המאה ה-21? ישראל עדיין מחולקת לשבטים
הטייקונים, הבכירים, מעמד הביניים, הערבים, החרדים - חלוקת העם התחילה אמנם בתקופת המקרא עם 12 השבטים, אך נראה כי גם בשנת 2011 אנו רחוקים מאחדות. מה מאפיין כל מגזר ומי מרוויח על חשבון מי? מפת הקיטוב של ישראל
בצאתם ממצרים היו מחולקים בני ישראל ל-12 שבטים. עם כניסתם לארץ ישראל התיישב כל שבט בחלק אחר של הארץ ופיתח מאפיינים תעסוקתיים ותרבותיים שונים. החלוקה הגיאוגרפית והפוליטית לשבטים הובילה בסופו של דבר לחלוקת העם לשתי ממלכות.
הדו"ח של ארגון המדינות המפותחות על ישראל שהוגש לפני שנה ושלושה חודשים העלה אל פני השטח את הביטוי הכלכלי של התופעה החברתית שהיתה ידועה זה מכבר: גם בישראל של המאה ה-21 יש שבטים. החברה הישראלית מחולקת לתתי-חברות הנבדלות זו מזו באזור מגורים, תנאי מחייה, מאפיינים תרבותיים, אתניים ודתיים ודעות פוליטיות.
עד לפרסום הדו"ח דובר רבות על הסכנה החברתית שבפיצול הזה, מאז שכינו חוקרי ה-OECD את ישראל "חברה בלתי שוויונית ומפולגת" וציינו כי הם אם היא תתקבל לארגון המדינות המפותחות (מה שאכן קרה כעבור זמן קצר) זה יקרה למרות שחמישית מתושביה עניים – הפכנו למודעים יותר לסכנה הכלכלית שבפיצול הזה.
בעוד דור, מזהירים כולם, רוב התלמידים בבתי הספר יהיו חרדים וערבים, כשיגיעו לגיל עבודה לא תוכל ישראל לשמור על מעמדה החדש כמדינה מפותחת, אם לא תמצא דרך לשלבם בשוק העבודה. אז מי הם השבטים של החברה הישראלית ב-2011? מה גודלו של כל שבט, היכן חיים בניו ובמה הם עובדים? כמה הם מרוויחים ומה יחסם לשבטים האחרים?
השבט שלא באמת קיים - המעמד הבינוני
רבים רואים במעמד הבינוני בישראל שבט. מייחסים לו תכונות תרבותיות כמו חילוניות ומוצא אירופאי וממקמים את נחלתו בין חדרה לגדרה. עם זאת, באוקטובר האחרון פרסמה מחלקת המחקר של הכנסת מסמך, לפיו 43% ממשקי הבית בישראל שייכים למעמד הבינוני.
על פי מחלקת המחקר של הכנסת כל מי שהרוויח באוקטובר 2010 בין 7,300 שקל ל-20 אלף שקל בחודש שייך למעמד הבינוני. מדובר בשבט המקיף כמעט 88% מהאוכלוסייה, ערבים כיהודים, חילוניים כדתיים, ימנים כשמאלנים וחשוב מכל – בעלי אמצעים כמעוטי יכולת.
מאפיין זה של המעמד הבינוני עומד בעוכריו. הקושי המרכזי בייצוג האינטרסים שלו נובע מכך שאין לשבט הזה מאפיינים אתניים, פוליטיים ואפילו כלכליים מובהקים. בחלקו העליון, הוא מורכב מעובדים המצויים בדרגת המס הרביעית ומעבירים לקופת המדינה 30% ממשכורתם. בחלקו התחתון נמצאים אזרחים שמחויבים בתשלום מס של בין 14% ל-23% ובפועל, לאחר זיכויים, אחראים לאחוזים בודדים מהכנסות המדינה ממסים.
במציאות כזו, מוזרה לא רק הטענה כי מי שמדבר בשם המעמד הבינוני מדבר בשם האשכנזים והחילוניים, אלא גם הטענה שהמעמד הבינוני בישראל הוא זה שמשלם מסים והולך למילואים. השאלה היא כמובן – איזה מעמד בינוני?
