המסע בעקבות הפאייה האבודה

כבר שבועיים שאני בודק יום יום באדיקות את מזג האוויר בדרום ספרד, חוזר בחיוך מאושר ומדווח: "את רואה? אין שם גשם, ממש אביב!" הגברת, שתמיד סקפטית לגבי חופשות חורף (בשבילה מתחת ל-30 מעלות זה חורף), מחייכת חיוך סקפטי. יום לפני הטיסה קדרו השמיים. כל האתרים מדווחים על שבוע גשום בדרום ספרד. "לא נורא", אמרתי לגברת, "סטטיסטית בעונה הזאת בדרום ספרד יש חמישה ימי גשם בלבד". "סטטיסטית", היא מזכירה לי, "גם בים המלח, במקום הכי נמוך בעולם, יורדים שבעה ימי גשם בשנה. נחשו מי חטף את כל השבעה?"

סקפטיים מעט, התייצבנו מספר ימים לפני בחנות האאוט-דור. הצטיידתי בשני מעילים, אחד לגשם קל עד כבד ואחד לגשם בינוני עד כבד מאוד. המוכר הצעיר והנמרץ זיהה מייד לקוח שמן, תרתי משמע, ובלי להתבלבל הצמיד לי נעליים נגד החלקה בבוץ ועוד זוג באדום לוהט נגד החלקה בשלג, מזוודה עמידה לכל, חוץ מאשר להוריקן רמה 6, והתעניין אם נרצה גם שכמיות.

הצעירים שהקיפו אותי מסביב והיו עסוקים במדידות דיברו על מאצ'ו פיצ'ו ועל נפאל, אבל הגניבו מבטים מעריצים לעברי. בייחוד כאשר המוכר האנרגטי גלגל לעברי תוך המלצה חמה שני שקי שינה בפיתוח נאס"א שעמידים עד מינוס שלושים מעלות ושוקלים רק כעשרים גרם כל אחד. אני הבעתי התלהבות וצירפתי גם ערכת הישרדות שעליה הופיעה תמונה של רמבו בקטן. ואז נכנסה הגברת והחזירה כמעט את כל המוצרים שבחרתי. "טוב", אמרתי, "לפחות את השק"ש..." "שק"ש?! זה לא אתה שאמרת שהכי קרוב לקמפינג שאתה מוכן לישון זה הולידיי אין?" נכנעתי.

"אז לאן אתם נוסעים?" שאלו שניים ממעריציי החדשים. "אה, סתם שבוע בדרום ספרד", מלמלתי חלושות. כך חלפה לה תהילת עולם שנבנתה בעמל במשך חצי שעה.

חברים, אני מבין שזו טיסת שכר, אבל המרחק בין המושבים, כולל בקדמת המטוס, התאים לילדים עד גיל בר מצווה או לאנורקטים. פעם ראשונה אחרי הרבה שנים שהגברת הסכימה עם קיטוריי.

ואז הוגשה ארוחת הבוקר. באחת מהטיסות האחרונות עם החברה הלאומית, החמאתי לארוחת הבוקר שלהם. אני מבקש לקחת את דבריי חזרה ולמחוק אותם מהפרוטוקול. החביתה הישנה והמושמצת עשתה קאמבק מטורף. שוב לא התאפקתי ופניתי לדיילת. "די להציק לדיילת, היא לא מלצרית שאתה מתחקר", נזפה בי הגברת. תשובתה של המלצרית, סליחה, הדיילת, הייתה: "זו טיסת שכר". היא המליצה לי על שקית ממתקים ב-4 דולר, ואני חברים, הייתי משלם 8 יורו בשביל ירק, פרי, מעט גרנולה ולחמנייה נוספת (פשוט לא נשאר). התנחמתי בביסקוויט הלוטוס, הרכבתי אוזניות וצפיתי בפעם השלישית בפרק מהסדרה "רמזור", במסך של 15 אינץ' במרחק של 3 מטר ממני. אם היה לי אופי של יזם, הייתי מוכר יחד עם כרטיס הטיסה גם סנדוויץ' קורנביף ומשקפת של תיאטרון.

כשחזרנו, הסתבר שהחברה הזאת עומדת לפני שלילת רשיונה, עוד לפני שהתפרסם מה שאני כותב כאן. האם ייתכן שהנוסע שלפניי שנאנח בקול רם בכל פעם ששיניתי את תנוחת ברכיי על מנת לא לגרום לנמק, היה מבקר סמוי מטעם הרשות?

על האוטו לבדו

בשעה טובה (ופחות מוצלחת כפי שיתברר בעתיד), נחת המטוס במלגה. לא לפני שמנהל הטיסה הודיע בכריזה בקול חגיגי: מזג האוויר השתפר וצפוי לכם גשם קל. הגשם הקל התגלה כבינוני פלוס. המזוודה המשוריינת הגיעה רטובה לחלוטין. הבינוני-פלוס הפך בינתיים לממטרים עזים. אני דווקא הייתי מאוד גאה במזוודה האמפיבית שלי ומייד החלפתי את המעיל הקל עד בינוני במעיל כבד עד כבד מאוד, וצעדתי אחר כבוד לחברת הרכב, על מנת לקבל את המכונית.

"שלום", אמרתי לעלמה שמולי, תוך שאני שוטח כבדרך אגב על הדלפק את שפע כרטיסי הכבוד שחברת אוויס העניקה לי במשך השנים ברוב חסדה, "איזו הפתעה הכנתם לי היום?" שאלתי בחביבות. הגברת העיפה מבט חטוף בשפע כרטיסיי, תקתקה קלות על המקלדת, הביטה לצדדים, תקתקה שוב ופנתה אליי בחיוך: "אדוני, החלטנו לשדרג אותך למרצדס-מדגם-משהו-שלא-קלטתי".

לא התעמקתי יותר מדי, שכן מרצדס זה מרצדס. והאמת, הוותיקים שביניכם בטח יודעים שלא חשובה לי איכות הנסיעה או התדמית, וממש לא חשוב לי המרחב הפנימי, מה שחשוב זה פרצופו של ד' השמן שמחזיק בכיסו כרטיסי נוסע מתמיד פלטינה של כל חברות התעופה חוץ מאשר זו של אוזבקיסטן כמדומני, ואיך הוא יגיב כשאראה לו תמונות.

"מרצדס, אפילו בלי להתאמץ", אמרתי לגברת והובלתי את החבורה בחיוך מנצח. במקום המיועד חנתה מרצדס שחורה מבהיקה עם שפע ניקלים בוהקים, אלא מה, היא הייתה בגודל של משאית קטנה. "מה זה", שאלה הגברת, "אוטו של איירונסייד?" היא שלחה אותי ואת שלל כרטיסיי בבושת פנים חזרה.

הפעם עמדתי בתור של הרגילים, לא של אלה עם כרטיסי הכבוד, כי לא רציתי לפגוש את אותה עלמה בשנית. איך שהגיע תורי כמובן שהפקידות התחלפו והעלמה אמרה לי: "שלום לך בשנית, משהו לא בסדר?", "לא", אמרתי, "תודה על השדרוג. הכל נפלא, אבל אולי יש לכם משהו יותר צנוע?" שוב חיטטה העלמה במגרות, הקלידה כמה דברים, דיברה בטלפון בשפה של טלנובלות ובישרה לי: "אדוני, החלטנו שאתה ראוי לקבל אופל אינסיגניה, חדשה לגמרי..." וכאן הפליגה בשבחי המכונית כאילו אני עומד לקנות אותה. "טוב, גם זה אחלה שדרוג", חשבתי לעצמי, וליתר בטחון אני יכול לצלם את המרצדס ולהראות לד' השמן. גם האופל הייתה בצבע שחור מבריק, מרווחת מאוד, 4 מזוודות נבלעו בתא המטען כלא היו.

מה אתם אכלתם בדרום ספרד? ספרו לנו בפייסבוק שלנו

החופשה מתחילה.

תירס עם כל דבר

מרגע שהפציעה המכונית בחיינו, הפציעה השמש! דרום ספרד האירה לנו פנים. מעניין איך דברים קטנים כמו זה שמפסיק לרדת מבול כשאתה בחו"ל ושאין ריח של גופה כשאתה באוטו, עוזרים למצב הרוח. הרים, ערים, חופי ים לא נגמרים, שווקים, כפרים בוהקים בלבן ואוכל... כמובן אוכל.

