סיפור ילדים
נדב יעקבי צד 10 כישרונות ממש צעירים שתוך כמה שנים יהפכו לשמות הכי חמים בכדורגל הבינלאומי - או לחלופין, כמו שמלמדת אותנו ההיסטוריה הלא רחוקה של הענף, יישכחו לעולמים
משחק בליגה הראשונה בבוליביה, יולי 2009. לה פאס, הקבוצה של עיר הבירה, מול אורורה מהעיר קוצ'במבה. תשע דקות לסיום מחליט מאמן אורורה, כוכב העבר חוליו ססאר בלדיבייסו, לערוך חילוף. הוא מכניס למגרש את מאוריסיו בלדיבייסו, ששם המשפחה שלו מעלה חשד מיידי לקשר דם עם המאמן. מה שקשה יותר לנחש הוא שבהופעת הבכורה שלו על הדשא, בלדיבייסו ג'וניור הוא בן 12 בלבד.
מאוריסיו בלדיבייסו הפך לאדם הצעיר ביותר שקיבל אי פעם דקות משחק בליגה הראשונה של מדינה כלשהי, אבל ציון הדרך הנאה הזה לא עשה רושם מיוחד על שחקני לה פאס. הם סתם הרגישו מושפלים שעולה לשחק מולם ילד בכיתה ו'.
צפו בקבלת הפנים שהכינו לבלדיבייסו, כשערך הופעת בכורה בגיל 12
אחרי שמאוריסיו נגע בכדור שלוש פעמים, בלם לה פאס הנרי אלאקה כיסח לו את הצורה. הילד התחיל לבכות וירד מהמגרש לקבל טיפול, ומאחוריו התפתחה תגרה המונית על הדשא. כשהמהומה נרגעה עוד הספיק מאוריסיו לחזור לארבע הדקות האחרונות, שמאז ועד היום היו גם האחרונות שלו ככדורגלן מן המניין.
כלי התקשורת בכל העולם חגגו על הילד הבועט; פחות התעסקו בשאלה עד כמה זה מוסרי לתת לבן 12, מוכשר ככל שיהיה, לשחק כדורגל מקצועני. האבא־מאמן לא ראה שום פסול במה שעשה, אבל ראשי המועדון חשבו אחרת והציבו בפניו אולטימטום: או הקבוצה או הבן. לבלדיבייסו, שזכה בקריירה לכינוי המלכותי אל־אמפרדור ("הקיסר"), לא היתה שום דילמה. חמישה ימים אחרי המשחק הוא הלך הביתה. גם הבן, כמובן, לא נשאר במגרש.
הסיפור הבוליביאני הוא רק אנקדוטה, וטוב שכך. ככלל, רוב שחקני הנוער המצטיינים מקבלים את ההזדמנות הראשונה בקבוצות הבוגרים בגיל 17 או 18, כשהם כבר מוכנים מבחינה גופנית לדרישות המקצוע. הבעיה הגדולה יותר היא ההתמודדות המנטלית, וכאן אין כללים: כל אחד והאישיות שלו. יש שחקנים שכבר בגיל 16 לא מתרגשים ממשחק מול 60 אלף צופים, ולאחרים ירעדו הברכיים גם אם יעלו לראשונה למשחק אמיתי בגיל 21.
מוויין רוני, דרך סרחיו אגוארו ועד ליונל מסי
וויין רוני, שנולד למשפחת מתאגרפים בליברפול, הוא מהזן הראשון. חמישה ימים לפני שמלאו לו 17 הוא הבקיע את שער הניצחון של אברטון מול ארסנל, שהיתה בשעתה הקבוצה הכי טובה באנגליה. קור הרוח שלו הפך אותו מהר מאוד לכוכב־על.
כמוהו בדיוק גם סרחיו אגוארו, הכוכב של אתלטיקו מדריד: את הבכורה במדי אינדפנדיינטה, אחת מקבוצות הפאר של ארגנטינה, הוא עשה בגיל 15 וחודש. מאמנו דאז אוסקר רוג'רי ידע שלמרות הצעירוּת, לאגוארו זורם קרח בעורקים. על הדרך הוריד אגוארו את רף הגיל בליגה הארגנטינאית שהציב חתנו לעתיד דייגו מראדונה, שהופיע בליגה הראשונה עשרה ימים לפני יום הולדת 16.