שבט האוליגרכים - הטייקונים
נחלתם משתרעת מצפון לעיר הגדולה, ביישובים מבוססים השוכנים קרוב לשפת הים. על פי דו"ח בנק ישראל לשנת 2009 הם מחזיקים ב-30% משווי השוק ומרוויחים כסף מכל כיס בישראל דרך מכירת שירותי תקשורת, תיירות, מזון, פיננסים וביטוח.
בעשור האחרון הם נהנו ממגמת ההפרטה אשר המירה את הריכוזיות המסורתית של המשק הישראלי, משק שרוב הפעילות בו הייתה בבעלות המדינה, בריכוזיות מסוג חדש.
בשנים האחרונות חלה תמורה ביחס אל הטייקונים. משבר האג"ח של אפריקה ישראל, דו"ח ששינסקי והמאבק על אישורו בכנסת, הניסיון להגביל את שכר הבכירים והתפתחותה של מודעות צרכנית חדשה בישראל הפכו את הטייקונים לשבט הנמצא במאבק ישיר מול הריבון הרשמי בישראל – הכנסת.
הציבור לא רואה בהם עוד אנשים עם המון כסף המהווים מושא לקנאה, אך אינם מהווים סכנה ליציבות הכלכלית. כיום הם נתפסים כבר כקבוצה שהשתלטה על משאבי הארץ ועם השליטה בהם רכשה גם אינטרסים שאינם עולים בקנה אחד עם אלה של השלטונות והעם.
השבט שנטמע - הבכירים
היחסים בין הבכירים בחברות הציבוריות לבין הטייקונים מזכירים את היחסים בין שבט שמעון לשבט יהודה. הבכירים חיים בנחלתו של שבט הטייקונים ומקיימים עימו קשרים אישיים הדוקים וחמים. באמצעות קשרים אלה הם מוציאים את לחמם, על ידי התייצבות בראש החברות הציבוריות הנמצאות בשליטתם של הטייקונים.
ב-2010 הרוויחו עשרת בניו הבכירים של שבט זה 200 מיליון שקל בשכר ובאופציות. תנאי שכרם נקבעו בישיבות דירקטוריון שבהן הרוב נשמע לקולם של בעלי השליטה, לרוב חברה עם שם מעורפל שבה מחזיקה חברה נוספת עם שם מעורפל. בפסגת הפירמידה הזאת ניצב אחד מנציגיו של שבט הטייקונים.
שבט הבכירים מורכב מאנשים מוכשרים וחכמים שכושר הניהול שלהם אינו מוטל בספק. אך נדמה כי משלח ידם האמיתי הוא ההתחברות עם שבט הטייקונים, על חשבונם של המשקיעים שחלקם הגדול מגיע משבט המעמד הבינוני.
שבט הלוחמים - מערכת הביטחון
בחברות מסורתיות מקובל כי הלוחמים שייכים למעמד ולשבט משלהם. גם בחברה הישראלית, בשל המעמד המיוחד שהיא מעניקה לעוסקים במלאכת המלחמה, שבט הלוחמים מחזיק במאפיינים משלו, גם אם אין לו נחלה.
בני השבט עובדים בשלל מקצועות, מפקידות ומחשבים ועד ללחימה של ממש. שכרם נקבע בחוק והם נהנים מכל תנאי השכר של עובדי המדינה, שעליהם נוספים עוד תנאים מיטיבים, כמו גיל פרישה מוקדם ותוספות שונות לשכר.
הם חוסים בצלו של המשרד הגדול, החזק והמתוקצב ביותר בממשלה, שנלחם בחירוף נפש על זכותו לקבוע באופן עצמאי את חלקם של בני השבט בעוגה. הטיעון המרכזי שלו במאבק – שבט זה מגן על העם כולו ואין לערער על המחיר שהוא גובה על כך.
שבט המדינאים - הפוליטיקאים
שבט המדינאים הוא מצומצם, אך יש הסבורים כי היה מקום לצמצמו עוד יותר. הם חיים בחלקים שונים של הארץ אך מצטופפים לרוב סביב עיר הבירה, ממנה הם יוצאים לסיורים מתוקשרים באזורי עוני, מלחמה ואסון. שכרם אינו גבוה במיוחד, אך הם נהנים משירותים שונים כמו נהג צמוד, אבטחה, עוזרים והשתתפות בהוצאות ביגוד ואירוח.
