שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכאיב להיות לבד, מכאיב לחפש ולהתאכזב
    מכאיב לי להתאמץ בשביל מישהו שאחרי חודש מרגיש שהוא כל כך מתוסבך עם עצמו שהוא צריך להיפגש עם פסיכולוג, מכאיב לי לצאת עם בחור שנה שידעתי שהוא מתוסבך ונפגש עם פסיכולוגית ולא זז מילימטר מהבעיות שהיו לו. מכאיב לי לישון בלילה, כל לילה בחמשת החודשים האחרונים, לבד
    הייתי בחדר כושר היום, היה טוב מאוד. אבל את מי זה מעניין? בשיעור ספינינג, בין טיפת זיעה לאחרת, מנסה להציץ, לראות אם הוא שם, אם גם הוא שם כדי לעשות ספורט, אבל נורא רוצה למצוא כבר מישהי, את האחת.

     

     

    ובסופר, בין המדפים, מנסה לאתר אותו, לראות אם הוא בסביבה. ואם איתרתי בסביבה מישהו שנראה כפוטנציאל למשהו טוב, הוא פנוי? איך אני מבררת אם הוא נשוי/ חברה/ לא פנוי רגשית/ גרוש עם חמישה ילדים/ או סתם בעל תסביך מורכב? וגם אם הוא מושלם, איך אני גורמת לו לשים לב לקיומי, להתחיל איתי ולבקש ממני את מספר הטלפון שלי? לא פשוט בכלל.

     

    למה כל שיחה עם אחד מבני משפחתי צריכה לכלול בהתחלה באמצע או בסוף איחולים אינסופיים שאמצא, במהרה בימינו, את בן הזוג המיועד לי, ואת השאלה הזאת: "למה את מחכה? את כבר לא ילדה".

     

    באמת? ספרי לי באמת משהו על זה, כאילו שאני לא יודעת, כאילו שאני לא רוצה אהבה, כאילו שאני לא רוצה זוגיות, כאילו שאני לא רוצה לגדל ולחנך יצורים קטנים וחמודים בדמותי שייקראו ילדיי ויקראו לי אמא. הרי זה הדבר שאני הכי מייחלת לו בעולם, בן זוג, אהבה גדולה, חתונה וילדים.

     

    כל כך הרבה פעמים בחיי שמעתי את המשפט: "בחורה מדהימה כמוך, פנויה? איך זה ייתכן, בחורים שיוצאים איתך עיוורים?"

     

    אתם יודעים מה, כן. הם עיוורים, הם טיפשים, הם לא יודעים בכלל מה הם מחפשים או שלא משנה מה יהיה להם בין הידיים, הם עוד עלולים לחשוב, בשיא טיפשותם, שבחורה טובה יותר עוד בדרך אליהם.

     

    אז מה בדיוק התפספס כאן, מה לא בסדר?

    זה לא רק שאין בי פגם, אני נראית מצויין, גבוהה, רזה, פנים חמודות, שיער מטופח, מתלבשת בצורה הכי עדכנית שיש, מריחה טוב, עושה כושר, מטופחת. בעלת תואר שני, עובדת בעבודה טובה מאוד שמכניסה משכורת לא רעה בכלל (תסלחו לי על כל המחמאות שהרעפתי על עצמי, מותר לי, אנחנו לא באמת מכירים, אז לא תוכלו לרכל על השחצנות שלי).

     

    אז מה בדיוק התפספס כאן, מה לא בסדר?

     

    אל תבינו לא נכון, בי, בדיוק כמו בשאר בני האדם, יש מגרעות וחסרונות. זה לא מנע מאחרים להינשא. אז למה כל החברות המדהימות, הבינוניות והרגילות שלי נשואות ואני לא?

     

    בכמה חתונות אני יכולה לשתות מהיין, לקבל ברכה מהרב, אחרי שנה בערך, בברית, לקבל ברכה מהסנדק, ועדיין, לא למצוא את האחד, היחיד והמיוחד שלי?

     

    כל כך נמאסה עליי השאלה: "נו, יש מישהו? יש לך משהו חדש לספר לי?"

     

    לא. אם היה, היית הראשונה לדעת מזה, אמא.

     

    ברור לי שעם כל השאלות וההתעניינות, את רוצה בטובתי המוחלטת בלבד, זה מכאיב. מכאיב לי להיות לבד, מכאיב לי לחפש ולהתאכזב, מכאיב לי להתאמץ בשביל מישהו שאחרי חודש מרגיש שהוא כל כך מתוסבך עם עצמו שהוא צריך להיפגש עם פסיכולוג, מכאיב לי לצאת עם בחור שנה שידעתי שהוא מתוסבך ונפגש עם פסיכולוגית ולא זז מילימטר מהבעיות שהיו לו. מכאיב לי לישון בלילה, כל לילה בחמשת החודשים האחרונים, לבד.

     

    המילה לבד לכשעצמה מכאיבה לי.

     

    אז כן, אני רוצה לנצל את הבמה הקטנה שניתנה לי פה ולצעוק קבל עם ועדה: אני לבד, אני גרה לבד, בלילה אני ישנה לבד, את החלומות שמזעזעים אותי אני חווה לבד, את הדברים הקטנים שגורמים לי את האושר הכי גדול בחיים אני חווה לבד, את אינספור המחשבות שעוברות לי בראש כל רגע אני מעבירה לבד.

     

    ואתה, אתה אפילו לא יודע כמה השטויות שלי מעניינות. כמה כיף איתי, כמה מעניין איתי, כמה הדיבורים היומיומיים שלי אשכרה יגרמו לך לחשוב שעות נוספות על מה שהוצאתי מהפה.

     

    לפני כמה שנים יצאתי עם בחור במשך שנתיים. חצי מהתקופה גרנו ביחד, והוא כל הזמן טרח לומר לי שאני כיפית, שאני הבחורה הכי כיפית שיצא לו להכיר בחייו, וכמה כיף בחברתי. כל מה שעבר לי בראש זה "מה, אני ליצן החצר" איזה מין מחמאה זאת? מי רוצה להיות כיפית בכלל. היום אני מבינה שזאת היתה הדרך שלו לומר לי שפשוט טוב לו איתי, שאני הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים.

     

    אני רוצה את החבר הכי טוב שהולך להיות לי בעולם

    אני רוצה לצאת כבר מהשגרה של בית, עבודה, חדר כושר, יציאות עם חברים. רוצה להפסיק להרגיש הרגשה של פספוס כשאני רואה נופש חלומי במחיר בדיחה, רק כי אין לי בן זוג לנופש רומנטי.

     

    בקיצור, אני רוצה שתיכנס לחיי. לא כי הם ריקים, לא כי משעמם לי, לא כי אני חסרת אישיות, לא כי חסרים לי חברים, יש לי הכל מהכל. אני רוצה את החבר הכי טוב שהולך להיות לי בעולם. אני רוצה את האדם שיכיר את נבכי ליבי טוב כמוני, אני רוצה לשפוך את החוויות הכי יומיומיות שלי באוזניך, אני רוצה להתייעץ איתך על הדברים הכי חשובים לי, אני רוצה שתהיה הראשון שאספר לו על אירוע משמח שהרגע קרה לי.

     

    והכי חשוב, אני רוצה להיות "ליצנית החצר" הפרטית שלך, להיות הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים.

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "מכאיב להיות לבד, מכאיב לחפש ולהתאכזב"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים