תכף החתונה, מה עושים עם כל הלחץ הזה?
לחץ זה של בחורות. הלחץ היחידי שיש לגבר מתנקז בשאלה אם הקבוצה שלו בגמר, ורק שלא ייגמרו הבירות. עוד שבועיים יתקיים מפגש פסגה ראשון של שתי המשפחות. לחץ? שלשולים, הקאות, הבא בתור ושיהיה שקט במסדרון! הטירונות של החתונה
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
מצד אחד אני מובטל כבר לא מעט זמן. מצד שני? הסידורים, מלא סידורים. תלך, תביא, בוא איתי, אל תבוא איתי, תמות, תחייה, תגיד משהו, תסתום, כן ללכת לסופר או סתם קפה עם דיאט קולה. כן מרוצה, לא מרוצה, עם חריף או בלי. רוצה שאציל אותה מהמפלצת הזו של הלחץ. אני רק תוהה אם לחץ זה מוטיב יהודי, או שמא סתם מדובר בעוד מנטרה בלתי נסבלת בעליל אצל כלות.
אם אני עושה לה מצפון? ברור! תופס פוזה של הנעלב, הולך לפינה שלי במסדרון, זרקו לי שם איזו שמיכה בלויה, מקפל את הזנב והרגליים ומתחיל ליילל. דווקא זה מסתדר לא רע עם האלרגיה, האוגמנטין והרחמים העצמיים. וזהו התמצות העיקרי במשפט אחד של חתן מיועד – סיבוב שני, אל תטעו לרגע.
לחץ? לחץ זה של בחורות. הלחץ היחידי שיש לגבר מתנקז בשאלה אם הקבוצה שלו בגמר, ורק שלא ייגמרו הבירות. כבר לא כותב כמו פעם. כל זוגיות והדמי כיס שלה. לפחות עבר הלחץ של הפסח. עכשיו כבר אחרי החג, וצריך עוד לסגור את הסיפור ברבנות. מחכה לנו איזו שיחת סיכום עם כבוד הרב, ואז לרוץ לקנות טבעת, כי אם אפשר לדחות הכל לרגע האחרון הרי זה משובח.
אני לא מחליט על שום דבר בעצמי
עוד שבועיים מפגש פסגה ראשון של שתי המשפחות. לחץ? שלשולים הקאות, הבא בתור ושיהיה שקט במסדרון! הטירונות של החתונה. שאלות ברומו של עולם - איפה לערוך את זה, כמה, למה, עם או בלי ילדים, מי יביא מה ולמה. אני לא מחליט על שום דבר בעצמי, ואוי מה נעשה, לא נעים לי, מה כולם יגידו, נו תחליט כבר! אז החלטתי לבסוף. מה, זה מה שאתה מחליט?!
לפעמים אני צריך לתת את המבט הקשוח שלי, ואז אסור להתקרב וגם לא לגעת. מסיבת אירוסין, אם תרצו לקרוא לילד בשמו. החלק הכי קשה לגבר בחתונה הוא האירוסין. מצד אחד אני לא מבין למה, מצד שני אני באמת לא מבין למה. אמרו לי תבחר מתנה. סחבק מת על מתנות, באמת. התלבטתי בין מקדחה, מברגה, הדום לרגליים מאיקאה או שעון. לקח לי מלא זמן להחליט. בסוף, מסיבות שאינן תלויות בי בחרתי בשעון. מה, תמיד קונים שעון לחתן, לא? יש לי רק בעייה אחת עם שעונים – אני לא קורא מחוגים. תמיד מתבלבל לי מה השניות, הדקות מי המחוג הגדול, ומה זה כרונוגרף בכלל. עשיתי דוקטורט על שעונים. בסוף החלטתי ללכת על הזן הדיגיטלי.
אם יש גן עדן של שעונים, אל תקחו אותי לשם (צילום: AFP)
אז הלכנו לראות שעונים. וכל המרבה הרי זה משובח לא? סאגת השעון הפכה בין רגע למסובכות שבפרשות האירוסין ומהמורכבות שידעתי מעודי. ובהיותי כזה, אם יש גן עדן של שעונים, אל תקחו אותי לשם. פעם שעון היה מראה את השעה וזהו. על קונספט השעון בעצם ויתרתי עם כניסת העידן הסלולרי לחיי, אבל עכשיו צריך, נו לא נעים וזה. היום שעון זה לא סתם שעון. זה גם מצפן, ברומטר, מד זווית, ג'י.פי.אס, מד טמפרטורה, סולארי, מד דופק (יד ראשונה מרופא?), מד לחץ דם (לא עלינו) ועוד מיליון פונקציות שרק אלוהים יודע למה אחד כמוני, שכבר 20 שנה מסתובב בלי שעון, פתאום לא יבין איך הסתדר בלי הפלא הדיגיטלי הזה. שיו, שכחתי, זה גם עמיד במים ואפשר גם להתקלח איתו וגם לישון איתו, לאו דווקא בסדר הזה. אם הלכנו לראות שעון? אם הלכנו רק פעם אחת? אז ראיתי כמה, ועוד כמה, ועוד ועוד כמה. כמעט סגרתי על איזה אחד, פתאום חבר שלי מתקשר – למה את הדגם הזה?!
