להוציא את הנפש מעבדות לחירות
גם ההתמכרות לרגשות חיוביים היא סוג של עבדות
פסח הוא חג האביב, יציאה מעבדות לחירות, זמן הנקיונות וההתרעננות. פעמיים בשנה לפחות אמור אדם לעצור ממירוץ חייו ולעשות חשבון נפש, האחד בחגי תשרי, ובמיוחד ביום כיפור, והשני בפסח. כמובן, שמומלץ לעצור ולחשוב על מהות החיים במובנם הרחב ובמהותם היומיומית יותר מפעמיים בשנה, אבל אם לא מתאפשר אז לפחות פעמיים. בהזדמנויות אלו מתבקשת מודעות העצמית, בדיקת היכולת לבחון את עצמך בכנות, לנהל דיאלוג עם עצמך ועם הזולת, לדעת או לפחות לשאוף לדעת מה מתאים לי בחיי, היכן הכוחות שלי, מה חוסם אותי ואיך אני יכול/ה לכוון את חיי בצורה הטובה ביותר.
כך במשפחה, בזוגיות ועם הילדים, כך בעולם העבודה ובתחום הקריירה, וכך בעולם החברתי. חשוב לא להתנהל בעולם כמו אוטומט, כעבד ללחצים, לחרדות, לכעסים ולעלבונות, אלא כאדם חופשי, שמסוגל לנהל את עצמו מתוך מודעות.
הייתי רוצה לתת מספר עצות, שיעזרו לכל אחד מכם להתקומם מול גורמים בחייכם, שמעבידים אתכם בפרך, שכובלים אתכם ולא מאפשרים לכם בחירה חופשית, כדי שתוכלו לצאת לחופשי לחיים המתאימים והטובים לכם.
עצות ליציאה מעבדות רגשית לחירות
מניסיוני המקצועי והאישי, אדם אינו חופשי כשהוא עבד לסערותיו הרגשיות. כך אצל ילדים וכך אצל מבוגרים. רגשות הם מרכיב חשוב בחיינו, וכשהם חיוביים הם נותנים לנו את האנרגיה שאנו צריכים לחיינו: שמחה, התלהבות ,התאהבות, סקרנות, משיכה ,התרגשות, אושר, ועוד.
המלצתי: שימו לב שלא להתמכר לרגשות החיוביים, כי אחרת תהפכו עבדים להם!
אנושי לרצות עוד ועוד מהרגשות החיוביים, אבל יחד עם זאת, כשאדם מכוון את כל תשומת ליבו ופעולותיו להשגת רגשות חיוביים, הוא מצמצם את עצמו, מחמיץ ומתעלם מעוד רגשות שקיימים בחייו, רגשות שליליים. כשאלו מגיעים, אדם לא יודע איך להתמודד איתם ומנסה להעלים אותם כדי שיחזרו הרגשות החיוביים.
לדוגמה: אין הורה שלא אוהב את התחושה מחממת הלב של האהבה הזורמת בין הורה לילד. הבעיה מתחילה כשהורים רוצים להרגיש בעיקר או רק רגשות חיוביים אלו. כתוצאה מכך, סף הסבלנות שלהם נמוך מאוד כשילדיהם כועסים, מקנאים, או מקלקלים את השמחה. קשה להם יותר מאחרים להתמודד עםהבעיה, כי הם מתאבלים, נפגעים וכועסים על אובדן הרגשות החיוביים, שהם כה זקוקים להם. מחיר נוסף לעבדות לרגשות החיוביים הוא כשההורים משדרים לילד ציפיה שירגיש חיובי כמותם, וכשהילד לא מסוגל לכך, הם מאוכזבים וכועסים עליו, מה שמחמיר את המצב. הילד נשאר בודד עם רגשותיו ללא עזרת הוריו.
לכן המלצתי החמה היא: בכל מערכות היחסים, ובהורות בפרט, ליהנות מהרגשות החיוביים אך לא להיכלא בתוכם, לדעת שחלק מהעולם הרחב והחופשי של הרגשות כולל גם רגשות שליליים.