אם כבר ארגנטינאים, בואו נזכור שלאו מסי התחדש במדי בארסה בגיל 17 וחצי, וזה לא שפרנק רייקארד התעלם מהכישרון העצום שהיה לו במחלקת הנוער. להפך, מסי התאמן יחד עם שחקני הקבוצה הבוגרת מאז שהיה בן 16 ואף אחד לא הטיל ספק בגאונותו, אבל בברצלונה החליטו להרגיע כדי לא לשרוף את הילד. זאת בהחלט הגישה המקובלת, ולכן מעטים המקרים שנערים בני 16 או פחות מקבלים הזדמנות לשחק בבוגרים במשחקים רשמיים. מעטים אך קיימים: כבר שמענו על שחקנים שנחשבו לעילויים כשהיו צעירים, ורק החיפזון לדשא הרס להם את הקריירה.
ויש גם את פרדי אדו
ילד הפלא המפורסם ביותר בשנים האחרונות הוא פרדי אדו, שנולד בגאנה והגיע עם אמו לארה"ב בגיל שמונה. הכישרון שלו היה פנומנלי, וכבר בגיל 14 הוא הוחתם על חוזה מקצועני בוושינגטון די.סי יונייטד. ככה הוא היה לספורטאי המקצועי הצעיר ביותר בכל ענפי הספורט באמריקה מאז 1887, וגם לכדורגלן המפורסם ביותר באמריקה, למרות שמעולם לא שיחק בקבוצת בוגרים. זה הספיק לו בשביל לקבל שער ב"ספורטס אילוסטרייטד", מיליון דולר על חוזה פרסום עם נייקי, ודיאגנוזה של פרשני כדורגל שקבעו כי הוא הכישרון הגדול ביותר מאז מראדונה.
שבע שנים עברו מאז, ופרדי אדו כמעט נשכח. הוא ניסה את מזלו באירופה, בהתחלה בקבוצות כמו בנפיקה ומונקו ואחר כך בקבוצות זניחות כמו בלננשש ואריס סלוניקי. בשנה האחרונה הוא נכשל במבחנים בקבוצות מהליגה השנייה בגרמניה ובדנמרק. בסופו של דבר, לפני כמה שבועות הוא קיבל צ'אנס מצ'ייקור ריזאספור, קבוצה קיקיונית מהליגה השנייה בטורקיה שהשאילה אותו עד סוף העונה. אבסורד או לא, היום לא מוגזם להכריז שהקריירה של אדו בן ה־21 הסתיימה מזמן.
אבל לא כל הסיפורים נגמרים בבכי. פעם בכמה זמן קמים הצעירים שמקבלים הזדמנות לפרוץ קדימה, ואשכרה מצליחים לממש את הפוטנציאל. אז בואו תלכו איתי על הרעיון הזה, ותכירו עשרה כישרונות ענקיים: כולם נולדו בשנת 1994 ואילך, כך שהם בני פחות או יותר 16. כולם עדיין אלמונים, ורובם עוד לא שיחקו בקבוצות הבוגרים. בעוד שלוש שנים יהיה מעניין לבדוק מי מהם באמת עשה את זה, אם בכלל, ומי נבעט בחזרה לאנונימיות.
צפו בביצועים של ג'רארד דלופו, הדבר הבא של ברצלונה
ג'רארד דלופו
בעולם מאז: 13.3.94
היום במדי: ברצלונה
בארסה מתפארת במחלקת נוער נפלאה, שסיפקה לקבוצת האם המהוללת את מסי, אנדרס אינייסטה, צ'אבי, פדרו, קרלס פויול, ויקטור ואלדס וג'רארד פיקה. בכל שנה עולים שניים־שלושה שחקנים צעירים שגדלו ב"לה מאסיה" לקבוצת הבוגרים, וחלקם ממשיכים במגמה; בשנתיים האחרונות מדובר בבויאן קרקיץ', ג'פרן, תיאגו אלקנטרה, נוליטו ואנדראו פונטאס, שכבר לובשים את מדי הקבוצה הבוגרת אבל עדיין לא ברור איך תתפתח הקריירה שלהם. מה שכבר ברור לגמרי זה שהכוכב הגדול הבא הוא ג'רארד דלופו.