את הארוחה טובה ביותר, במלוא הצניעות, בישלנו ביחידה שלנו. היא כללה מנות ראשונות של נקניק מקומי, פרוס גס וקלוי קלות, מונח על איולי ולצידו חרדל מעולה; נתחי סינטה מונחים על טורטיות מקמח תירס; המון בצלצלים שבושלו ביין ריוחה עד שהפכו למעין ריבה. בין לבין - פרוסות של לחם קלוי, עוד איולי, עוד יין ריוחה ועוד סלט מצוין של חסות, בצל סגול ותפוח עץ חמצמץ.

מעבר לזה, כל השבוע ליוו אותנו גדודים של טאפאסים. הנחמדים ביותר היו כמובן הפשוטים ביותר: ביצת שליו מטוגנת כביצת עין, מונחת על פטריית פורטבלו אפויה; פטריות מוקפצות בשמן זית (שמן הזית היה מדהים בכל מקום); לחמניות קטנות עם מיני צ'וריסוס; לחמניות עם סרדינים כבושים ועגבניות ומנגד - פירות ים ודגים מדהימים בטריותם ובמבחרם, בכל הדוכנים, בכל השווקים ובכל רשתות השיווק; אנשובי מטוגנים בבלילה; צלחת קטנה מאוד של שרצים מבושלים בשמן זית עם שום וצ'ילי חריף, גומרים את השרצים וטובלים לחם שלם ברוטב. אתם לא רוצים לדעת כמה בירה סן מיגל זה דורש.

תשמרו לחם לטבילה (צילום: רפי אהרונוביץ') 

אפילו אכלנו טוסט תפל בבר אנגלי לכאורה בגיברלטר, שעלה כמו ארוחה שלמה במקומות אחרים. סינית אחת מעולה, עם ברווז פקין לפי כל כללי הטקס; ספריבס פריכים בתערובת תבלינים, מהטובים ביותר שאכלתי; מסעדה שוויצרית עם נקניקיות מעולות, רושטי וכמובן פונדו שוקולד; עוגות שלא היו מעודנות אבל טעימות ומלאות פלאן אמיתי, והמון סופגניות בכל הנוסחים, כאילו חנוכה שם כל השנה. עוד טאפאסים ועוד טאפאסים. דבר אחד משום מה לא הספקנו לאכול שוב - פאייה.

חזרנו. בינתיים אני חולם בספרדית. את כל הפאייות שלא הספקנו לאכול, הכנתי בבית. לא נעים לי להגיד, אבל הכי טעים היה מיקס של כל הפאייות שנשארו, עליו שפכנו ביצים והכנו מעין שקשוקה פאייה לשבת בבוקר.  

כמעט לכל מטבח יש את תבשיל האורז שלו. הפילאף הטורקי, האושפלאו הבוכרי, האורז העירקי, הביריאני ההודי. וגם לספרדים יש הפאייה שלהם. זורקים כל מני דברים למחבת ענקית, יחד עם אורז וזעפרן, בסוף יוצא טעים. ראשית נזדקק לסוטז או מחבת ענקית עם מכסה, לא חייבים לקנות את הכלים לפאייות הנמכרים בדרום ספרד בגודל של צלחת מעופפת ודקים מאוד. אגב, כל הפאייות שראיתי בספרד הכילו גם אפונה. ניתן להוסיף לכל פאייה כוס אפונה ירוקה קפואה, בשלב בו מוסיפים את האורז.

פאייה של עוף וצ'וריסוס

המרכיבים (ל-6 סועדים):

1/4 כוס שמן זית

6 כרעיים של עוף, מחולקים כ"א ל-3

4 נקניקיות צ'וריסוס חתוכות כ"א ל-3

3-4 שערות זעפרן שרויות במעט מים חמים

1 קופסה עגבניות מרוסקות

5-6 שיני שום קצוצות

2 בצלים קצוצים

3 כוסות אורז עגול קצר (כבר עשיתי את זה עם כל סוגי האורז, מסתבר שהם צודקים וזה הכי טעים לפאייה)

4-5 כוסות ציר עוף

1 כוס יין לבן

2 פלפלים אדומים, חתוכים לקוביות קטנות

2 פלפלים ירוקים, כנ"ל

1 פלפל חריף קטן, קצוץ דק מאוד ללא גרעינים

מלח ופלפל

לקישוט:

