלא יהודי אחראי רק למחצית האחוז מסך הנסיעות בתחבורה הציבורית. משרד התחבורה מעוניין להקטין את הפער, ומשקיע כ-400 מיליון שקל בתשתית ותחבורה ציבורית במגזר הלא יהודי. שר התחבורה ישראל כץ: הוצאות נראות כבר בשטח
מספרים המעידים על קיפוח. לפי נתונים שהציג היום (ג') שר התחבורה, ישראל כץ, סך הנסיעות בתחבורה ציבורית במגזר הלא יהודי נאמד ב-3.5 מיליון בשנה - כמחצית האחוז בלבד מסך הנסיעות באוטובוסים, אשר על-פי נתוני משרד התחבורה עומד על יותר מ-600 מיליון. המשמעות היא כי שיעור הנסיעות במגזר הלא-יהודי בתחבורה ציבורית, נמוך משמעותית מחלקו באוכלוסייה: על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), האוכלוסייה הערבית לבדה מונה כ-1.54 מיליון תושבים, או כ-20.4% מכלל האוכלוסייה.
כפי שהסביר בעבר השר כץ, שיעור הנסיעות הנמוך במגזר הלא-יהודי הוא תוצאה ישירה של הזנחה רבת-שנים, ולעתים היעדר מוחלט של שירותי תחבורה ציבורית. בדברים שאמר לאחרונה במליאת הכנסת, אמר כץ כי "אם יש קיפוח ואפליה לרעה - זה שלא הייתה תחבורה ציבורית, כמעט בכלל, במגזר הערבי והלא-יהודי במדינת ישראל".
"אם יש קיפוח ואפליה, זה שלא הייתה תחבורה ציבורית" (צילום: הרצל יוסף)
"בלילה אין בכלל תחבורה ציבורית"
ללא תחבורה ציבורית מפותחת מספיק, ולעתים ללא תחבורה ציבורית כלל, המגזר הלא-יהודי נדרש למצוא דרכי תחבורה חלופיות. כך למשל, מנתוני הלמ"ס מ-2008 עולה כי רק מעט יותר מאחוז בודד של תושבי רהט משתמשים באוטובוס ציבורי, כדי להגיע למקום עבודתם. באום-אל-פחם, שיעור העובדים הנוסעים באוטובוס ציבורי גבוה רק במעט: 3.7%. מרבית העובדים ביישובים אלה נאלצים להשתמש במכוניות פרטיות, או בהסעות המאורגנות על-ידי מקום עבודתם.
ביישובים יהודיים, שיעור המשתמשים באוטובוסים ציבוריים גבוה משמעותית. כך למשל, כחמישית מתושבי ראשון-לציון נוסעים באוטובוס ציבורי למקום העבודה, וברמת-גן שיעורם מגיע לכרבע מכלל התושבים. גם ביישובים בפריפריה, שם שירותי התחבורה הציבורית פחות מפותחים מאשר במרכז הארץ, שיעור המשתמשים באוטובוסים ציבוריים גבוה משמעותית משיעורם במגזר הערבי. כעשירית מתושבי שדרות נוסעים למקום עבודתם בקווי אוטובוס ציבוריים, ובאופקים עושים זאת כמעט חמישית מהתושבים.
יש לציין כי פיתוח התחבורה הציבורית לקוי במגזר הלא-יהודי כולו, ולא רק במגזר הערבי. דברים שאמר בתחילת השנה ח"כ חמד עמאר במליאת הכנסת, מציגים תמונה קודרת של המצב ביישובי הדרוזים: "בשביל לצאת מבית-ג'ן, או לצאת מחורפיש, אנשים חייבים לנסוע ברכב שלהם... היום, אולי אוטובוס אחד מגיע, (אולי) שניים, לבית-ג'ן כל היום - ובלילה אין בכלל תחבורה ציבורית, לא בבית-ג'ן וגם לא בכפר-קרע".
משקיעים 400 מיליון שקל במגזר
לדברי השר כץ, משרדו משקיע מאות מיליוני שקלים בפיתוח התחבורה הציבורית במגזר הלא-יהודי כולו. כץ, שהשתתף בכנס כלכלי לשותפות בצמיחה של המגזר הערבי, אמר היום כי משרד התחבורה השקיע בשנתיים האחרונות כ-400 מיליון שקל במגזר הלא-יהודי. "הפעילות הזו כוללת תוכנית חומש למגזר הבדואי בצפון, בעלות של 75 מיליון שקל, ו-133 מיליון שקל נוספים שמוקצים לבדואים בנגב", הסביר כץ. "אנו משקיעים גם בתשתיות ובתחבורה הציבורית בתוך היישובים - היו ישובים שהתחבורה הציבורית כלל לא הייתה קיימת בהם".השר כץ גם אמר כי תוכנית התחבורה הלאומית "נתיבי ישראל", שאושרה בפברואר 2010 ואמורה לעלות כ-27.5 מיליארד שקל, תשפר גם-היא את תנאי התחבורה של המגזר הלא-יהודי. עם זאת, יש לציין כי כנגד חלק מהפרויקטים שאושרו, טוענים מומחי תחבורה כי ביצועם דווקא יפגע בתושבי המגזר. כך למשל, הממשלה החליטה על הקמת קו רכבת "כבדה" בין עכו וכרמיאל, במקום רכבת "קלה". התוצאה היא הקמת שתי תחנות בלבד לאורך הקו, וזאת בזמן שחלופת רכבת קלה יכולה לשרת תחנות רבות יותר - וכך לשפר את שירות התחבורה הציבורית של היישובים הערבים באזור.
הנתונים שהציג כץ מעידים על הפער העצום בין פיתוח התחבורה הציבורית במגזר היהודי ובמגזר הלא-יהודי: "מדי יום נוסעים במגזר יותר מ-13 אלף נוסעים - יותר ממחציתם ביישוב רהט, והשאר בכל רחבי הארץ", אמר היום השר. "בסך הכל, נוסעים מדי חודש כ-300 אלף תושבים מהמגזר הלא-יהודי. בשנה מסתכם מספרם ב-3.5 מיליון נוסעים". על-פי נתוני משרד התחבורה, ב-2009 בוצעו בקווי האוטובוסים של כל מפעילי התחבורה הציבורית כ-594 מיליון נסיעות. לנתון זה יש להוסיף כ-36 מיליון נסיעות ברכבת ישראל, וכ-70 מיליון נסיעות במוניות שירות.
לפנייה לכתב/ת 