תקשיב לחברים הנשואים שלך, לרוב הם יודעים על מה הם מדברים. המליץ על איזה שעון אחר, חברה אחרת, אירופאי – מה, לא תיקח? תיקח תיקח. וואלה שעון מדליק. כמה עשרות טלפונים ולוגיסטיקת מרגלים קלה, בסוף התחקינו ואפילו התחכינו אחר עקבות השעון. אמרו לנו מהשעונים שהיום השעון נמצא פה ומחר הוא יהיה שם. תבואו ביום ראשון, מכירים? מכירים מכירים.
עכשיו יהיה לי גם אייפון וגם שעון
לחץ. ביום ראשון שמנו פעמינו אל עבר החנות בתל אביב. אה, ותגיד שדודי שלח אותך. ברור. הגענו לחנות והחום, והלחץ, ורשימת המוזמנים לחתונה. היו נחמדים בחנות. יש את המוכר שמציע כוס מים, את המוכר הטכונולוג הזה שמכיר כל שעון ואת דודה שלו גם, את המוכר ששוב פעם מציע מים ואת המוכר שהלך לחפש את הדגם במחסן. פייר, הלכתי על השעון הדיגיטלי הכי יפה, עזבו אותי מברומטר – מה זה בכלל? העיקר דיגיטלי, העיקר יפה, והעיקר שיגיע במשלוח המיוחד באונייה עד למסיבת האירוסין. עכשיו יהיה לי גם אייפון וגם שעון.
למיועדת קונים עגילים. שעון היא לא רוצה. בטח תרצה שאבוא איתה ועם הוריי לבחור. אני חייב לסדר לעצמי ראיון עבודה, העגילים זה במדף מעל השעונים, ויש רק איזה מיליון. כן, קשה לה להחליט, כפרה עליה, עם כל הלחץ. העיקר שלי יש את השעון שלי, גם ככה אני יותר חשוב ונרקסיסט וחושב רק על עצמי. מה יש, שתפתח בלוג בעצמה ותכתוב על העגילים שלה, עם כל הכבוד אני לא אלטון ג'ון. העיקר שנהיה מופתעים בערב האירוסין שלנו עם הדג מלוח והגבינות. אגב עגילים, דווקא לפני איזה שבוע התייחדתי מחדש עם העגיל שלי. זה הולך טוב, העגיל עם הבטלה. בעצם, אם לא אבוא איתה לבחור עגילים אני שוב פותח חזית עם כלה לחוצה במיוחד. ככל שהשורות נכתבות אני מבין שהלך עליי, ביג טיים. ועוד לא דיברתי בכלל על המחותנים של שנינו.
סך הכל ומבלי לקפח אף אחד, באמת מדובר באירוע אינטימי וקטן. בתוכנית העבודה היה מדובר רק על משפחה גרעינית, קומץ חברים וסטייקים עתירי כולסטרול. תשכחו מזה! אין דבר כזה חתונה אינטימית של משפחה גרעינית וקומץ חברים, זה לא קיים וזה לא יכול להתקיים. תיאוריית האילוצים מדברת על יום הדין, אין ברירה. אמא שלי שתחייה, אומרת שפשוט אי אפשר שלא נזמין את אלה, הם כמו משפחה בשבילה. לרוב אני מצליח לשייך את השם לפרצוף, אבל כנראה בדיוק הברזתי מהשיעור בבית ספר על משפחה אורגנית. כן, ויש ספיחים. מה, לא נזמין את המחותנים שלנו? בתור גבר לא מאוד חכם אמרתי שלא נראה לי שיש בעיה, ואם זה עונה על ההגדרה של משפחה אורגנית, קומץ חברים והרבה אלכוהול זה בסדר. מה קרה ל"תגידו לי איפה להיות ובאיזו שעה?" נסחפתי, ברגע של חולשה. ביג מיסטייק!