הגר שבשער - הזרים
נחלתם משתרעת בשכונות הדרום-מזרחיות של תל אביב ובמובלעות קטנות באזורים הכפריים. הם עובדים בעיקר בבנייה, סיעוד, חקלאות, ניקיון ובישול. על פי החוק הם זכאים לשכר מינימום, אך רבים מהם מרוויחים פחות ממנו.
על פי נתונים רשמיים, שמתארים רק חלק מהתמונה המלאה, שהו בישראל בסוף מרס 2011, 35 אלף מסתננים לא חוקיים, יותר מ-100 אלף תיירים עם אשרה שפג תוקפה ו-50 אלף עובדים זרים חוקיים. כ-2,700 עזבו את ישראל בסוף 2010, בעקבות לחץ של רשות ההגירה ועוד כמאתיים נתפסו וגורשו.
אך הזרים בישראל חיים בצל, נמלטים מעינה הפקוחה של רשות ההגירה ומידו המגרשת של שר הפנים. איש אינו יודע בוודאות מה מספרם לא כל שכן מה יהיה חלקם באוכלוסיה עוד דור. אך לכל מי שמבקר בנחלתם ברור כי הם כאן כדי להישאר וכי המעמד של עובדים זולים נטולי זכויות יספק את דור המהגרים, אך לא את דור הילדים שהם כבר מגדלים כאן.
שבט הכהנים - החרדים
על פי הסקר החברתי האחרון של הלמ"ס, 8% מהישראלים מעל גיל 20 מגדירים את עצמם כחרדים. נתון זה אינו כולל כמובן את המרכיב החשוב ביותר בהתייחסות לדמוגרפיה של שבט זה והוא הריבוי הטבעי.
דו"ח תחזית התלמידים של הלשכה מראה, כי בשנת 2012 יותר מ-17% מהתלמידים בישראל ילמדו במערכת החינוך החרדית. נתון זה מדיר שינה מעיניהם של כלכלנים רבים, כאשר הם מתחילים לחשב מה יקרה בעוד דור, כשאותם 17% יהיו חלק מכוח העבודה הפוטנציאלי של ישראל.
בניגוד לשבט לוי בימי קדם, בחברה הישראלית המודרנית לשבט העוסק במלאכת הקודש יש נחלות מובהקות. שבט החרדים חי בעיקר בירושלים ובבני ברק, אך גם בישובים ייעודיים שנבנו עבורו ובעיירות פיתוח. קצב הגידול שלו מהיר בשל מספר הילדים הרב בכל משפחה ומקובל לטעון כי בניו אינם נוטלים חלק במטלות כגון תשלום מסים, הגנה על הארץ והשתתפות בכוח העבודה.
לאחרונה יש הטוענים כי חלה תמורה באורחות חייו של השבט הזה. יותר חרדים לומדים מקצוע, חלקם אף משרתים בצבא ונדמה כי בממשלה הפנימו את התחזית המבהילה כי בעוד דור העומס על השבטים העובדים יהפוך לכבד מנשוא והחלו לפעול למען צמצום תלותם של בני השבט בקצבאות ויציאתם לשוק העבודה.
בשנה האחרונה זורמים טיפין טיפין נתונים אודות עלייה במספר החרדים העובדים, אודות רבנים שמוכנים לעודד תלמידי תורה לצאת ולפרנס את משפחתם ואודות חרדים הפוקדים את ספסלי האוניברסיטאות ובתי הספר המקצועיים. עם זאת, שיעור המועסקים בשבט זה עדיין נמוך בשיעור משמעותי לעומת שאר השבטים.
השבט שמחוץ לגדר - הערבים
בשנה האחרונה מרבים להזכיר את הערבים לצד החרדים. כמה ששני השבטים הללו שונים, מספר מאפיינים מחברים ביניהם ומציבים אותם בעמדה דומה ביחס לשאר השבטי בחברה הישראלית.
הערבים כמו החרדים, מתאפיינים ביחס אמביוולנטי לעצם קיומה של מדינת ישראל – אם כי מסיבות שונות. בשני המקרים מדובר בחברה מסורתית, שבניה מצטופפים בישובים נפרדים ומדברים שפה שונה. לאחרונה חדרו לתודעה הציבורית שני מאפיינים נוספים המשותפים לשני השבטים - שיעור תעסוקה נמוך וריבוי טבעי גבוה.
