מציאות מצולמת

50 מצלמות נסתרות המתעדות משך שלושה חודשים 21 דיירים המנותקים מחייהם שבחוץ, מודח או שניים בשבוע, חמישיית גמר וזוכה אחד ב"בית האח הגדול", הבית הכי מפורסם בישראל. תכנית הריאלטי "האח הגדול" זוכה בארץ לאחוזי צפיה חסרי תקדים, זו השנה השלישית ברציפות, ובשבת הקרובה תבוא לסיומה עונה שלישית ותכתיר כוכב או כוכבת רייטינג חדשים.

כיוון שאני חי בניו יורק ובדרך כלל לא רואה טלויזיה, התופעה סקרנה אותי רק כשעלתה לאוויר הגרסה הישראלית, גם אז, רק לאחר שרבים ממכרי בישראל לא הפסיקו להתעסק במשתתפים, במודחים ובדמויות שייצגו. משתתפי העונה הראשונה יצגו קשת סטריאוטיפית של מייצגים ישראליים - היו שם ההומו, המזרחי, הערביה, השרלילה, התמים, האשכנזיה וכו'. בעונה השניה והשלישית - הנוכחית, הליהוק די דומה. המשתתפים נבחרים בקפידה לא רק לייצג, אלא לייצר, נראה כי הם מונחים לייצר תכנים פרובוקטיביים, רגשיים ודרמטיים, לייצר רייטינג. בנוסף לתכניות הדו שבועיות, ביבר הזכוכית הזה משודר 24 שעות ביממה בערוץ מיוחד ובאינטרנט ובכך הוא מספק את היצר המציצני הממכר לצופה, ואת הנרקסיסטי-אקסטרוברטי למשתתף.

"הכל מבוים, ערוך, מודע ומרוכז בייצור רייטינג" (צילום: ערוץ 2)

בעונה הנוכחית, המשתתפים לא רק שמודעים הרבה יותר לתפקידם ולציפיות מהם, הם גם מנהלים מערכת יחסים מתוחכמת מאד ודינמית עם הפקת התכנית. הם מודעים הרבה יותר לנוכחותן של המצלמות, לשימוש בהן ולמעשה הטלויזיוני. המשתתפים יודעים שהם מייצרים דמויות שיספקו עניין לכותבים, דמויות שיחוקו בתכניות שונות, שידובר בהן בתכניות אירוח, בידור וסאטירה, בכל משרד וברחוב, והכי חשוב, שיתורגמו ל-15 דקות תהילה בחוץ, לכסף.

הדמויות לכאורה מייצגות אג'נדה - פעילת ארגון שמאל, מתנחל, נציג מפלגת ירוקים, פטריוט וכו'. אך למרות הכל וכמעט תמיד, נראה כי ההבדל העדתי מייצג את המציאות הישראלית המשתקפת בתכנית באופן הכי בוטה - הבובלילים מול הפרידמנים בעונה הראשונה, ובגרסה מעט שונה שיינפיין מול שדה בעונה השניה.

תכניות המציאות של היום, הן מה שהיו שעשועוני הטלויזיה של פעם, אך פחות תמימות. פה לא מתחרים על ידע, אלא על אישיות ומזל - והפרס הוא כסף, במקרה הזה מיליון שקלים. אין שום דבר תמים ומציאותי בתכניות האלו - הכל מבוים, ערוך, מודע ומרוכז בייצור רייטינג.

"מנחי טלויזיה לא התלבשו כל כך יפה". ארז טל ואסי עזר, מגישי התוכנית (צילום: ערוץ 2)

כוחה של התכנית, לעניות דעתי, היא המראה האנתרופולוגית שהיא משקפת - הלכים חברתיים ומציאות יומיומית מעניינת. בישראל שעזבתי, לפני כמעט 15 שנים, לא היה הרבה סיליקון, חמצון שיער עשו בעיקר מזרחיות, מנחי טלויזיה לא התלבשו כל כך יפה, קהל שבא לאולפן לא היה מאד אקספרסיבי, לימוזינות היו בעיקר לאישים חשובים מחו"ל ושטיחים אדומים ריפדו בעיקר אולמי חתונות ברחוב המסגר.

השחקנית הכי בולטת בתכנית, ושתמיד תבלוט מעל כל דייר, היא העברית. לפני קצת יותר מעשור, לא תיבלו בטלויזיה, ובכלל, כל כך הרבה אנגלית בעברית - מילים כמו איבנט, אאוטפיט, סלב או ריאליטי. וכמו בכל שפה, סלנג תמיד משקף מציאות, הוא הגרסה הקלה של זהות פוליטית מקומית.

פרידמנים, בחבוחים, להניע, של הביוקר, לייט, מגה, אקסייט, גורג'ס, או מיי גאד, אנרגיות חיוביות, להתקדם, להתנהג בהתאם, מרגיש לי, ועוד מילים רבות ומדויקות, הם חלק מהביטויים הנפוצים בתכנית - ביטויים המשקפים שינויים מקומיים.

ליהיא גרינר, ישראלית שגדלה בלוס אנג'לס, חזרה לקרית אונו ונכנסה לבית האח הגדול בנוה אילן, היא הפייבוריטית שלי לנצחון. איים סו אקסייטד.