רק לפני מספר שבועות נתן דלופו את הופעת הבכורה שלו במדי ברצלונה ב', קבוצת המילואים של המועדון, שמשחקת בליגה השנייה. זה היה עוד שלב בהתקדמות של הקשר שבינתיים משחק בקביעות בקבוצת הנוער. על הבוגרים כרגע אין מה לדבר, אם כי אפשר להניח שבמהלך העונה הבאה הוא יקבל את האוקיי מפפ גווארדיולה.
דלופו הצטרף למחלקת הילדים בבארסה בגיל תשע, והיכולת הפנטסטית שלו לא נעלמה מעיני הסקאוטים האנגלים: כשהיה בן 14 ניסו גם צ'לסי וגם ליברפול לשכנע אותו ואת הוריו לעזוב את ספרד. אבל הילד נשאר בלה־מאסיה, והמשיך לזהור בכל הקבוצות והנבחרות שבהן שיחק. הוא מהיר מאוד, עם יכולת כדרור מרשימה, וכובש הרבה שערים בהתחשב בעמדתו כקשר. באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 17 שנערכה בקיץ שעבר הוא הבריק במדי הנבחרת הספרדית (שהגיעה לגמר והפסידה לאנגליה), למרות שהיה אחד הצעירים ביותר בסגל. היום, בגיל 16, יש כבר מי שמשווה אותו לרונלדיניו.
צפו בחמישייה של ראהים סטרלינג. דלגליש התלהב, ואתם?
ראהים סטרלינג
בעולם מאז: 8.12.94
היום במדי: ליברפול
קני דלגליש, אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה של ליברפול וכיום מנג'ר הקבוצה, אמר על ראהים סטרלינג: "היכולת שלו מפחידה. יש לו מהירות, התמצאות ושליטה מושלמות. אף שחקן בגילו שראיתי בחיי לא משתווה אליו. הוא פשוט פנטסטי". אחרי מחמאות כאלה, סטרלינג יכול להיות בטוח שהוא חתיכת נער זהב.
אגב, דלגליש לא רק דיבר אלא גם עשה: כשליברפול יצאה בפברואר למשחק החוץ מול ספרטה פראג במסגרת הליגה האירופית, הוא זימן את הנער לסגל. כמה ימים לפני כן ביקר דלגליש באנפילד, וראה את קבוצת הנוער של ליברפול מביסה את סאותאנד יונייטד 0:9 במסגרת הגביע.
סטרלינג כבש חמישייה, וכל מי שהיה שם שיפשף את העיניים בתדהמה. אם הוא גם היה משחק מול ספרטה, סטרלינג היה הופך לשחקן הכי צעיר בהיסטוריה של האדומים. בסוף זה לא יצא, אבל העיקר הכוונה.
התקשורת בממלכה המאוחדת כבר הכתירה את סטרלינג כ"ג'ון בארנס הבא", ולו רק בגלל שכמו בארנס, גם הוא יליד ג'מייקה; ליברפול שילמה עליו 1.2 מיליון ליש"ט, סכום עתק תמורת ילד בן 15. זה קרה בפברואר 2010, כשליברפול גברה בקרב לא פשוט על מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי, שגם הן רצו את הכישרון הצעיר של קווינס פארק ריינג'רס.
סטיב גאלן, מי שאימן את סטרלינג בק.פ.ר, אומר עליו ש"יש לו הכל: מסירה, בעיטה, נגיחה. הוא מבקיע שערים, מתקל וגם יודע לעשות הגנה. מעבר לזה, שום דבר לא מעניין אותו חוץ מכדורגל".