1 לימון שלם פרוס לפלחים דקיקים

צרור פטרוזיליה קצוצה דק

6-7 גבעולי בצל ירוק קצוצים

אופן ההכנה:

1. מחממים את שמן הזית במחבת, מתבלים את נתחי העוף ומשחימים היטב. מוציאים, מניחים בצד ומכסים.
2. מוסיפים למחבת את הבצל, שום וצ'וריסוס ומטגנים מספר דקות. מוסיפים פלפלים ועגבניות ומבשלים עוד מספר דקות.
3. מוסיפים את האורז והזעפרן המסונן ומערבבים 5-6 דקות על מנת שהשומן (משמן הזית והצ'וריסוס) ייספג באורז. מוסיפים את היין וציר העוף, מערבבים בעדינות ומשטחים.
4. מניחים את העוף בחזרה על גבי האורז. מכסים, מבשלים כ-30-40 דקות על אש קטנה. במידה וחסרים נוזלים, מוסיפים עוד מים רותחים או יין לבן חם. מכבים, וכמו כל תבשיל אורז, משאירים עוד 10-15 דקות מכוסה. מפזרים מלמעלה את פלחי הלימון, פטרוזיליה ובצל ירוק ומגישים.
   

פאייה פירות ים

המרכיבים (ל-6 סועדים):

1 כוס אורז עגול

3 כוסות ציר עוף או דגים (אם יחסרו נוזלים, תמיד אפשר להוסיף מים רותחים)

1 בצל קצוץ

1 פלפל אדום חתוך

1 פלפל חריף קטן, קצוץ ומנוקה מגרעינים

3-4 שיני שום קצוצות

1/2 כוס שמן זית

1 ק"ג פירות ים (אנחנו ערבבנו שרימפס מקולפים משקית ושקית של קוקטייל פירות ים)

6 יח' פילה דג ים, כ-100 גרם כל יחידה (השתמשנו בפרידה, והאמת שפעם הכנתי את זה עם אמנון ויצא לא רע)

15-20 צדפות

מספר חוטי זעפרן מושרים במים חמים

מלח ופלפל

אופן ההכנה:

1. במחבת משחימים את הבצל, מוסיפים את הירקות, את הפלפל החריף ומתבלים במלח ופלפל.
2. מוסיפים את פירות הים, בוחשים בעדינות מספר דקות, מוסיפים את האורז והזעפרן, מכסים בציר ומבשלים מכוסה כ-30-40 דקות על חום נמוך.
   

פאייה פירות ים (צילום: רפי אהרונוביץ')

גם לצמחונים מגיע פאייה

המרכיבים (ל-6 סועדים):

12 קישואים או זוקיני, חתוכים לקוביות

2 שורשי סלרי קלוף וחתוך לקוביות

1 שורש פטרוזיליה קלוף וחתוך לקוביות

3 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות

סלסלת פטריות יער, חתוכות גס

סלסלת פטריות פורטבלו, חתוכות גס אף הן

שקית פטריות פורצ'יני יבשות, מושרות במים פושרים וקצוצות דק

2 כוסות אורז עגול

6-7 שיני שום קצוצות

1 בצל סגול ו-1 בצל רגיל, קצוצים דק

3 כוסות ציר ירקות, מים רותחים או ציר עוף (רחמנא ליצלן!)

מלח ופלפל

אנחנו הוספנו בסוף 8-9 ארטישוקים מהסוג שמגיע קלוי ושרוי בשמן זית, שחביב עלינו לאחרונה

אופן ההכנה:

1. מחממים את שמן הזית במחבת. מוסיפים בצל ושום, את השורשים והירקות.
2. אחרי מספר דקות מוסיפים את הפטריות. מתבלים ומטגנים כ-6-7 דקות.
3. מוסיפים את האורז ובוחשים מספר דקות עד שהוא סופג את השמן. מוסיפים את הציר, מבשלים על אש נמוכה כ-20 דקות מכוסה.
4. כשמוכן, ניתן להניח מלמעלה הארטישוקים הקצוצים. אולי זה לא כ"כ ספרדי, אבל אנחנו גירדנו פרמזן על הכל לפני ההגשה, מה שהוסיף מאוד לטעם.
   

• לאתר של רפי אהרונוביץ'