שתף קטע נבחר

סדרות רשת ישראליות: בין לבין

לפעמים צריך רק מצלמה, תסריט מגניב והרבה רצון טוב. הכירו את סדרות הרשת שהן לא הפקות ענק, ובכל זאת מדברות בשפת האינטרנט באופן הכי טבעי. כתבה רביעית בסדרה

<< השבוע ברשת: ביבי ביוטיוב ואפל נגד מעתיקנים

 

שלוש הכתבות הקודמות בסדרה סקרו מגוון סדרות רשת ישראליות - סדרות עצמאיות, סדרות ממוסדות, סדרות תוכן שיווקי - אבל באינטרנט כמו באינטרנט אפשר להגדיר הגדרות ולז'נר ז'נרים רק עד גבול מסוים. מעבר לו, מאחוריו ומצדדיו נמצאות יצירות הבין לבין.

 

סאטירה אינטרנטית על תרבות הסלבז

הדור הבא, למשל, לא לגמרי עונה על ההגדרה "סדרה מתוסרטת", למרות שחלקים ממנה כתובים והיא כולה משוחקת. רותי פרחי ויוסי סגל הם שני שחקנים ותיקים, שמעמידים פני כתבים קשישים וקלולסיים ונדחפים לאירועי תקשורת ויח"צ מהסוג שורץ הכתבים, שם לא לגמרי שמים לב לעוד מצלמה. המצלמה האמיתית העוקבת אחרי השניים במצוות אבי וייסבלאי, היוצר. התוצר הוא סאטירה מתמשכת על תרבות הסלבז, הברנז'ה והתקשורת המאכילה את עצמה באירועים תקשורתיים.

 

 

 

קשה להצמיד ל"דור הבא" איזו שהיא תווית מלבד "סדרת רשת" – היא לא באמת מתוסרטת כיוון שהיא מתרחשת באירועים אמיתיים. מצד שני, היא גם לא ממש דוקומנטרית או מוקומנטרית, כיוון שחלקים גדולים ממנה כתובים מראש והיא משוחקת-מאולתרת כולה. היא נתמכת על ידי פליקס אבל לא לגמרי ממוסדת. היא חיה טוב באינטרנט עם פיסות מכל העולמות האלה, והיא אינטרנטית להפליא בשילוב היוטיובי שלה בין מציאות ותסריט.

 

המבולגנים

באותה אכסניה, פליקס, גרות שלל סדרות רשת שנתמכות על ידי האתר ברמה משתנה. המבולגנים של אורן דסאו, גיל נאור וטל רובינשטיין היא סדרת מערכונים, שמורכבת ממערכונים קצרצרים עם פאנץ' מרכזי ואין-סוף נושאים, מחתולים ותינוקות חמודים עד בדידות ודו"חות חניה. הם נעים בין מגוון דמויות, נורמאליות יחסית לממוצע האינטרנטי, כשיוצאי הדופן הם מישל ובוז'י, דמויות חוזרות של שני גברים פריפריאליים-משהו העושים שימוש מקורי במילות שירים פופולאריים.

 

 

 

גם ניצה ולחם של רועי כפרי וניר מג'ר היא סדרת מערכונים קצרצרים, אבל כאן מדובר במערכוני נונסנס מוחלט וקיצוני. מאז דצמבר 2007 השניים השתטו בלא פחות מ-73 מערכונים שצברו יחדיו כמעט 750 אלף צפיות, מגוון מעריצים וכמה תפקידי אורח בולטים (מאיר שלו, לדוגמה).

 

 

 

זימנו לראיון את אחד היוצרים של סדרה מאותו סוג, הבייביליס בייבס, שהוא גם העורך לשעבר והמנהל הנוכחי של אותה פליקס - דורי אדר.

 

 

 

אמנות רשת

דורי אדר לא מאמין בסדרות רשת מוגדרות, עם ז'אנר ותווית. "סדרות עלילתיות באמת נוסח אלוהים והשטן שותפים, זה פחות אינטרנט מבחינתי", אומר אדר. "זו טלוויזיה, אבל קצרה. או טלוויזיה, אבל עם תוכן שמפחדים להראות בטלוויזיה. זה לא תוכן שנולד במיוחד לאינטרנט". מבחינתו, עלילה ברורה והמשכיות הן מוטיבים טלוויזיוניים ש"לגמרי לא חייבים להיות בסדרת רשת".

 

דווקא את סדרות התוכן המשלים לטלוויזיה רואה אדר כבנות הלגיטימיות של אומת האינטרנט. "קודם כל הן באמת משולחות רסן. ויותר מזה - זה לא היה קיים במדיה הטלוויזיונית. זה תוכן שמיועד במיוחד לאינטרנט ומתכתב עם משהו שמגיע מהמסך, זה יותר קרוב בעיני, ברוחו, לאינטרנט".

 

"מה שנוי אלוש עושה, למשל, זה גם סדרת אינטרנט בעיני", הוא קובע נחרצות. אלוש הוא חצי הצמד "חובבי ציון" ("רוצה בנות") ויוצר קליפים אינטרנטיים - הוא יצר את הקליפ הסופר-פופולארי מהנאום של קדאפי. "אלוש עובד על דברים שלא היו פעם, כמו אוטו-טיון ומאש-אפים, האומנות שלו היא לחלוטין אמנות רשת".