וזה מי שמכונה יורשו של רוברטו באג'יו
לורנצו טאסי
בעולם מאז: 12.2.95
היום במדי: ברשיה
אחד ההסברים לנסיגה במעמדו של הכדורגל האיטלקי בשנים האחרונות הוא שמעט מדי כישרונות צעירים פורצים קדימה, מה שמביא לכך שהקבוצות מתבססות בעיקר על שחקנים זרים. יש בכך מן האמת; לראיה, הנבחרות הצעירות של איטליה כבר מזמן לא דומיננטיות כמו שהיו בעבר הלא רחוק. מנגד, להגיד שבארץ המגף אין שחקנים צעירים מבטיחים זה כמובן שטות מוחלטת.
לורנצו טאסי הוא שם שכדאי לזכור. עוד כשהיה בן 15 אמרו עליו שהוא רוברטו באג'יו הבא, מה שנפל על אוזניהם השמחות של אוהדי ברשיה, הקבוצה מצפון איטליה שבה בחר באג'יו המקורי לסיים את הקריירה. באג'יו שיחק בברשיה רק ארבע שנים עד שפרש ב־2004, אבל הגיע במדיה למעמד כל כך איקוני שבמועדון הוחלט כי אף שחקן אחר לא ילבש יותר את החולצה מספר 10.
בקיץ האחרון ניסו לשים יד על טאסי שתי הקבוצות הגדולות של איטליה, האלופה אינטר ויריבתה הגדולה מילאן. הראשונה הציעה 2.5 מיליון יורו, השנייה הציעה כפול, ונשיא ברשיה פאביו קוריוני דחה את שתיהן בנימוס. הוא יודע שבעוד שנה־שנתיים יוכל לעשות כאן עסקה הרבה יותר רווחית, וחוץ מזה הוא רוצה שטאסי יעשה את צעדיו הראשונים בקבוצה שלו.
כמו באג'יו, הכוכב הגדול של איטליה במונדיאל 1994, גם טאסי הוא מה שבאיטליה אוהבים לכנות "פנטזיסטה": קשר יצירתי עם ראיית משחק נהדרת, שיוצר את המצבים לחלוצים ולא מתבייש להבקיע בעצמו. אלא שהוא יצטרך להתאפק. בינתיים הוא צעיר מדי למשחקי הליגה הראשונה, מה גם שברשיה עוברת עונה לא פשוטה ונלחמת על חייה בתחתית הטבלה. בעונה הבאה, ולא משנה אם בליגה הראשונה או השנייה, אין ספק שהוא יקבל וואחד צ'אנס.
היה שווה לצ'לסי להילחם על התכשיט הברזילאי הזה?
לוקאס פיאזון
בעולם מאז: 6.12.94
היום במדי: סאו פאולו
כמה מבטיח הכישרון הזה? תתרשמו מהסיפור הבא: כשצ'לסי רצתה להחתים את פיאזון, "קאקה החדש" בפי כל מיני ידענים, התברר לה שהסוכנים והמועדון שלו כבר הגיעו לסיכום עם יובנטוס. אבל רומן אברמוביץ' לא ויתר, הציע לנער בן ה־16 מענק של מיליון פאונד כדמי חתימה, והביא את הג'קפוט.
הברזילאים הודיעו ליובנטוס שהם מעדיפים במחילה את ההצעה של צ'לסי, שהתחייבה גם לשלם כ־5.3 מיליון פאונד דמי העברה: 20 אחוז מהם צנחו ישירות בחשבונו של לוקאס, ויתרת הסכום איפשרה לסאו פאולו לרכוש מסביליה את לואיס פביאנו.
המהלך הזה לא עבר לגמרי בשקט. ביובה זעמו וטענו שמדובר ב"צעד לא אתי", כי מה פתאום משלמים סכומים כאלה על נער שרק בדצמבר חגג יום הולדת 16. אבל אתיקה לחוד וכישרון לחוד: פיאזון הוא כדורגלן יוצא דופן, שעד עכשיו הצטיין בכל קבוצה ונבחרת שבהן שיחק. לפני שנה וחצי הוא היה התותח הרשמי של אליפות דרום אמריקה לנבחרות עד גיל 15, והוביל את ברזיל לזכייה בתואר. אישית הוא נבחר למצטיין ולמלך השערים של האליפות, עם עשרה שערים בשבעה משחקים. מה הלאה? בינתיים ימשיך פיאזון לשחק בברזיל, ויצטרף לצ'לסי בינואר הבא, כשכבר יגיע לגיל המופלג 17.
אנדוגן אדילי
בעולם מאז: 3.8.94
היום במדי: גראסהופרס
אומרים על הדור החדש של הכדורגל השווייצרי שהוא הטוב בהיסטוריה של ארץ שעוני הקוקייה. וכנראה לא סתם אומרים: הנבחרת עד גיל 17 זכתה באליפות העולם ב־2009, וחלק משחקני אותה נבחרת, היום בני 19, כבר משחקים בנבחרת הלאומית. מעבר לזה, הנבחרות הצעירות של שווייץ ממשיכות להצליח. אולי בגלל שחלק ניכר מהשחקנים הצעירים הם בני מהגרים מצפון אפריקה וממזרח אירופה.
השם החדש והמעניין ביותר הוא אנדוגן אדילי, שהוריו הגיעו לשווייץ מאלבניה. הקשר־חלוץ המוכשר הזה קיבל את ההזדמנות הראשונה שלו בבוגרים של גראסהופרס כבר בשלהי העונה שעברה, במשחק הליגה מול פ.צ. אראו, כשהיה בן 15 ו־283 יום. ולא רק שהוא ערך בכורה: עשר דקות מרגע שנכנס למגרש הוא גם הבקיע. ומכיוון שאי אפשר בלי שיאים, אז עם הגול הזה הפך אנדוגן אדילי למבקיע הצעיר ביותר בכל הליגות באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
ליתר דיוק צריך ללכת יותר מ־70 שנה אחורה כדי למצוא שחקן שכבש בגיל צעיר ממנו: האיטלקי אמדאו אמאדיי, שב־1937 הבקיע במדי רומא כשהיה צעיר מאדילי ביומיים בלבד.
מאמן גראסהופרס צ'יריאקו ספורצה תמיד האמין בשחקנים צעירים, אבל המקרה של אדילי יוצא דופן גם בסטנדרטים שלו. העונה הוא עדיין לא הבקיע, אלא שמוקדם להספיד: הנער מחלק את זמנו בין קבוצת הבוגרים לנוער של החרגולים, ככה שיש לו תירוץ מצוין.
יגיע לברצלונה או לא? מוחמד דמירצ'י
מוחמד דמירצ'י
בעולם מאז: 3.1.95
היום במדי: בשיקטאש
לפני ארבע שנים התפרסמה בעיתוני הספורט באירופה ידיעה מרעישה: ברצלונה החתימה ילד טורקי בן 12 בשם מוחמד דמירצ'י (שכמעט כמו כל הנערים כאן מסביב זכה לאיזשהו כינוי, ובמקרה שלו "מסי הטורקי"). לפי אותה ידיעה שילמה בארסה 2.5 מיליון יורו לבשיקטאש והיא מתעתדת לשלם לו שכר של 1,500 יורו בחודש. די מהר התברר שלא דובים ולא טורקים: דמירצ'י אולי התברך בכישרון כדורגל מרשים, ואת ביצועיו היה אפשר לראות בכמה סרטונים ביוטיוב, אבל לברצלונה הוא לא באמת הגיע.
ארבע שנים לאחר מכן דמירצ'י כבר סגר 16 חורפים, ולפני כמה שבועות זכה לערוך את הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים של בשיקטאש: המאמן הגרמני ברנד שוסטר, שבוע לפני שהתפטר, עוד הספיק לשתף אותו במשחק גביע.
בשיקטאש אמנם עוברת עונה מאכזבת, אבל לא בטוח שדמירצ'י יתבאס עוד הרבה זמן. מתברר שבארסה המשיכה לעקוב אחריו מרחוק ועכשיו בוחנת את האפשרות לעשות את מה שלא עשתה ב־2007. אז מה הבעיה? אפשר לקרוא לזה צרות של כמעט־עשירים: פתאום גם מנצ'סטר יונייטד התעוררה, וסר אלכס פרגוסון מגלה עניין בטורקי הקטן.
