אני משאם

אני מ''שַאם''. לא, זו לא שגיאת כתיב. ''שַאם'' הוא השם הרווח של העיר דמשק. השם ''דימָשְק'' הוא שמה הספרותי, ודמשק מופיעה בתנ''ך 37 פעמים. אני נולדתי בדמשק, בן למשפחה אמידה. אבי זאכי מכללתי ע''ה (יצחק שמר איש חולון) היה חָרַת נחושת - רב אמן באמנות הנחושת, מקצוע ייחודי ליהודי דמשק. כילד בן שבע זכיתי ללחוץ את ידו של הגנרל דה גול בביקורו בדמשק בשנת 1942.

אנחנו, ה''שאמים'', מצפים בדריכות ובכיליון עיניים לנעשה בסוריה, בתקווה שיתחלף השלטון הזה באחר, שיהיה פתוח בבוא העת למו''מ בין הצדדים על גורל הרכוש היהודי וגורלם של בתי הכנסת, ספרי התורה וכלי הקודש הרבים. וניתן יהיה להפעיל הלכה למעשה את החוק שעבר לאחרונה בכנסת ישראל לפיצויים על הרכוש וההון שהוחרם, הנאמד במאות מיליוני דולרים.

לטורים נוספים בפרויקט "אביב העמים":

אביב האשליות / צבי מזאל

מאִסלָאח ועד תָ'וְּרָה. מילון המהפכה / ירון פרידמן

לא לכאן, לא לשם - על המערכה בלוב / יהודית רונן  

הקהילה היהודית בדמשק ישבה שם - ללא הפסקה - במשך קרוב ל-3,000 שנה, כ-1,600 שנה לפני היות האיסלאם. בתחילת המאה ה-20 מנתה הקהילה קרוב ל-30 אלף נפש. מלחמת העולם הראשונה גרמה לתחילת הבריחות מהקהילה לארצות הים ובעיקר לארצות דרום אמריקה. רבים גויסו בעל כורחם לצבא העות'מאני, חלקם נהרגו. גם המצב הכלכלי הידרדר בעקבות פשיטות הרגל של האימפריה העות'מאנית.

מראשית העשור השלישי של המאה ה-20, לאחר יסודה של תנועת החלוץ - התנועה הציונית הראשונה בקרב היהודים בארצות המזרח - החלה הבריחה לארץ ישראל והגיעה לשיאה בשנות ה-40 של המאה הקודמת.

הגל האחרון של המשפחות היהודיות מדמשק יצא בעקבות הסכם בהתערבות הנשיא האמריקני לשעבר, ביל קלינטון. התנאי של הנשיא הסורי דאז, חאפז אל-אסד, היה שהיהודים ייצאו ישירות לארה''ב. וכך היה, ובחשאי בהתערבות המוסדות המוסמכים, מחצית מה-4,000 נפשות ששוחררו, עלו ארצה מניו-יורק והתיישבו בחולון ובבת-ים. כיום נותרו בדמשק כמה עשרות איש ואישה.

הנכסים נותרו מאחור, סוריה השכירה  

לאורך השנים, משפחות יהודיות עשירות ועניות יצאו מסוריה כשרק בגדיהם על גופם, הותירו מאחור את כל רכושם, הונם ובתיהם, שהוחרמו על ידי השלטונות. לימים אוכלסו חלק מבתי היהודים בשכירות (שהכניסה לקופת המדינה הון לא מבוטל) וחלקם הועמדו לרשות משפחות הפליטים הערבים מארץ ישראל. שני משרדים מיוחדים קיימים עד היום בסוריה לשם כך: האחד מטפל בשימור הנכסים והשני עוסק בגביית ההכנסות מהם.

בשנים האחרונות משפצים את החלק המערבי של הרובע היהודי, שבו נמצאים בתי העשירים היהודים, כדי להפכו לאתר תיירות: מלונות בוטיק יקרים, בתי קפה, מוזיאונים ועוד. נותרו שם גם 17 בתי כנסת מפוארים ובהם מאות ספרי תורה ואלפי ספרי קודש, בתי מוסדות הקהילה, בתי ספר, תלמודי תורה וכוללים, שערכם לא יסולא בפז.

אני נזכר בכל אלו, נשען בערגה על זכרונות ילדותי, ומתמקד בטיפוח מורשת יהדות דמשק. מכאן נראה שההתקוממות המורדים תגבר, חרף הדיכוי האכזרי, וסופו של המשטר הנוכחי קרב ובא. הנשיא בשאר אסד שואב את כוחו הפוליטי מראשי הצבא, בני המיעוט העלאווי בסוריה, ולא ירחק היום שהרוב יצליח גבור על המיעוט המדכא, ברוח גבית של התנועה לדמוקרטיזציה במזרח התיכון. אינני מתרשם מהתעמולה הצעקנית, המאורגנת לטובתו של בשאר אסד, והסתרת קורבנותיהם של המורדים. מה שאנחנו יודעים על הצלחות המורדים הוא בחזקת רב הנסתר על הנגלה ולא ירחק היום לניצחונם שיביא לדמוקרטיזציה במשטר הסורי. או אז תיהנה אולי ישראל מגישה חיובית יותר במישור המדיני, ואולי נוכל לקבל סוף סוף את מה שנגזל מאיתנו.

משה שמר הוא עורך ''מכאן ומשאם'', כתב עת על מורשת יהדות דמשק