אונס הוא כמו סלע ענק שנזרק בכוח לשלולית
משפחה שלמה צריכה להתרגל, ללא אזהרה מוקדמת, לחיות עם אם ורעיה שהיא "חצי בנאדם". זה מצב שמשפחה יכולה לחיות איתו לזמן קצר ומוגבל, אבל התאוששות מאונס, אם בכלל ניתן להתאושש, היא עניין של שנים
אחים יקרים שלי, גברים אחד אחד,
את המאבק מול קצב הובילו בעיקר נשים, ובצדק. נשים הן הנפגעות העיקריות במעשי הטרדה, תקיפה ואונס, וקולן המושתק בעבר נשמע כיום בצורה סבירה, וטוב שכך. אבל בכל מעשה של תקיפה מינית, מכל רמה או סוג, יש גם נפגעים ונפגעות אחרים, שקולם לא נשמע בשיח הציבורי.
נתחיל את הסברנו בסיפור קטן. לפני שנים רבות, ילדים הורשו לשחק בחצר בית הספר והגן גם במזג אוויר קריר ואפילו, שומו שמיים, כשיורד מבול. בכל פעם שהיתה נוצרת שלולית ראויה לשמה היו הילדים נחלקים לשתי קבוצות: אלה שנכנסים לשלולית ואלה שזורקים לתוכה אבנים. בחורף סביר היו מספיק ימים שלוליתיים כאלה כדי שנבין את הכלל הבא:
מי שהכי קרוב למקום שבו פגעה האבן נרטב הכי הרבה, אבל הוא לעולם לא היחידי.
למה אני רומז? אינני מכיר את א', ל' או אף מתלוננת אחרת בפרשה, אבל אני מוכן להמר מה, פחות או יותר, קורה למשפחה שבה האם והרעיה עברה אונס. בואו נניח שהאירוע קרה בזמן העבודה, ולקורבן קוראים ש'. לש' יש שלושה ילדים, בני 3-14. בגמר יום העבודה ש' מגיעה הביתה בשעה הרגילה, ומשפחתה מצפה ממנה לקחת חלק בארוחת ערב, אבל היא פורשת להתקלח ולישון בתירוץ כלשהו. הילד בן השלוש לא מתלונן על כך שאביו המסור משכיב אותו לישון, הגדולה רוצה לדבר עם אמא שלה, אבל היא תחכה למחרת, והילד האמצעי "סתם" רוצה קצת תשומת לב של אמא. בסופו של דבר אין שום נזק בכך שאם המשפחה תקרוס מידי פעם לפני כולם, אלא שלמחרת בבוקר היא שוב לא-בדיוק-היא, ומובן מאליו שהיא לא מגיעה לעבודה.
האם היא תספר לבעלה, שותפה לחיים, על מה שעבר ועובר עליה? אם לא תספר, איך היא תתמודד עם מצבים אינטימיים איתו? אם תספר, איך תתמודד עם תגובתו? הרי גם בן זוג שהוא מלאך עלי אדמות לא יכול לשלוט בתגובה הראשונית שלו במצב כזה, וזו עלולה להיות קריטית. איך יתמודד בעלה עם העובדה שלפתע פתאום נעלמה האינטימיות מחייהם? האם ימתין בסבלנות לאורך שנים? האם יחפש למלא את החסר במקומות אחרים?
האם תספר לילדים? ואיך? מתי היא תחזור לעבודה, אם בכלל? ממה תתפרנס המשפחה, הרי היום אין כמעט משפחה שיכולה לחיות ממשכורת אחת. מניין תשאב את הכוחות להאזין ולהיות אמפתית ונבונה כלפי בתה המתבגרת? ומה תאמר לה על גברים?
בקיצור – משפחה שלמה צריכה להתרגל, ללא אזהרה מוקדמת, לחיות עם אם ורעיה שהיא "חצי בנאדם". זה מצב שמשפחה יכולה לחיות איתו לזמן קצר ומוגבל, אבל התאוששות ממקרה של אונס, אם בכלל ניתן להתאושש מאונס, היא עניין של שנים. לאורך שנים יכולות להתפתח במשפחת הנאנסת בעיות שונות (זוגיות קשה מאוד, התנהגויות שונות של הילדים), שהן למעשה תוצאה של האונס, שהסיט את חיי כולם לדרך חתחתים.
אתם מוזמנים, אחיי היקרים, להסתכל עלי כעל אינטרסנט חסר אמפתיה כלפי הקורבן האמיתי. זה בסדר מצדי, ובלבד שנבין שאונס הוא כמו סלע ענק שנזרק בכוח לאמצע השלולית שהזכרתי. הנאנסת היא זאת שחוטפת את רוב המים מהשלולית, אבל בדומה לרצח, זו עבירה שהורסת את התא המשפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