על פי נתוני בנק ישראל, העוני בקרב הערבים בישראל צמח בעשור האחרון ביותר מ-50%, כתוצאה באבטלה ומכך שערבים מועסקים במקצועות שבהם השכר לא גדל בשנים האחרונות. כמו אצל החרדים, גם אצל הערבים לא ניתן להפריד בין מצבו הכלכלי של השבט לבין היחסים הבעייתיים בינו לבין השבטים השולטים במשק. הדיון בשיפור מצבם החברתי והתעסוקתי לא יכול להתנהל במנותק מהדיון ביחסים בינם לבין ציבור המעסיקים – ברובו יהודי.
שבט הפקידים – עובדי המדינה
שבט הפקידים הוא שבט לרגעים מסוימים. רוב ימות השנה חיים בניו בקרב השבטים האחרים שלהם: ערבים, מעמד בינוני, אנשי מערכת הביטחון. לאחרונה הם מרבים להתכנס לרגל מאבקים למען העלאת שכרם.
גם בתוך השבט אין אחידות רבה. נכללים בו הרופאים והעובדים הסוציאליים שנאבקים על העלאת שכרם, וגם פקידי האוצר השומרים על הקופה הציבורית ומנהלים מולם משא ומתן עיקש. אך דווקא בשעה שבה הם נאבקים זה בזה על חלוקת משאבי המדינה, ברור יותר מתמיד כי הם שבט נבדל.
ישראל של 2011 היא מקום שבו הפעילות הכלכלית בתאוצה, כספי המסים זורמים לקופת המדינה ושיעור האבטלה יורד. עם זאת, בחודשים האחרונים מתמודד הציבור עם עלייה מתמדת במחירי הדיור, המזון והדלק.
יכולתם של עובדי המדינה להתאגד ולהילחם למען העלאת שכר, בצמוד לעליית המחירים, ממחישה עד כמה מציאות חייהם שונה מזו של ישראלים רבים, הנאבקים על מקום עבודה בשוק החופשי ואינם יכולים להשמיע קול זעקה על רמת חייהם המתדרדרת.
השבט האבוד – העניים
דו"ח ה-OECD שחולל את המהומה הגדיר חמישית מהאוכלוסייה בישראל כ"ענייה". דו"ח העוני האחרון של המוסד לביטוח לאומי מחזק את הטענה, סופר לא פחות מ-1,774,800 עניים בישראל ומציין כי 2 מכל 5 ילדים בארץ הם עניים.
מי הם בני שבט העניים בישראל? ובכן, רובם (כ-60%) חיים במשקי בית שבהם יש מפרנס אחד לפחות. מתוך 15 אלף משפחות שירדו מתחת לקו העוני ב-2009, כ-40% היו משפחות עם שני מפרנסים ובכ-30% היה מפרנס עם 13 שנות לימוד ויותר.
היכן הם חיים? בצפון הארץ הם מהווים שליש מהאוכלוסייה ובדרום הארץ פחות מרבע. רבים מהם מתרכזים במזרח ירושלים, שם הם מהווים 72% מהאוכלוסייה ובכלל שיעורם גבוה במיוחד בקרב הערבים, המהווים 35% מהעניים ורק כ-20% מהאוכלוסייה כולה.
עד כמה הם עניים? הכנסתם עומדת על מקסימום של 2,270 שקל בחודש לאדם בודד. לרוב, מדובר במשפחות שבהן מספר הילדים גורם לשכר הממוצע לנפש להיות נמוך במיוחד. כמו כן, מדובר בישראלים שעובדים במקצועות שבהם השכר אינו גבוה – מקצועות אלה שייכים בעיקר לענף הניקיון והשמירה, הרווחה והסעד, המתנ"סים והחינוך הקדם יסודי, התיירות והאירוח.
רובם עובדים דרך חברות כוח אדם שאינן שומרות על חוקי העבודה בישראל ומפוטרים ממקום העבודה שלהם לפני שיצברו ותק לצורך קבלת תנאים והפרשה לפנסיה. שבט העניים הוא החלש בשבטי ישראל, אין לו לא יכולת התאגדות ולא גורם במערכת הפוליטית שייצגו.
רק בנכס אחד יכולים בני השבט המנודה והאומלל הזה להתגאות – הם השבט השני בגודלו ברשימה זו ובדורות הקרובים, ישנה סבירות לא קטנה שהם יהפכו לשבט הגדול מכולם.
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה וצרכנות
לפנייה לכתב/ת 
