שתף קטע נבחר

למי מפריעה הכיפה בפרסומת?

"התהייה אודות חוסר הייצוג של הצרכן הדתי על המרקע הפרסומי, מנקרת במלוא עוז. סופרים אותנו?" שני ניצבים ניסו להשתחל לפרסומת כלל ארצית. רק זה שהסיר את הכיפה נשאר

עולם הפרסום הישראלי משופע בקריאטיביות וניצבים המתיימרים לייצג את האבטיפוס הישראלי; זה שהלקוח הפוטנציאלי יתחבר אליו, יזדהה איתו, יאהב אותו – ואת המוצר שהוא מוכר. לא פעם תהיתי ביני לבין המסך מדוע המגזר הדתי איננו מיוצג בז'אנר. מדוע אין כיפות בפרסומות לכרטיסי אשראי, חברות סלולר, בנקים – ובעצם כל גוף במדינת ישראל. כלום האזרח חובש הכיפה אינו כוח צרכני? האם הוא לא חלק מ"העם"? אך המחשבה הסוררת התנדפה במהירות בה תם סרטון הפרסומת.

 

  • הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

     

    כמו שקורה לפעמים בחיים, התגלגלתי בדרך מקרה לאודישן לפרסומת – ועברתי אותו בהצלחה. כן, גם אני נמצאתי מתאים לגלם את האבטיפוס הישראלי, זה שהצופה עשוי להתחבר אליו באבחת 10 שניות של חיוך, חיתוך, משפט.

     

    הסאגה מתחילה

    ביום ב' השבוע התייצבתי לצילומי תשדיר לטונה "סטארקיסט". ראיתי את זה כהתנסות חווייתית בתקופה יצירתית למדי בחיי, והלכתי בכיף. נאמר לי כי הפרסומות ישודרו בכל ערוצי הטלוויזיה, במסע פרסום נרחב וכלל ארצי (נחמד, לא?)  


    כך חלפה לה תהילת עולם - עוד לפני שהחלה. שגב וסטפן תחת כיפה אחת

     

    השף סטפן פרואה דה-ווה הזכור מ"קרב סכינים", נבחר להוביל את סדרת התשדירים, במהלכם הוא מכין מתכונים (כשרים) מטונה, כשכל מתכון מהווה פרסומת בפני עצמה.

     

    ההפקה בחרה שישה ניצבים (שלושה גברים ושלוש נשים), שתפקידם לשבת מסביב לשולחן, לצפות בשף סטפן מכין את המתכונים, לחייך ולומר כמה מילים במסגרת סדרת הסרטונים.

     

    לאחר שהכינו אותי, המתנתי לצד המשתתפים אחרים כשלוש שעות (מייבשות) עד לתחילת הצילומים.

    בשלב זה ניגש אלי אחד הניצבים, בחור נחמד שחבש כובע מצחייה, והתבקש להוריד אותו לצורך הצילומים. "מה אתה אומר?" הוא שאל אותי. "אני נוהג לחבוש כיפה, ולכן באתי עם כובע. לא נוח לי להצטלם בלי כיפה, אבל יש לי כיפה ברכב. ללכת להביא?" - "בוודאי", עניתי לו. "יש מספיק זמן".

     

    חפש את הכיפה

    כשסוף-סוף התיישבנו על הסט, פנה אלי ואל הניצב הנוסף גורם מההפקה, וכה אמר: "נציג החברה שואל אם יש לכם בעיה להוריד את הכיפה". הסתכלתי עליו בחיוך שאומר: "אני לא מאמין שאתה בכלל מעז לשאול אותי".

     

    הניצב הנוסף, לצערי, הסכים להוריד את הכיפה. אני כמובן לא שופט אותו, שהרי הפיתוי הוא עצום. לשמחתי לא חשתי פיתוי או ניסיון, והתשובה נשלפה מפי באופן אוטומטי. שמחתי שהניצבים האחרים על הסט חיזקו אותי.

     

    המפיק חזר ושאל: "למי יש בעיה עם הכיפה?"

     

    "לי אין בעיה, חבר. אני מרגיש איתה ממש טוב", השבתי. אבל הוא הבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאם אני מתעקש להישאר עם הכיפה, אז הוא "חייב" להוריד אותי מהסט. חבריי למעמד הגיבו בתמיהה. "זה לא שמצלמים פה פרסומת לחזיר", אמר אחד מהם. "מה מפריע שיראו אדם חובש כיפה?" תהו האחרים.

     

    לא סופרים אותנו

    כך חלפה לה תהילת עולם. כנראה שאאלץ להמתין להזדמנות אחרת, עם אנשים מעט יותר נאורים וסובלניים.

    אגב, לדעתי הם טעו בגדול: צילום של אדם דתי עם מתכונים כשרים לא היה פוגם באיכות הפרסומת, מה גם שאת המותג קונים גם אי אלו לקוחות שומרי כשרות וחובשי כיפה.

     

    אך ללא ספק, התהייה אודות חוסר הייצוג של הצרכן הדתי על המרקע הפרסומי, שבה לנקר במלוא תוקף. האם סופרים אותנו? את הכסף שאנחנו מכניסים כלקוחות, סופרים גם סופרים.

     

  • עו"ד שי שגב הוא ד"ר לפילוסופיה, מרצה, מאמן אישי ומעביר סדנאות, ואמן רב תחומי

     

    מפרסום "אליקים הרמן" נמסר ל-ynet בתגובה:

     

    "לניצב נאמר כי הפרסומת אמורה להיות משודרת בשבת, ומאחר ולא רצינו להביך אותו, נתנו לו את הבחירה להוריד את הכיפה ואף לא להשתתף. הוא יכול היה להישאר עם כיפה בפרסומת. הניצבים שלקחנו לצורך הפרסום היו אנשים מהעם, והתשדיר נעשה בגישה עממית. הבקשה שלא להצטלם עם כיפה כתנאי להשתתפות בפרסומת, לא באה מצדנו או מצד חברת "סטארקיסט".

     


  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "זה עם הבעיה של הכיפה". עו"ד שי שגב
    צילום: תומר יקותיאל
    מומלצים