שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האם באמת יצאנו ממצרים?
    האם בני ישראל באמת בנו את הפרמידות? ומה יש לממצאים הארכיאולוגים לומר על סיפור ההגדה? ליאת נאה עושה סדר

    לא מעט תיירים ישראליים שמגיעים לבקר את שכנינו במצרים (בזמנים רגועים יותר, כמובן), משקיפים על הפירמידות בסיפוק. לתיירים היפנים והשוודים שלצדם הם עשויים להעיר בגאווה בלתי מוסתרת, "רואים את האחרונה משמאל? את זאת סבא-רבא-רבא-רבא שלי בנה בעצמו. בגלל זה עד היום עוברת לנו במשפחה נטייה לפריצת דיסק".

     

    למרבה ההפתעה, בסיפור המקראי אין שום אזכור לכך שבני ישראל הם אלו שבנו את הפירמידות, למרות שעבור רבים מאיתנו אחוזות הקבר הפלאיות הללו הן סמלה המזוהה ביותר של מצרים העתיקה.

     

    "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", נאמר לנו בהגדה, ואכן, סיפור יציאת מצרים מסופר מחדש סביב שולחנות הסדר מדי שנה בשנה. אבל האם הוא מתעד אירוע שהתרחש במציאות? לאורך השנים ניסו חוקרים רבים לעגן את הסיפור המקראי במציאות היסטורית ולהביא עדויות מוחשיות ליציאת מצרים.

     

    התשובות במקרא?

    על-פניו, המקרא דווקא משופע בפרטים אותנטיים שמצביעים על כך שסיפורי ירידתם של בני יעקב למצרים, חיי יוסף בחצר פרעה ושהותם של העברים במצרים נכתבו על רקע הכרות אמיתית עם המציאות המצרית; יש גם האומרים כי שמן של דמויות רבות מסיפור יציאת מצרים משקף שמות מצריים, כמו למשל משה (שם שפירושו גם במצרית הוא "שולה ממים") ומרים (שם שמשמעותו במצרית עשויה להיות מובנת כ"אהובה").

     

    האם גם במצרים נמצאו עדויות המקבילות לתיעוד המקראי? לכאורה, נדמה כי ישנן לא-מעט עדויות התומכות באמיתות הסיפור. כך למשל, בתקופות שונות במצרים העתיקה אכן מתועד רעב כבד שהביא להגעתם של נוודים, המתוארים ככחושים באופן חולני, לבקש מזון במצרים.

     

    שיירות של כנענים, לבושים בכותנות פסים צבעוניות, המזכירות את כותנת הפסים של יוסף, מתוארות כמגיעות למצרים למכור את מרכולתן; שמות "ערי המסכנות" שבנו בני ישראל, "פיתום ורעמסס", מזכירות את שמה של העיר המצרית האמיתית "פי-רעמסס", שפירוש שמה במצרית הוא "בית רעמסס", וכמו ערים מצריות אחרות, נבנתה יש-מאין על-ידי עובדים ששהו במחנות זמניים.

     

    בנוסף, ישנם תיאורים מצריים של תקופה בה הנילוס היה אדום כדם או שבה הארץ שרתה בחשכה, באופן המזכיר מאוד את תיאורן של עשר המכות במקרא, ואפילו רמזים למנהגים מסוימים הקשורים לבנים בכורים.

     

    אלא שכל העדויות הללו, ורבות אחרות מסוגן, מתייחסות לקבוצות אתניות מגוונות ולתקופות שונות בהיסטוריה של מצרים (ונזכור כי גם מן המקרא עצמו משתמעות לפחות שתי ספירות שונות של זמן יציאת מצרים), וקשה מאוד לגזור מהן ביסוס חד-משמעי לאירוע בודד שיתאים לסיפור יציאת מצרים, או לעצם שהותם של בני ישראל במצרים.

     

    בהעדר אזכורים ברורים לנוכחותם של עברים במצרים, נוהגים חוקרים רבים להתייחס לאזכורים לנוכחות כנענית במצרים העתיקה כאל עדות אפשרית לסיפור המקראי, אך אפילו שאלת הנוכחות הכנענית במצרים אינה מובהרת דיה.

     

    האגיפטולוגים (חוקרי מצרים העתיקה) חלוקים ביניהם, למשל, לגבי שאלת קיומם של עבדים כנענים בתקופות הקדומות במצרים: יש אמנם עדויות רבות לכנענים שעבדו באופן מסודר במצרים והתגוררו בה, ואפילו למשרדים מיוחדים שטיפלו בכניסתם של עובדים זרים, בתחום עיסוקם ובאשרות השהייה שלהם, אך רבים מאמינים כי הם עבדו במצרים מרצונם החופשי. ייתכן כי כמו אזרחים מצריים אחרים, הם היו חייבים בתקופות מרוכזות של שירות ובמס עבודה כפוי למען המדינה, אך קשה להגדירן כעבדות של ממש.

     

    ייבוא זר

    אחת התיאוריות המפורסמות ביותר בנוגע לאמיתותה ההיסטורית של יציאת מצרים טוענת כי יש לזהות את בני ישראל עם שושלות מלכים זרים שהשתלטו על מצרים לתקופה מסוימת במהלך האלף השני לפנה"ס.

     

    המלכים הזרים הללו, המוכרים בשמם "החיקסוס" (שיבוש יווני שמשמעו ה"מלכים הרועים" לתואר המצרי "שליטי הארצות הזרות") הוצעו כבר על-ידי יוספוס פלביוס כמקור אפשרי לסיפור יציאת מצרים. פלביוס הביא את דבריו של ההיסטוריון בן המאה ה- 4 לפנה"ס, מנתון, שכתב על השתלטותן האלימה של שושלות החיקסוס על הממלכה הגדולה ועל גירושן בבושת-פנים למדבר.

     

    ואכן, החיקסוס השתלטו על מצרים העתיקה והכתירו "פרעונים" מתוכם, זרים במוצאם, למלוך על האימפריה המצרית – עלבון שפרעונים אחריהם התאמצו למחוק ולהכחיש. החיקסוס, שנחשבו בעבר ללא יותר ממיתוס, התגלו בחפירות ארכיאולוגיות כישויות בשר ודם שהשתמשו בכלים כנעניים ובנו בסגנון כנעני וזר למסורת המצרית המקומית.

     

    בעשרות השנים האחרונות נחשפה באתר תל אל-דב'ע שבדלתת הנילוס בירתם של החיקסוס, היא אווריס, ובה נמצאו, בין השאר, חרפושיות אישיות הנושאות את השם "יעקב-הר" (או "יעקב-ער"), שמו הידוע של אחד מפרעוני השושלת, המהווה רמז נוסף לקשר האפשרי בין החיקסוס לבין הסיפור המקראי, שבו, כמובן, נזכר שמו של יעקב כאבי השבטים שירדו למצרים.

     

    קשה לומר אם סיפורם של החיקסוס אכן התגלגל בסופו של דבר לסיפור יציאת מצרים, ואין ספק שעוד רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לשליטי הארצות הזרות הללו. ייתכן שבעתיד ימצאו עדויות ארכיאולוגיות חדשות, או אולי מסמכים עתיקים, שיבהירו את מקור סיפור יציאת מצרים ואת מקומו בהיסטוריה של מצרים העתיקה.

     

    ליאת נאה היא כותבת ותלמידת תואר שני בארכיאולוגיה מקראית במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, ירושלים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "האם באמת יצאנו ממצרים?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים