תמיכה ניו-יורקית

"הילדים אמרו שהם לא רוצים לעזוב, שהביקור הזה נתן להם כוח, שהם מאוד מעריכים את מה שעשינו עבורם"

הביקור במטה המשטרה היה אחד מגולות הכותרת של שבוע כיף שאירגנו למענם סינגר, שנפגעה בפיגוע שנערך באוטובוס בירושלים בשנת 2003, וקמחי, שאיבד את אביו בפיגוע טרור בראשון לציון בשנת 2002. בין הילדים, כפי שעידכן קובי, היו שני צעירים בני 16 מפריז, שנפצעו לפני שנתיים בפיגוע שאירע בשוק בקהיר, נער בן13 שאיבד את אמו בפיגוע שנערך ברכבת במדריד בשנת 2004, בו נהרגו 191 איש, צעירה מצפון אירלנד שנפגעה מפצצה שהתפוצצה בבלפסט לפני 10 שנים, וגם נוי אילן מישראל, שאיבדה שמונה בני משפחה לאחר שמחבל מתאבד התפוצץ במסיבת בר המצווה של בן דודה בשנת 2002, וכן נאור אבוטבול, שאמו נרצחה בפיגוע ירי בשומרון בשנת 2003.

את הביקור פתחה הקבוצה בארוחת ערב חגיגית בבית משפחת אחת התורמות לאירגון, המשקיף אל סנטראל פארק. הייתה זאת יריית פתיחה למסע מרתק ברחבי העיר, בה פגשו הצעירים אנשים עם הרבה רצון לעזור.

האמנית ג'ייני קנטיני, שעובדת על פסל ענק בצורת לב, יצרה עמם קשר והזמינה את הילדים להשתתף בעבודה. הילדים זכו להכיר גם את שגריר ישראל באו"ם, מירון ראובן, את דיוויד זכריה ממחלקת המודיעין והטרור של האו"ם, את דן לביב, בעל חברת יעוץ לנושאי ביטחון, את ברברה צ'ייסן, פסיכולוגית המטפלת בנפגעי טרור, שיסדה בניו-יורק מעגל חברים של האירגון.

קמחי סיפר שאת צ'ייסן הוא פגש לפני כחמש שנים בנמל התעופה קנדי, במטוס שקורקע בגלל סופת השלג הגדולה שפקדה אז את העיר. "היא התיישבה לידי ונתנה לי מגזין שעסק בנפגעי טרור", סיפר קובי, וכששאלתי אותה איך היא יודעת שאני ממשפחה של נפגע טרור היא הסבירה שלא ידעה. כשהוצאתי את התמונה של אבא שלי היא התחילה לבכות והוציאה במקביל תמונה של ילד קטן, הבן שלה, שנהרג בתאונה באפסטייט ניו-יורק כשהיה בן 12. היא הבטיחה שתעזור לאירגון. שנתיים וחצי אחרי, היא התחתנה עם החבר הישראלי שלה ובחתונה שלהם הם סיפרו את הסיפור של אבא שלי".

אחרי ביקור בחנויות הצעצועים אף.איי.או שווארץ, באמפייר סטייט בילדינג, בארוחת שבת שערכו לכבודם חברי "מנהטן ג'ואיש אכספיריינס", הגיע יום הפרידה. בצהרי ראשון התכנסו ראשי האירגון והצעירים בחדר הישיבות של המלון לכתיבת משוב.

"ישבנו שם הילדים, שרי ואני, העובדות הסוציאליות והפסיכולוגים המלווים, ופתאום כולם פרצו בבכי", מספר קמחי. "הילדים אמרו שהם לא רוצים לעזוב, שהביקור הזה נתן להם כוח, שהם מאוד מעריכים את מה שעשינו עבורם. עמדנו שם כולנו מתחבקים ובוכים כשאנחנו מנסים להסביר שזאת רק ההתחלה, שבקרוב נביא משלחת גדולה יותר".