ביבר היה כאן
שחר אורן תוהה אם בכל מדינה צלמי הפפראצי מתנפלים על ג'סטין ביבר, או שרק אנחנו בהמות
כשסר אלטון ג'ון הגיע לכאן לפני מספר לא מבוטל של שנים, זכה לקבלת פנים של עשרות פלאשים, הסתובב וחזר על עקבותיו, חשבנו שהוא קצת מגזים. כשהוד מעלתה בר רפאלי דחפה את אגרופה לתוך עדשתו של פפראץ בשדה התעופה, אמרנו שאם היתה נותנת שיצלמו אותה בלי לעשות מזה ביג דיל, היו עוזבים אותה לנפשה. והנה, הנסיך הקטן ושמו ביבר איפשר לנו לשזוף אותו באור הפלאשים - בסך הכל מדובר בנער צנוע, נעים מזג ולא בעייתי כל כך - ועדיין לא הרפינו ממנו עד שבלוריתו הונצחה בכל מקום ואתר. ציוציו המאוכזבים מעידים שזו לא התנהגות שהוא רגיל אליה. כשמדובר בכוכב שמעריצותיו מלחיצות עד כדי איום על חייה של כל בחורה שנקרית בדרכו, ובכל זאת דווקא צלמי הפפראצי הישראלים הם אלה שמרתיעים אותו, אולי זה סימן שאנחנו צריכים להדליק לעצמנו נורה אדומה.
איור: רן קרפו
מצד אחד, מעריצותיו של הילד רוצות לדעת מה קורה איתו בכל רגע נתון, מה הוא נושם, עם מי הוא מדבר ומתי הוא אכל. מצד שני, הן זועמות על צלמי הפפראצי, שלא הפסיקו לתעד אותו עד שברח להסתתר בסוויטה.
אבל הניחו רגע את ההתלהמות בצד. צלמי פפראצי בישראל לא מרוויחים יותר מדי, והתשלום שהם מקבלים על תמונה מקומית נמוך בהרבה מהסכום שהם עשויים לשלשל לכיסם אם ימכרו לאתרי הרכילות החו"ליים פריים של ביבר מעכל המבורגר כשר כשהכותל מאחוריו. זה עוד איכשהו הסבר לגיטימי להתנהגות הצלמים. אבל לנסות לעשות קופה מזה שילדון מבוהל שרט אותך עם טוסטוס, זה כבר הרבה יותר מופרך.