 

 

 

עולם הנונסנס

אני לוחצת על אדר להביא בכל זאת דוגמא לסדרת רשת מהסוג המתוסרט, שהיא בעיניו באמת יצירת אינטרנט. "יותם פרל, למשל. הוא ילד מבריק, בן 19, שעושה אנימציות פשוטות, שגדל מגיל 14 באינטרנט". פרל יוצר בעיקר סרטונים בהם מככבות הדמויות המצוירות שלו ושל חבריו, בדיאלוגים קצת מערכוניים, קצת בלוגיים. הוא מגדיר את פרל כ"דבר הכי מרענן שראיתי לאחרונה". לצידו הוא ממליץ גם על ניצה ולחם הנידונים שהזכרנו, ש"עושים דברים שבאים מעולם הנונסנס שלהם".

 

 

 

לאדר, כמו לאינטרנט, אין מודל אחד לתמיכה או עידוד יצירה לכל הסדרות שהוא מטפח. "עם כמה יוצרים אנחנו לפעמים נותנים מענק פיתוח קטן ואז רוכשים לשידור. ניצה ולחם וכמה סדרות נוספות מקבלות את כל הציוד שהם צריכים מאיתנו. אבל אי אפשר להשקיע באמת, כי תוכן, כמו שהוא, זה מחזיר את ההשקעה שלו ברשת. אנחנו עושים את זה כדי לעודד יצירה, לתת תוכן לגולשים, אבל שם לא נמצא הכסף".

 

לדברי אדר, "הכסף נמצא במרצ'נדייז של דברים שהופכים פופולריים לשלוש דקות. סבתא סעדה, למשל, הפכה לקאלט בפרק הומואים ולסביות - אם הוא היה מוציא מרצ'נדייז של 'הומונים ולסביות' באותו רגע, הוא היה עושה עליו קצת כסף. אפשר לעשות כסף גם במכירה לסלולר, פרקים, רינגטונים וטרוטונים. נוי אלוש מלך בזה".

 

 

 

וזהו? אין מי שישלם? "יש מעט מאוד חברות שמשקיעות כסף אמיתי בתוכן. לוגיה מפתחים תוכן אינטרנט מדהים, כמו מגודלים, אהבה ראשונה, ועושים את זה בגדול, חדשנות באמת מניעה אותם – אבל אלה לא סדרות מתוסרטות".

 

רוב היוצרים לא מנסים או לא מצליחים להרוויח מהסדרות שלהם. אז למה בעצם אנשים יוצרים סדרה לאינטרנט? לדברי אדר, "זה כיף. סיפוק מיידי. כל מי שעבר את התהליך הפיץ' לסדרה בטלוויזיה יודע כמה זה ארוך מייגע ולא נשאר הרבה ממה שכתבת. אם היינו מקום יותר גדול היה לזה כוח כלכלי, דברים היו הולכים לא רק מכאן לסדרות טראש בטלוויזיה אלא מפליקס לטרנד עולמי".

 

מקום נוסף להתבטא בו

נראה לרגע כאילו כולם מגיעים לאינטרנט בעצם כדי להשתלב בטלוויזיה, אבל אדר מסייג את דבריו. "בעיני זה משתלב. ניצה ולחם ואלוהים והשטן, למשל, רוצים להגיע לטלוויזיה. והם באמת עושים סדרות. אבל יוצרי אינטרנט כמו יותם פרל ונוי אלוש מחפשים דברים אחרים: סיפוק מלהיות כוכב אינטרנט, ביטוי עצמי. הם בטח לא יגיד 'לא' להצעה מפוקס, אבל מה שהם עושים היום לא יכול לחיות שם, בטלוויזיה".

 

למעשה יש גם אופציה שלישית. "קיימים גם יוצרים שמחפשים מקומות נוספים להתבטא בהם, כמו ב'שחקנים' של דרור קרן ואלון נוימך, שממש לא צריכים את הרשת כדי להגיע לאנשהו. יצירת סדרות רשת מחזירה אותך ליצירה שהיא נטו, אתה לא מתעסק ברגולציה".

 

ומה הוא ממליץ ליוצר עם רעיון מצוין לסדרת אינטרנט, שמחפש דרך לעשות אותה טוב? "אם מדובר בדמויות, כתיבה, עלילה – עדיף שיכוון לטלוויזיה. אם זה עוסק בבלוגים, צילום של דמות בודדת, משהו דינמי שמדבר על חיי הרשת – כדאי שיכין רעיונות למרנצ'דייז מראש וייצור כעצמאי. כדאי להיות מקורי במקורות מימון – קראוד סורסינג, לבקש כסף להפקה מהגולשים. לא הייתי מתדפק על דלתות של נותני חסות כי לטעמי הם מאוד סקפטיים ורוצים שליטה על החומר. אם הוא לא בא לפליקס לקבל סיוע - שיעשה לבד".

 

Jawbone Jambox: בום-בוקס לסלולרי >>

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יצירה שהיא נטו, בלי רגולציה
מומלצים