המלצה נוספת: דעו איך להתמודד עם רגשות שליליים מבלי להיכלא בתוכם. כשמדברים על רגשות שליליים, בדרך כלל הכוונה לאותם הרגשות, שרובנו לא רוצים להרגיש, אם הדבר היה תלוי בנו – כעס, עלבון, קנאה, בושה, חרדה, השפלה, מרירות, מועקה, עצב, תחושות של אובדן שליטה, חוסר ערך, דחיה, ניכור, בדידות ועוד.
מי רוצה להרגיש רגשות כאלו?! יחד עם זאת, אין מי שלא מרגיש אותם מידי פעם. אנשים נכלאים והופכים עבדים של רגשותיהם השלילים, כשהם הופכים אותם לחומות סמויות המעכבות אותם מלהעז ולהתמודד, לא יוצאים מאיזור הביטחון המוכר להם מחשש שמא ירגישו רע. העבדות גוברת כשאנשים מפחדים כל כך מהרגשות השליליים שהם מצמצמים את חייהם כך שלא יצטרכו לפגוש אותם.
באותה מידה, כשאנשים לא מודעים להשפעה של הרגש השלילי עליהם, הם עוסקים בו שוב ושוב וממררים את חייהם שלהם. לדוגמה, הורה הכועס באופן קבוע כשילדו לא מקשיב לו, כשהוא מתעכב מידי בוקר, כשהוא "שוכח" לעשות את המוטל עליו. ההורה מאבד את השליטה, כועס ומעביר ביקורת. הילד מגיב בבכי וכעס משלו. המצב יוצא משליטה וכולם יוצאים מופסדים. ההורה ממשיך לעיתים לעסוק ב"בוקר המעצבן", שהיה לו והתחושות הרעות רודפות אותו עוד שעות רבות. הוא עבד של תגובותיו ומוצא את עצמו כל יום בן ערובה לילדו ולרגשות שהתנהגות הילד מעוררת בו. אם הילד מתנהג יפה, ההורה מרגיש טוב; אם הילד מתנהג רע, מצב רוחו של ההורה מתקדר. ההורה לא בוחר בהרגשתו שלו.
אך גם בסערות רגשיות, בלחץ זמן, בעומס אירועים, חשוב לעצור, אפילו לדקה או שתיים, לחשוב, להבין, לבחור תגובה, לא להיות עבדים של התגובה הראשונה, של הפרשנות הראשונה, שפעמים רבות עובדת לרעתך ומובילה אותך לרגשות שליליים.
לפעמים עדיף לא להגיב באותו רגע, לומר לעצמך ולמי שמעורב איתך בסיטואציה, שאתה רוצה לחשוב על הדברים, שתדברו אחר כך. הזמן לחשיבה הוא אחד המשאבים הטובים ביותר שיש לאדם כדי לנהל את עצמו באופן שקול וחופשי בסערות היומיום. תוכלו לקרוא עוד בנושא במאמר על "מחשבות המתווכחות עם מחשבות" המופיע באתר שלי.
לסיום, אין זה קל לווסת את רגשותינו, לנהל אותם, כדי שהם לא ינהלו אותנו. נדרש מאמץ, לעיתים צריך "ללכת במדבר של מצוקה ותיסכול", עד שמגיעים למודעות ושליטה עצמית שכזו, מבלי למנוע מהרגשות את המקום שלהם בחוויותינו. כל אדם מכיר את עצמו ויבנה לעצמו את מפת הדרכים שלו, יציב בה את נקודות הציון שהוא צריך לעבור בהן, האתגרים הרגשיים הנכונים לו. כך יוכל לכוון את דרכו במדבר,כדי להתקדם במסע שלו לכיוון הנכון לו.
הורים ומורים צריכים לעזור בבניית מפות שכאלו גם לילדים, שהרי הם מכוונים ועוזרים להם באותן המשימות הרגשיות בדיוק.
חג פסח שמח, חג חירות והתחדשות לכולנו!
חלי ברק-שטיין