תורת ההיעלבויות תמיד עובדת
מכאן אנחנו צוללים ישר מתיאוריית האילוצים לתורת הקוואנטים, ושמישהו יעלים אותי כבר, כי בסך הכל ניסיתי להיות נחמד וסיפרתי למיודעת שאולי נוסיף עוד ארבעה מקומות. תורת הקוואנטים לא באמת עובדת, ומי שיגיד לכם שכן הוא שרלטן הוליוודי מצוי. בשתי מילים? הלך עליי. תורת ההתחנפות אולי? שתוק, לך למסדרון לא מדברת איתך עכשיו שנה. אני חוזר למוד של החתן המטומטם, זהו אני לא מתערב. לא מעניין אותי מחותנים, דודים, דודות, מה יגידו כולם ואם כן או לא יהיה רבע עוף. אני, יש לי שעון יפה עם רצועה מעור. תורת ההיעלבויות תמיד עובדת, וזה ברור, כי אני פיתחתי אותה, בדרך לרשום על זה פטנט.
מסתמן שנצלח את הערבוב של שתי המשפחות, התמהיל הגנטי בזה הערב מרתק בעיניי, הפעם היריעה אכן קצרה מלהכיל. זה לא אומר שלא יהיו עוד עשרות טלפונים של מה להכין, ואיזה יין, ומי יביא מה ולמי הכל יישפך באוטו. טררם גדול מאוד לחתונה שמתיימרת להיות פצפונת. לא יותר פשוט לעשות הכל באיזו כנסייה עם כומר ובופה בווגאס? אני תנו לי סיגריה ושוט קטן של וויסקי – באמת אני לא מבקש הרבה.
בעוד שבועיים הערב הזה של האירוסין, ובעוד חודש וחצי החתונה. אממם. יש את הפינישים הקטנים של לפני, כמו לקנות טבעת, לשכור חופה, לשלוח מיילים לכולם (אולי עדיף בסמס בדיוק כמו שעשיתי בערב החג?), לסגור עם האחיין שלי על המוזיקה, לקנות לי תחתונים וגרביים חדשים. עכשיו רק נשאר לדאוג. תדאג שהכל ידפוק, שלא יהיו עניינים של הרגע האחרון. לדאוג ולדאוג ולדאוג. יהודי טוב זה יהודי דואג. כמה, כמה לרשום בכתובה? מי לחוץ? אני?! פחחחחח!
לעולם לא ללכת למדוד שמלת כלה כשאת נועלת מגפיים
כן, גם שמלה קנינו ביחד. באלוהים זה היה קצר, למעט איזה אירוע אלים במיוחד. בשבוע שעבר, באמצע מחלה קשה שלי עוד כשרק התחלתי עם האוגמנטין, גררה אותי לקנות שמלה. לאלה מכם שתוהים אם זה רעיון טוב ללכת עם המיועדת לבחור שמלה, מעבר לאמונות הטפלות הכרוכות בכך, אז חטאנו כאן – מודה. אם זו היתה טעות איומה? תלוי אם מסתכלים על זה מתוך או מבחוץ לתא המדידה. טיפ קטן? לעולם, אבל לעולם לא ללכת למדוד שמלת כלה כשאת נועלת מגפיים. סיפור שהיה כך היה: "נו, בואי נלך הביתה, אני לא מרגיש טוב" - משפט שגרתי שלי. חרשנו איזה שלושים ושבע חנויות ושש מאות שלושים שמלות, רק שמונה שעות, לא טרגדיה. בסוף ראתה שמלה יפה כזו, הלכה למדוד. מזל מצאתי כסא, קצת לשבת. אני מ'כפת לי, עם האנגרי בירדס באייפון, חולה וטוב לי.
פתאום היא יוצאת, חצי בוכה אבל יותר צוחקת. "מה צמח לך על המצח?" אני שואל בפליאה, בתרגום חופשי זה משהו כמו – מה כבר עשית? המיועדת, מגולגלת בצחוק של עצמה, מספרת שכאשר רכנה כדי לחלוץ לעצמה את המגף, איכשהו הצליחה לתקוע לעצמה בחוזקה את העקב במצח. אמרתי לכם לחוצה, כל אחד והכישרון שלו, העיקר שהשמלה מהממת, והיא מהממת.
איך מוניקה סקס כתבו פעם? אולי נמצא איזה נושא לכתיבה, נמצא עבודה. חרדות של לפני חתונה קוראים לזה? אם לפני שנה היו אומרים לי שבתוך חצי שנה אכיר את המיועדת שלי ועוד אתחתן איתה רק אחרי חצי שנה, יש מצב שהייתי מאמין. אז שמישהו יסביר לי מה ההבדל? חותנים או מחותנים? עזבו לא משנה. ובכלל, מישהו יודע איפה קונים עגילים לכלות? ואם אפשר רק שיהיה שם כסא.
לפנייה לכתב/ת 
