מספיק עם הקיטורים

גיא וינש, פסיכותרפיסט עם חיבה מיוחדת להומור, פרסם לאחרונה ספר המייעץ איך להפסיק להתלונן ולהתחיל ליהנות מהחיים

הביטוי האמריקאי squeaky wheel, מכוון, בין השאר, ל"קוטר", שמתלונן ומעיר על כל דבר ועניין. כך נקרא גם שמו של ספר חדש שנכתב ע"י הפסיכותרפיסט הישראלי, ד"ר גיא וינש, המתגורר בניו-יורק. "ההתמחות שלי היא בפסיכולוגיה של התלונות. בספר אני למעשה מנתח ומציע איך להפוך את התלונה לאפקטיבית מבחינת התוצאה". וינש חקר ומצא כי רובנו מתלוננים עשרות פעמים ביום ולרוב ללא ניסיון להגיע לפיתרון. "אנשים עסוקים בלהתלונן במקום להתמודד עם הבעיה עצמה, מה שמוביל לתיסכול על בסיס יומי. אני מתאר בספר את 'שיטת הסנדויץ'', שבה צריך לנסח את התלונה על מנת לפתור את הבעיה ולהגיע לתוצאה מספקת".

דוגמה בבקשה.

"הרעיון הוא שהתלונה צריכה להישמע בין שני ביטויים חיוביים. למשל: 'בתקופה האחרונה שמתי לב שאתה משתדל ל... אבל אתמול הרגשתי שאתה לא מתאמץ מספיק. חשוב שתעבוד על זה כדי שבעתיד יהיה לך יותר קל ונעים'. אם מסיימים בביטוי חיובי, מייצרים מוטיבציה לפתור את הבעיה. טעות נוספת היא שאנשים לא מפנים את התלונה לכתובת הנכונה אלא מתלוננים על מנת לבטא כעס ונופלים על האיש הלא נכון. צריך למקד את התלונה ולהיות יעיל, לא סתם לפרוק תיסכול. אנחנו צריכים לעצור ולשאול את עצמנו מה אנחנו למעשה מבקשים להשיג".

"איך להפוך את התלונה לאפקטיבית מבחינת התוצאה". עטיפת הספר The squeaky wheel

וינש, 49, נולד בלונדון לאב אנגלי ולאם ישראלית. כשהיה בן שמונה עבר לישראל עם משפחתו, שהתיישבה בירושלים. עם סיום השרות הצבאי, הוא ואחיו התאום נרשמו ללימודי פסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א. בהמשך נפרדו דרכיהם וגיא המשיך במסלול ישיר לדוקטורט בפסיכולוגיה קלינית ב-NYU. אחרי הלימודים הוא נשאר בעיר וכיום הוא מנהל קליניקה פרטית ומטפל במשפחות ובזוגות. במקביל לקריירה כפסיכולוג, וינש הופיע כסטנדאפיסט בכמה מועדונים בעיר ואפילו הופיע באופן קבוע כאחד ממצחיקני הבית במועדון Stand Up NY באפר ווסט סייד. "תמיד ידעתי שיש לי חוש הומור. הומור יבש, אבל מצחיק. בתחילה הגעתי לערבי מיקרופון פתוח, שם משתפשפים על קהל של משפחה וחברים. כתבתי בדיחות ושיפצתי אותן. חרשתי את כל מועדוני הסטנד אפ בעיר והתקבלתי כחבר קבוע ב- Stand Up NY".

למה פרשת?

"הסטנד אפ הוסיף פן נחמד לחיים שלי. עשיתי הפרדה מוחלטת בין הבמה והעבודה, לא רציתי לפגוש פציינטים בקהל שיחשבו שאני חושף את סודותיהם. בשלב מסוים חשבתי, או קיי, מה עכשיו? על מנת להצליח בתחום צריך לצאת למסע הופעות. רוב הקומיקאים המצליחים נמצאים רק ארבעה סופי-שבוע בשנה בבית. זה לא התאים לי. יש לי פרקטיקה מצליחה ואני פוגש אנשים מדהימים. בעתיד אחזור לזה, לא כקריירה אלא כפאן".