גלבוע: אוצר חבוי בסגול - אל אירוס הגלבוע
לאורך דרך הנוף בגלבוע יש כמה פינות חמד פחות מוכרות ועמוסות. טיול בכמה מהן - וקצת סבלנות - יוליכו אתכם למרבדי האירוס בפסגות הדרומיות של ההר. הפרח האצילי זוקף את ראשו
"בואו לגלבוע השבוע. האירוסים התחילו". זה המסר שקיבלנו לפני כמה ימים. הזמנה חשאית שכזאת, עוד טרם שטפו המוני ישראל את הגלבוע בחיפוש אחר הפרחים האציליים – אסור להחמיץ. החיפוש אחריהם הוליך אותנו לאורך דרך הנוף של הגלבוע, בין עשרות סוגי פרחים שממש עכשיו זוקפים קומתם במלוא ההדר. כדי להגיע לאירוסים נדרשנו ללא מעט סבלנות ונחישות – אבל זה בהחלט השתלם.

 

איך מגיעים?

בכביש 65, בצומת הסרגל, יש לפנות לכביש 675, לכיוון בית שאן ויישובי התענכים. כקילומטר אחד אחרי קיבוץ יזרעאל,

תגיעו לצומת הכניסה לדרך נוף הגלבוע. בסמוך נמצא מרכז תיירותי חדש, שמתהדר בכמה מסעדות, ויכול בהחלט לסייע כנקודת מפגש והתארגנות. מכאן יוצאת הדרך הראשית של הטיול (כביש מס' 667), שתוביל אותנו לאורך היום.

 

נוף מחצבה ישנה, וזכר לקרב

את ה"טיפ" בדבר פריחת האירוסים קיבלנו ממוריס צמח, מורה דרך שלאחר שנים רבות בגליל - קבע לאחרונה את מושבו אל מול נופי הגלבוע. הוא גם זה שהראה לנו את פינות החמד בדרך לפרח המופלא.


נוף העמק וגבעת המורה מתחת המחצבה הישנה (צילומים: יואב גלזנר)

 

על דרך הנוף, השלט אל "מעין נורית" יוליך אתכם לדרך המובילה לחורבות הכפר הערבי נוריס, שעמד כאן עד אמצע המאה הקודמת. שרידים מעטים לו לכפר, בהם בניין של משאבת מים ישנה, וכמה עצים – שרידי הבוסתנים מהתקופה שבה המקום היה מיושב. שימו לב כי חלק מהדרך מיועדת לרכבי שטח בלבד.

 

מוריס מספר כי בקרבות מלחמת העצמאות ננטש המקום, והתיישבה בו קבוצת עולים מתימן שחיה שם כמה שנים. מזכרת לאותה תקופה ניתן למצוא בבית העלמין של היישוב שעדיין ניצב במקום, מגודר במרכז הצמחיה הירוקה. 


הכפר נהרס, נותר בית העלמין. נוריס

 

עוד מזכרת למלחמת העצמאות היא "אנדרטת השבעה", לזכר שבעה לוחמי ה"הגנה" שנפלו במארב סמוך לכפר נוריס במארס 1948. ניתן להגיע אליה בנסיעה ברכב שטח, או במסלול הליכה מפסגת הר שאול (סימון שבילים שחור). באותו קרב נפלו שבעה מבני האזור. המארב שהניחו התגלה כאשר המתינו לתושבי הכפר, שתקפו באופן תדיר את עובדי המחצבה הסמוכה.

 

אנדרטת השבעה מאפשרת גם נקודת תצפית על חלקו המזרחי של עמק יזרעאל, וכמה מהיישובים למרגלות הגלבוע נפרשים לפניכם.

 

דרך לא מוכרת וליווי אווירי

לפני שתחזרו לדרך הנוף הראשית, כדאי לזכור שבשבתות היא נראית כמו כביש ראשי של ממש בשעות העומס. כדי לחמוק קצת מההמון, מומלץ לפנות בהמשכה לפי השילוט לשער הזהב והר לפידים. דרך זו אפשרית ברובה גם למכוניות פרטיות, והיא תוליך אתכם לתצפית לעבר צדו האחר של הגלבוע – לכיוון השומרון הצפוני. הדרך נושקת לגדר ההפרדה שהוקמה כאן בשנים האחרונות, וגם היא מוקפת בפריחה ובגוונים ירוקים. עם זאת, הדרך הסלולה מופרדת מדרך הפטרולים – שממנה בהחלט ניתן ומומלץ להימנע.

 

לנו היה מזל מהשמיים, בדמות מפגש מסקרן. בעודנו נוסעים בדרך – ריחף מעלינו חיוואי. העוף הדורס בעל מוטת הכנפיים המרשימה, מקיף את השטח במעגלים בחפשו אחר זוחלים, ומאפשר מבט נדיר מקרוב. הדרך שאליה פנינו מתחברת לכביש הנוף הראשי לא הרחק מקיבוץ מעלה גלבוע. לצד הכביש פזורות עדיין נוריות רבות ורקפות שטרם סיימו לפרוח.