הנציג היווני ברשימה. צפו ב'חאריס' מבריאס משגע את וולפסבורג
חרלמבוס מבריאס
בעולם מאז: 21.2.94
היום במדי: פנאתינייקוס
באוקטובר האחרון שיחקה פנאתינייקוס מול רובין קאזאן בליגת האלופות. המאמן היווני ניקוס ניופליאס העלה כמחליף את חרלמבוס מבריאס, ובלי לשים לב הכתיר אותו לשחקן השני הכי צעיר בהיסטוריה של הצ'מפיונס ליג. הוא לא שבר את השיא של הניגרי סלסטין באבאיארו, ששיחק באנדרלכט כשהיה בן 16 ו־86 ימים בדיוק, אבל גם ככה זה הישג לא צנוע.
חרלמבוס ("חאריס") מבריאס נולד באי היווני זקינטוס, וכבר בגיל עשר הצטרף דווקא למחלקת הנוער של פנאתינייקוס. ההתקדמות שלו היתה מטאורית, ובקיץ האחרון הוא צורף לסגל הקבוצה הבוגרת. המשחק הראשון בקבוצה היה מול וולפסבורג הגרמנית. הוא נכנס בחצי השעה האחרונה ושיגע את המגינים הגרמנים עם המהירות שלו והכדרור הווירטואוזי; בסופו של דבר הסתיים סלאלום אחד שלו בהכשלה ובפנדל לזכות היוונייה.
העונה הראשונה בקבוצה הבוגרת לא נראית פשוטה. פנאתינייקוס כבר איבדה את התואר ליריבה הגדולה אולימפיאקוס, והמאמן החדש, ז'סואלדו פריירה הפורטוגלי, נותן למבריאס מעט הזדמנויות לשחק. לטענתו הוא עדיין צעיר מדי ולא מוכן לליגה הראשונה. הימור שלי: הכישרון שלו גדול מכדי שיהיה אפשר להתעלם ממנו, ובעונה הבאה הוא כבר ישחק באופן קבוע.
מצליחים לזהות את הדמיון לדידייה דרוגבה. קנת זאהורה
קנת זאהורה
בעולם מאז: 31.1.94
היום במדי: פ.צ. קופנהגן
יש משהו במהירות ובעוצמה של קנת זאהורה שמזכיר קצת את דידייה דרוגבה. זה לא נורא מקרי: אביו של החלוץ הדני המבטיח הוא בן דוד של דרוגבה. הילד עצמו ניחן בגוף של מתאגרף ובגובה של כדורסלן, אבל מעבר לנתונים הגופניים המרשימים שלו הוא פשוט אחלה כדורגלן.
סטאלה סולבאקן, המאמן הנורבגי של פ.צ. קופנהגן, נתן לזאהורה לשחק כבר אשתקד. העונה הוא התקדם עוד כמה צעדים, ומופיע כמעט בקביעות גם בליגה וגם בליגת האלופות. בקבוצת הנוער של המועדון הוא שיחק כבר בגיל 15, ואת הבכורה בבוגרים עשה בגיל 16 וקצת. זה היה לפני יותר משנה, וכמובן רשם לו איזה שיא: השחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הליגה בדנמרק.
בשנים האחרונות לא יוצאות מדנמרק בשורות כדורגל ברמה עולמית גבוהה, כפי שהיו בעבר האחים מיכאל ובראיין לאודרופ; אם ניקלס בנדטנר, החלוץ של ארסנל, הוא בכיר שחקני דנמרק היום, זה אומר הכל. גם זאהורה רחוק מלהיות המוצר המוגמר: בחמשת המשחקים שבהם לקח חלק העונה בליגת האלופות, כולם על תקן מחליף, בלט לצד הנוכחות שלו והביטחון העצמי גם היעדר הליטוש. בקופנהגן מאמינים שבעונה הבאה הוא כבר יהיה שחקן קבוע בהרכב.
