לא אמרתי לך שאני אוהב - ופספסתי אותך
אולי זה היה האגו, או הפחד להתמסר למישהי אחת. את נתת מעצמך כל כך הרבה, ואני לא הבנתי את הרמזים, עד שהלכת

יש יום אחד בשנה אותו אני חוגג עם עצמי, מהרהר מה יכול להיות אילו הייתי אומר לך את שלוש המילים שהיו משנות את חיי: אני-אוהב-אותך.

 

 

ערב שישי, אני חוזר מבית הכנסת של עוד תפילת קבלת שבת ורואה מהצד את הזוגות שבאו וחזרו יחד יד ביד, אוהבים ושמחים בכניסת השבת. אני נזכר בך, שהיית איתי ביחד, שלמחרת הרחתי את הקפה של הבוקר שידעת שאני כל כך אוהב, את הרוגלעך שהיו מחוממים בדייקנות. איפה הימים האלה עכשיו.

 

אני מביט עליהם בקנאה. אני שוקע בתוך הפנטזיות, הזכרונות, אבל מתעורר מהם מהר מאוד בדיוק ברגע שאני פותח את דלת דירתי והשקט ששורר שם מחזיר אותי למציאות, מציאות בלעדייך.

 

תפוחי אדמה עם עוף בטעם שום ודבש מתבשלים בתנור. בעוד רגע אוציא אותם, אחכה לשמוע ממך כמה כיף לך לראות אותי נהנה מהבישולים שעשינו יחד. אבל במקום זה, השקט מודיע לי שרק אני כאן כרגע, שאת כנראה אוכלת בדירה אחרת, לצידו של בחור אחר. אילו רק הייתי אומר לך, אני-אוהב-אותך!

 

רק התמונה שלנו יחד נשארה ללעוג לי

נגמר, מנקה הכל, מוזג לי כוס וודקה, מתחיל לכתוב, והתמונה שלך מציצה אליי. היא מונחת לי על השולחן מול העיניים.

 

היד כותבת את מה שהלב מרגיש. אני מתפלל שאולי עכשיו אשמע את הצלצול המזוהה שלך בפלאפון, אולי את הדפיקה העדינה שלך על הדלת, משהו קטן שיחזיר אותך אליי ברגע זה.

 

תמיד אמרת לי שאני אלוף בלקשור את הסוס אחרי שהוא ברח מהאורווה, ותמיד צחקתי על זה. אמרתי שאת מדברת שטויות ושזה לא נכון, אבל את בתוכך ידעת למה את מתכוונת, ידעת שאם לא אתחיל לשים לב לרמזים, בסוף יהיה מאוחר מדי.

 

"עידן, למה אתה אף פעם לא אומר לי שאתה אוהב אותי?" שאלת, ואני כמו פר עקשן לא מבין מה את רוצה.

 

"אבל את רואה כמה אני מת עלייך וכמה טוב לי איתך", אמרתי.

 

"כן, אבל אני רוצה שתגיד שאתה אוהב אותי".

 

כך זה המשיך, את נתת מעצמך כל כך הרבה. השקעת, רצית, אהבת - ואני המשכתי בשלי. לא ראיתי איך לאט לאט את מתפוגגת מחיי, עוזבת למקום אחר, ולמישהו לאחר שיעשה מה שצריך לעשות.

 

אני קם משינה עמוקה בבהלה. יש משהו שונה באוויר. ריח הקפה לא מגיע לאפי, הכרית שלך מסודרת והארון ריק. גם מברשת השיניים שלך כבר לא בצנצנת, רק תמונה אחת נשארה, שלך יחד איתי מתחת לשמיכה, במיטה שפעם היתה של שנינו, ומכתב על השולחן בסלון.

 

"אני רוצה גבר שיאהב אותי וייתן לי הכל"

"עידן, אני מודה לך על התקופה הנפלאה שהיתה לנו יחד. על החוויות, האכזבות, הרגעים היפים והיפים פחות. כל רגע שהיינו יחד הייתי רוצה שלא ייגמר לעולם, אך כבר הרבה זמן שזה לא זה. אני רוצה גבר שיאהב אותי וייתן לי הכל, אני שווה את זה. מצטערת שיצא ככה, אבל הכל כבר היה ארוז ואם היית שם לב אולי היית יכול לשנות את זה, אבל גם זה לא קרה. די, אין לי טעם להמשיך, רוצה לזכור רק את הדברים הטובים. אוהבת".

 

אולי האגו או הפחד להתמסר למישהי אחת, לדעת שיש פה מישהי שנוגעת לי בלב, גרם לי לא להגיד את המילים האלה. אילו הייתי יודע שזה ייגמר, הייתי מחבק אותך יותר, שר זמר אחד, ועכשיו אני שר את זה לך.

 

הקור של שישי בערב, עכשיו, עם הרוח שהיתה נעימה פעם כאשר נשאה את ריח שיערך בכל החדר והיתה מרגיעה אותי כמו אבק של פיה קטנה. זה גורם לי סתם לעצבות, מזכיר לי עד כמה הייתי אידיוט שפספסתי אותך.

 

פתאום ערבי שישי כשהייתי יודע שאת לצידי הפכו היום להיות מוחמצים כל כך. את, הבחורה המושלמת שהיית מתחת לאף שלי כל הזמן, נמצאת עכשיו במקום רחוק, שלצערי איני יודע היכן הוא. אילו הייתי יודע, הייתי עושה הכל כדי שתחזרי לדירה שלי ותפזרי עליי שוב את הריח המדהים שלך.

 


 

 

קישורים ממומנים
 תגובה חדשה
הצג:
כל התגובות לכתבה לא אמרתי לך שאני אוהב - ופספסתי אותך
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מכתב גלוי
שוקע בתוך הפנטזיות
צילום: Index Open
ynet ספיישל
חתונות
האינדקס המלא בדרך לחופה
כתבו לנו
הכרויות