הנוריות מככבות לצד הדרך הראשית

 

"פלטת שבת" מתקופת המישנה

בהמשך הכביש, דרומית למעלה גלבוע, תמצאו את חניון הר אבינדב. כאן יש תצפית נוספת, שבמרכזה העיר בית שאן והיישובים הסמוכים לה, וגם מסלול הליכה שיוריד אתכם בירידה תלולה דרך נחל צביה לעין מודע. קחו בחשבון שהמסלול אינו מעגלי, ויש "לדלג" עם המכונית לנקודת היעד, אם תבחרו לצעוד בו.

 

מסביב תוכלו להבחין במרבדים צהובים וגבוהים של צמח הכלך. עמודי התפרחת שלו, שגובהם מגיע לכשני מטרים מתייבשים עם בוא הקיץ, ומוריס מספר כי בתקופת המישנה הם שימשו בין היתר לשימור אש לאורך השבת, בשל תכונת הבעירה האיטית שלהם. הצמח הזה משגשג בגלבוע ואפילו בשטחי המרעה שבו, משום שאינו ערב לחיך הפרות. 


חניון הר אבינדב. עמודי הכלך בצהוב ומבט לעבר בית שאן

 

היכן האוצר בסגול עמוק?

כדי למצוא את אירוס הגלבוע במלוא תפארתו – יש להתאזר בסבלנות. האוצר מתחבא בימים אלה מעבר ליישובים מירב ומלכישוע.

יש לפנות מכביש 667 לעבר מירב, ובסמוך לשער היישוב להמשיך בפיצול הכביש ימינה – מבלי להיכנס לקיבוץ. הכביש הזה יוביל אתכם עוד פסגה אחת הלאה – לעבר הכפר הטיפולי מלכישוע. גם כאן, יש לבחור בדרך המקיפה אותו מבחוץ.

 

אחרי שתקיפו את הכפר תמצאו את עצמכם מול אנטנות גבוהות בצבעי כתום-לבן. כאן יש עוד פיצול ימינה לדרך עפר סלולה, בסימון שבילים שחור. הדרך נוחה למעבר כלי רכב פרטיים. זה הזמן – יש להכין את המצלמות ולהתכונן לחגיגה.

 

בלי הכנה מוקדמת, בין פסגות הר מלכישוע והר אבנר, מוריס מוליך אותנו אל קטע דרך שבו "התפוצצות אוכלוסין" של אירוס הגלבוע. יש משהו אצילי במראה הפרח, שעלי הכותרת הסגולים והעדינים שלו מתנפנפים ברוח הפסגה. חשוב לזכור כי מדובר בפרח מוגן.


מרבדים בסגול. האירוס במלוא תפארתו

 

חידת האירוס הנעלם

מתברר שהפריחה הזאת מושכת לכאן לא רק מטיילים. במרכז מרבדי האירוס פגשנו את ד"ר יובל ספיר ואת החוקרת רננה לביא מאוניברסיטת ת"א, שמנסים להתחקות אחר האבולוציה של אירוס הגלבוע. בעודם מודדים את גובהם של הפרחים התמירים ושורת מאפיינים נוספים – הם הסבירו לנו שבשנים האחרונות נראה כי אירוס הגלבוע כמעט ונכחד מאזורים שנמצאים בחלקו הצפוני של ההר.

 

ואכן, במקום שזכה לשם "שביל האירוסים" על פסגת הר ברקן שנמצאת קילומטרים אחדים צפונה - כמעט ולא הבחנו בפריחה. להיכן נעלמו האירוסים שפרחו כאן עשרות שנים? "זו שאלת מיליון הדולר", אמר לנו בחיוך עצוב ד"ר ספיר.

לחוקרים עדיין אין תשובות. מי יודע? אולי החקר האבולוציוני יסמן פתרון כלשהו.

 

בינתיים, האירוסים שנמצאים בחלקו הדרומי של ההר, יכולים לספק לכם כמה שעות של סיור רגלי או רכוב. השטח הירוק שלצד התפרחות מזמין רביצה בשמש או בצל, תוך בהייה בפלא הסגול.

 

אחרי שתגיעו לנקודת השיא – ניתן לשוב בדרך נוף הגלבוע. אם הגעתם ביום עמוס, ואתם רוצים להימנע מפקקי תנועה על פסגות ההר – תוכלו לחזור לכביש 667 ליד קיבוץ מירב ומשם לרדת מהגלבוע, ולהתחבר לכביש 90 בשדי תרומות, דרומית לבית שאן.

 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה גלבוע: אוצר חבוי בסגול - אל אירוס הגלבוע
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עכשיו הזמן
    הנסיך הסגול. אירוס הגלבוע
    צילום: יואב גלזנר
    אנדרטת השבעה. נוף לעמק
    צילום: יואב גלזנר
    החיוואי משקיף מלמעלה
    צילום: יואב גלזנר
    ynet ספיישל