סאול ניגס - מגיע ממשפחה של כדורגלנים
סאול ניגס
בעולם מאז: 21.11.94
היום במדי: אתלטיקו מדריד
ניגס מגיע ממשפחה של כדורגל. אביו, חוסה אנטוניו ניגס, היה השם הגדול של אלצ'ה בשנות ה־80, ושלושת הבנים שלו יצאו שחקנים. הבכור ג'וני, היום בן 25, גדל במחלקת הנוער של ויאריאל וכיום משחק בקבוצת הליגה השלישית אונטיניינט; ארון בן ה־21 משחק בוולנסיה, הצטיין בנבחרות הצעירות של ספרד וטרם שיחק בקבוצה הבוגרת; ובן הזקונים סאול הוא המבטיח מכולם. הוא התחיל במחלקת הנוער של ריאל מדריד, ואחרי שלוש שנים אצל הלבנים עבר למחלקת הנוער של אתלטיקו בהשפעת מאמנו דאז פפה פרננדס, שעבר גם הוא מריאל לאתלטיקו.
בקיץ האחרון צורף ניגס לסגל של נבחרת ספרד עד גיל 17, אחרי שראפה אלקנטרה מברצלונה נפצע. אז עוד לא מלאו לו 16. זה לא מנע ממנו להגיע עם הנבחרת עד למשחק הגמר. למרות שהיה השחקן הצעיר ביותר בסגל ואחד משלושת הצעירים ביותר באליפות כולה, הוא שותף בשלושה משחקים וכבש שער אחד. העונה משחק ניגס בקבוצת המילואים של אתלטיקו, בליגה השלישית. כמו שזה נראה עכשיו, אף אחד לא ממש יופתע אם בתחילת העונה הבאה הוא יוקפץ לסגל של הקבוצה הבכירה.
נתניאל צ'לובה
בעולם מאז: 15.12.94
היום במדי: צ'לסי
מאז שאברמוביץ' הגיע לצ'לסי ב־2004, אקדמיית הנוער של המועדון נחשבת לאחת המפותחות בעולם. הבעלים האמיד השקיע הרבה מאוד כסף
בהקמת בית ספר שימשוך כישרונות צעירים בינלאומיים, ולא רק מהאזור הקרוב. לשם הגיע כזכור גם בן סהר כשהיה בן 17, ולצידו שיחקו רבים נוספים מספרד, סקנדינביה, הולנד ואפריקה. היום מסומן כהבטחה ענקית דווקא יוצא אקדמיה אנגלי, הבלם נתניאל צ'לובה. הוא לא נולד בלונדון אלא בסיירה לאון, אבל הגיע עם הוריו לאנגליה בגיל צעיר מאוד.
צ'לובה נחשב כיום לבלם העתיד של הכדורגל האנגלי וליורש של ג'ון טרי. השניים עוד לא שיחקו יחד כי צ'לובה משחק בקבוצות הנוער והמילואים של צ'לסי, אבל טרי מכיר אותו מצוין. למרות הבייבי פייס מדובר בשחקן גבוה ופיזי מאוד, בעל יכולות טכניות יוצאות דופן בשביל בלם, ומי שמכיר אותו מתרשם שהוא גם בוגר מאוד ביחס לגילו. זה כנראה מסביר למה הוא תמיד שיחק עם בוגרים ממנו: את הבכורה במדי נבחרת אנגליה עד גיל 17 עשה כשהיה רק בן 14. מעט אחרי שחגג יום הולדת 15 הוא צורף לקבוצת הנוער עד גיל 18 של צ'לסי, והיה המצטיין בה.
כשקרלו אנצ'לוטי החל בקיץ את אימוני קדם־העונה, צ'לובה היה אחד משחקני הנוער היחידים שצורפו למחנה. אנצ'לוטי לקח אותו גם לכמה משחקי חוץ בליגת האלופות, כדי שירגיש את האווירה. זה קרה זמן קצר אחרי שהילד זכה עם נבחרת אנגליה באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 17; צ'לובה היה השחקן הצעיר ביותר בסגל של המאמן ג'ון פיקוק, וכמובן קבוע בהרכב. היום הוא קפטן הנבחרת.
מה שכן, עד שלא ישחק במשחק רשמי במדי אנגליה, צ'לובה יכול לבחור לשחק גם בנבחרת סיירה לאון. קשה להאמין שזאת תהיה הבחירה שלו: החלום הגדול שלו הוא ללכת בעקבות ג'ון טרי עד הסוף, ויום אחד להיות קפטן הנבחרת הלאומית.
