שתף קטע נבחר
 

הוא פוטר מעבודתו, אז היא לימדה אותו לתפור

אטי, מורה בדימוס ומעצבת, ויעקב, שעבד בסולל בונה, לקחו יחד סיכון ופתחו עסק משותף. יעקב עבר הסבה מקצועית ממפעיל ציוד מכני, למפעיל מכונת תפירה. הם יחד כבר 45 שנה, והקימו מפעל לשמלות ערב. אטי כותבת לנו, במילותיה שלה, שהסוד של שילוב חיי נישואים ועבודה הן הלקוחות

אני בת 65, מעצבת ומורה בדימוס. קובי בן 67, אנחנו חיים ועובדים יחד בראשון לציון. הכרנו באוגוסט 1965, כשנשלחתי לשבוע עזרה במשקים לקיבוץ חפציבה, במסגרת השבוע האחרון של הטירונות. ביום האחרון לשהותנו בקיבוץ נערך פיקניק בכנרת, עם בני המשק. אכלנו צהריים, וכשביקשו מתנדבים לשטיפת כלים, קובי הקיבוצניק זרק את שמי. כיוון שכך, צירפתי אותו אליי לעזרה. צילמו אותנו (ראו תמונה למטה), והתמונה היתה הסיבה שלו שנחליף כתובות, כדי לשמור על קשר. השאר כבר היסטוריה.

 

 

קובי פוטר מסולל בונה לאחר שנים רבות של עבודה, ומצא עצמו בגיל 45 מובטל, מבואס ומבויש. ברגע של הארה הוא החליט לשנות כיוון. אני, מורה לאומנות, תדמיתנית ומעצבת אופנה בהכשרתי המקצועית, הייתי זו שלימדה אותו לתפור, ולעשות הסבה מקצועית ממפעיל ציוד מכני כבד, למפעיל מכונת תפירה.

 

את הקריירה בעיצוב בגדים ללקוחות התחלתי אחרי שנתקלתי בבקשות חוזרות ונשנות מחברותיי המורות לייצר עבורן את אותם דגמים שעיצבתי עבורי. אחרי שסיימתי את לימודי התואר הראשון, וילדתי את בני הרביעי, נגמרו התירוצים. ראינו שיש דרישה לדגמים שאני מעצבת, והכי חשוב זה היה פיתרון תעסוקתי לקובי, אז החלטנו ללכת על זה והעזנו!

 

גזרנו על השולחן במטבח, קנינו שתי מכונות תפירה תעשייתיות משומשות והנחנו אותן במרפסת. כשהלכתי ללמד בבית הספר בבקרים, השארתי לבעלי הוראות תפירה בכתב, וכך נוצרו הבגדים. אחר הצהריים היינו נוסעים לשווק לחברות. כשראינו שהביקוש קיים, נולד הרעיון לעיצוב ומכירה לקהל הרחב. ב-1989 יצאנו בראשונה עם קולקציה הנושאת את שמי, ששווקה לחנויות מעצבים.


התמונה הראשונה שלנו יחד, שהיתה התירוץ שלו לשמור על קשר

 

התלבטנו אם להישאר על אש קטנה בבית, או לעבור להיקף פעילות גדול יותר. הכף הוכרעה ב-1991, כשהתחלנו לשווק את העיצובים שלנו לרשת "מתאים לי", והבית כבר היה קטן מלהכיל את כמויות הבדים והבגדים. שכרנו סטודיו בעיר ושיווקנו את תוצרתנו לחנויות מקרית שמונה ועד אילת.

 

נהנים לעבוד יחד, אבל לא הכל דבש

במקביל המשכתי ללמד בחטיבת הביניים בבקרים. כמורה היתה לי מערכת שעות קבועה וימים חופשיים, כך שיכולתי לתמרן בין בית הספר, בית ולימודים. לאחר שפרשתי לגמלאות ממשרד החינוך, ביוזמת קובי החלטנו לפתוח סטודיו משלנו, גם הוא בראשון לציון. בשבע השנים האחרונות אנחנו עובדים בו יחד, כשקובי מנהל את החלק האדמיניסטרטיבי, וגם גוזר, תופר, מגהץ ודואג שהלקוחה תקבל שמלה איכותית.  


הבגדים שעיצבתי לעצמי הפכו מבוקשים אצל החברות (צילום: מיכאל חורי)

 

קהל הלקוחות שלנו הן נשים, המחפשות בגד מיוחד לאירוע שיותאם למידותיהן בתפירה אישית, במידות גדולות וגם במידות גדולות יחסית. חשוב לי מאוד להקשיב לרצונות של הלקוחה. אנחנו בגיל בו כבר יכולנו לצאת לפנסיה, לטייל וליהנות, אבל אנחנו שמחים ללכת כל בוקר לעבוד בסטודיו. לגרום אושר ללקוחות כשאנחנו מעצבים זו ההנאה שלנו.

 

כיף כשנמצאים כל היום יחד, וחוזרים הביתה, אבל לא הכל דבש. מבחינה מקצועית אני המעצבת ואין חילוקי דעות, אבל מבחינה עסקית, באופן טבעי יש דברים עליהם אנחנו לא מסכימים. "אין לי רגע דל, או סקנדל או פסטיבל", אומר קובי ומדגיש מה חשוב לו: "אבל כיף לעבוד ביחד כשיש המון סיפוק מהעבודה. ברגע שאני אפסיק ליהנות מלעבוד עם הלקוחות שלי, אני שם מפתח וסוגר".

 

  • זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת בני רן הוצאה לאור .

 



פורסם לראשונה 09/04/2011 21:25

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אהבה רבת שנים. אטי וקובי
ביום החתונה
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים