עטיפת הספר
גמילה מחיתולים: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי
מחכים עד שהילד יהיה בן שלוש כדי להתחיל גמילה מחיתולים? אין לכך שום סיבה, פיזיולוגית או נפשית. דפנה תייר מסבירה למה לא הפעוט, אלא אתם, צריכים להיות בשלים לכך וכיצד תעשו זאת נכון. כתבה ראשונה בסדרה שתלווה אתכם לאורך התהליך

הגישה המקצועית שלי בנוגע לתהליך גמילה מחיתולים שונה מהתפישות המקובלות בציבור הרחב ובקרב המומחים השונים, ולפיכך עלולה לעורר רתיעה ואף התנגדות אצל אנשים מסוימים. על סמך ניסיוני אני משוכנעת שרבים אחרים יתלהבו מהחשיבה השונה וישמחו לגלות את ההיגיון הישר הנמצא בבסיסה, המגובה בהוכחות מוצקות.

 

 

שני המרכיבים העיקריים בגישה שלי הם:

1. הקדמת הגיל שבו יש להתחיל את תהליך הגמילה מחיתולים.

2. נקיטת גישה חינוכית סמכותית בתהליך הגמילה מחיתולים.

 

כל אחד מהמרכיבים הללו מהווה שינוי מהגישה הנהוגה כיום, והחדשנות נובעת מהצירוף של שני מרכיבים אלו.

 

שמה של הגישה לקוח מהמונח הידוע "היענות לצרכים", מונח השגור בפיהם של אנשי מקצוע והורים כאחד. בדרך כלל מתייחס מונח זה לציפייה מההורה או מהמטפל להכיר בצרכיו המולדים הבסיסיים של הילד - הגופניים והרגשיים (כגון ביטחון, הזנה, הגנה, אהבה, טיפוח, שייכות, קשר ואמון) - ולתת להם מענה הולם. הפסיכיאטר והתיאורטיקן האנגלי ג'ון בולבי טען שפעוט שצרכיו נענים יפתח ביטחון בעצמו ובזולתו ויבנה דפוסי אמון רחבים במערכות יחסים.

 

למה לגדל את התינוק בהפרשות?

אני מעוניינת לעשות במונח "היענות לצרכים" שימוש המותאם לעניין שלפנינו: צרכים - תרתי משמע. כך, בנימה מעט מחויכת, להחיל אותו על היבט מיוחד בהתפתחותו התקינה של הילד, הלוא הוא עשיית צרכיו, ובהתאם - על היענות הוריו אליו בעניין זה: הראשון - האופן ההולם שבו נענים ההורים לאיתותיו של הפעוט והיכולת שלהם לזהות ולעודד את הפוטנציאל הגלום בילדם לשליטה בעשיית צרכיו, והשני - היענות ההורים לצורך של הילד להיות מונהג על ידי מבוגר סמכותי.

 

אני מאמינה ויודעת שניתן וכדאי לגמול תינוקות מחיתולים בגיל מוקדם יותר מזה הנהוג כיום. רבים חושבים אחרת ולא אחת אני נשאלת למה בכלל להקדים את תהליך הגמילה. אך אני סבורה שהשאלה הנכונה היא למה להמשיך ולגדל את הפעוט בתוך החיתולים וההפרשות?

 

יש מי שסבור שהרצון בהקדמת הגמילה מעיד על נטיות תחרותיות או הישגיות, לכן עליי להדגיש שאין בגישתי כל היבט תחרותי שהוא אלא היגיון צרוף ועובדות מוצקות המעידים על כך שאפשר לסיים את תהליך הגמילה בגיל שרבים סבורים שעדיין אי אפשר אפילו להתחיל אותו.

 

מחפשים נוחות ודחיינות

ממוצע גיל הגמילה כיום עומד על שנתיים וחצי עד שלוש שנים. זהו גם הגיל שעליו ממליצים רוב המומחים. להמלצה זו יש גיבוי בתיאוריות שנוסחו בעשרות השנים האחרונות. לבטח אין זה מקרי שאלו הם אותם העשורים שבהם התרחב והתבסס השימוש בחיתולים החד-פעמיים.

 

הקשר בין הופעת חיתולים אלה ובין דחיית גיל הגמילה ברור כשמש בצהרי היום, וחורה להיווכח שתופעת הדחייה של הגמילה, שעל סיבותיה הפסיכולוגיות והחברתיות נעמוד בהמשך, מקבלת תמיכה מהאקדמיה באצטלה של תיאוריות ומחקרים ממדעי ההתנהגות והרפואה.

 

מחקרים אלה גורסים שלפעוטות ולתינוקות אין הבשלות ההתפתחותית (הגופנית, הקוגניטיבית או הרגשית) המאפשרת שליטה בעשיית הצרכים - מסקנה המופרכת בקלות על ידי עובדות מהשטח. התיאוריות והמחקרים משמשים מסווה ואף דרבּוּן לנטיות האנושיות לחיפוש אחר נוחות ואחר דחיינות (המתאפשרות, במקרה זה, בניצול מוגזם של ההתפתחות הטכנולוגית של החיתולים החד-פעמיים).

 

יש לציין שחלק נכבד ממחקרים אלו ממומן על ידי תאגידי ענק כגון "פרוקטור אנד גמבל", שהם יצרני חיתולים חד-פעמיים!

הסובלנות היתרה, שלא לומר העידוד, שרווחת כיום כלפי התופעה של עיכוב הגמילה בקרב ילדים בני שלוש, ארבע ואף יותר, היא מקור להרבה מן הבעיות שנוצרות בהמשך. אני מאמינה כי "גישת ההיענות לצרכים" מעודדת הורים לנצל את הפוטנציאל הטבעי שטמון בילד ולעודד את התפתחותו.

 

אלו המדברים על "בשלות" מתייחסים לשני היבטים של מושג זה:

בשלות ביצועית: יכולת הפעוט לשבת, ללכת, לדבר, לפשוט וללבוש תחתונים וכיו"ב.

בשלות רגשית וקוגניטיבית: מודעותו של הפעוט לעשיית צרכיו ורצונו לשתף פעולה בתהליך הגמילה.

 

חד משמעית, הילד, הפעוט ואף התינוק יכולים להיגמל מחיתולים גם ללא שמץ מכל אלו! כדי להפריך את מיתוס הבשלות, הנה התנאים שכלל לא הכרחי שיופיעו בהתנהגות הילד לקראת תחילת תהליך הגמילה:

 

  • הפעוט אינו צריך להראות אפילו שמץ מוטיבציה לעניין.
  • הפעוט אינו צריך לרצות להיות גדול או להיות עצמאי.
  • הפעוט אינו צריך לגלות יכולת שליטה עצמית או עמידה בתסכולים.
  • הפעוט אינו צריך להתעניין בסובבים אותו שמשתמשים בשירותים.
  • הפעוט אינו צריך לדעת לדבר או להודיע כשהוא עושה קקי או פיפי.
  • הפעוט אינו צריך לגלות יכולת התאפקות או לא להרטיב בחיתול.
  • הפעוט אינו צריך לקום יבש מהשינה.
  • הפעוט אינו צריך לגלות אי נוחות מחיתול מלא.
  • הפעוט אינו צריך לשלוט ביכולת המוטורית של הליכה (ולמעשה אף לא בישיבה).

 

לא יהיה נזק פסיכולוגי

אני מאמינה ויודעת שניתן וכדאי לגמול תינוקות מחיתולים בגיל מוקדם יותר מזה הנהוג כיום. רבים חושבים אחרת ולא אחת אני נשאלת למה בכלל להקדים את תהליך הגמילה. אך אני סבורה שהשאלה הנכונה היא למה להמשיך ולגדל את הפעוט בתוך החיתולים וההפרשות?

 

יש מי שסבור שהרצון בהקדמת הגמילה מעיד על נטיות תחרותיות או הישגיות, לכן עליי להדגיש שאין בגישתי כל היבט תחרותי שהוא אלא היגיון צרוף ועובדות מוצקות המעידים על כך שאפשר לסיים את תהליך הגמילה בגיל שרבים סבורים שעדיין אי אפשר אפילו להתחיל אותו.

 

אני טוענת, על סמך עובדות היסטוריות ואנתרופולוגיות וכן על סמך ניסיוני האישי והמקצועי הרב, שאפשר לחנך פעוטות לשליטה בעשיית צורכיהם בגיל מוקדם בהרבה מזה המומלץ כיום. לתינוק יש יכולת טבעית של התאפקות ושל שחרור. כשאנו מחתלים אותו ומתעלמים מהסימנים שהוא נותן לנו על צרכיו, אנחנו בעצם מנוונים יכולת זו שלו.

 

לפעוט שייגמל בגיל מוקדם לא ייווצר כל נזק פסיכולוגי. נהפוך הוא: נזקים ובעיות רבים נובעים מעצם דחיית הגמילה לגיל שנתיים ("The Terrible two"), גיל שבו הפעוט המודע והדעתן אינו נלהב לשתף פעולה בשעה שמנסים לשנות את הרגלי עשיית הצרכים שלו.

 

אין ספק שרכישת הרגלים לעשיית הצרכים היא משימה שסיומה המוצלח יתרום רבות לפעוט:

  • הוא יפתח יכולות לדחיית סיפוקים, לשליטה עצמית ולוויסות עצמי.
  • הוא ילמד להיות רגיש וקשוב לגופו וכך יגדלו מודעותו וביטחונו העצמי.
  • הוא ילמד לתקשר טוב יותר עם המטפלים בו ולאותת להם על צרכיו.
  • תפחת תלותו באחר ופיתוח עצמאותו יתרום לחיזוק הדימוי העצמי שלו.

 

ומן העבר השני נתרמים גם ההורים מתהליך הגמילה המוקדמת:

  • הם לומדים להיות קשובים לצרכים של הילד.
  • הם עוברים חוויה מעצימה שבה הם מגלים את יכולתם להקנות לו כללי התנהגות ולהציב לו גבולות.
  • בסופו של התהליך יהיו ההורים טרודים פחות בטיפול המעשי בפעוט ויוכלו ליהנות מיכולת עצמאית נוספת שלו שרכש בעזרתם.

 

לגמילה המוקדמת יש יתרונות נוספים בצד קידום התפתחותו של הפעוט: יתרונות היגייניים, יתרונות כלכליים ותרומה לאיכות הסביבה.

 

אפשר לגמול תינוקות בני כמה שבועות (הם בשלים לכך!), אך אני מבינה שהמלצה כזו עשויה להישמע לרוב ההורים קיצונית ובלתי אפשרית ליישום, אף על פי שיש קהילת הורים הולכת וגדלה המגדלת את צאצאיה ללא חיתולים.

 

אסתפק אפוא בהמלצה מתונה יותר שיש בה משום פשרה בין שתי גישות קיצוניות: האחת (שבה אוחז מיעוט) הדוגלת ב"הורות טבעית" ומטיפה לגידול תינוקות ללא חיתולים כלל, והאחרת (שבה אוחז הרוב) המעודדת החתלה עד גיל בוגר של שנתיים וחצי, שלוש ואף יותר.

 

המלצתי החד משמעית, לכל ההורים ולכל העוסקים בתחום: החזרת תהליך הגמילה לגיל שמתאים לתינוק הרבה יותר, ושגם יהיה מקובל על הוריו וסביר בעיניהם - סביב גיל שנה וחצי, ומי שמעוניין יכול לגמול אף מוקדם מכך.

 

בשבוע הבא: יוצאים לדרך - כיצד מתארגנים לגמילה מחיתולים?

 

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית בעלת תואר M.A מאוניברסיטת בר אילן. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים "


 

    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה גמילה מחיתולים: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: Index Open
    גמילה מחיתולים. למה לחכות לגיל שלוש?
    צילום: Index Open
    כריכת ספרה של דפנה תייר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים"
    עטיפת הספר
    ynet ספיישל
    תמר אלפיה
    נירית צוק
    אלי זוהר ניב
    ליאת קרן
    חיים עמית
    גיל ונטורה
    דני גיל
    דפנה תייר
    ענת לב אדלר
    ערוץ בריאות השן
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים