כשמדובר ב"סתם סקס", רק נדמה שזה חופש
חיי נהנתנות של טעם ומוזיקה, יין ופאבים, מלאי חוויות וגברים. אבל הגברים לא פה איתנו, כי אין שום התחייבות. הם ממלאים ומרוקנים אותנו דרך קבע, נכנסים ויוצאים מחיינו
כמידי שישי, אם אין גבר רלוונטי להתפנק איתו בבית, אני נפגשת עם חברה בים. אנחנו נשכבות על הלונג ומרכלות על בחורים כמו שבחורות טובות עושות, ואולי גם בחורים.
זה היה שבוע של חופש, ולא רק מהעבודה אלא מהמציאוּת. דיברנו על הגברים האחרונים. זה אולי נשמע רע, אבל זה סתם. סתם דיבורים, סתם בזבוז זמן, סתם סקס. ובכל זאת מעביר את הזמן, בדרך גם גורם הרגשה טובה, כאילו יש משהו. משהו להתעסק איתו, לחשוב עליו.
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
זו לא אהבה, זו קירבה בגרוש, הרי עם רגש ראשון שעולה הם בורחים. הם לא צריכים סיבה. בניגוד לנשים, הם לא מסבירים, לא נותנים סיבות. בינתיים הם מתלבטים, עונים חצאי משפטים, שולחים הודעה אחרי שנים של המתנה וחושבים שזה עושה לנו את זה. בינתיים אנחנו מתעצבנות, כמעט מוותרות, ובכל כל זאת מנסות. מתפשרות על סקס ומרסנות רצונות של מעבר. זה מתחיל בזיון וממשיך בביזיון.
הרגל, התמכרות, או סרט? בסופו של דבר הכל נשאר בגדר מחשבות וכלום בתכל'ס לא קורה.
עוד מעט שקיעה, ואנחנו עדיין משתזפות, מנצלות קרניים אחרונות של שמש. זה מרגיש כמו חופש. היא צוחקת מהסיפורים שלי. אני שומעת את עצמי מהצד, נשמע שיש הרבה עניינים, אז איך זה שאני מרגישה כל כך לא מסופקת?
אני נזכרת בשיחה שהיתה לי לפני או אחרי, או אולי בין לבין. נושא השיחה: "סתם סקס". נוכחים: שני המינים. מסקנות: סקס. תוצאות: עוד סקס. מסקנות לעתיד: טרם הוסקו, נדחה לסקס הבא.
נקודות מוצא לדיון: האם "סתם סקס" גורם להרגיש רע, להרגיש "לא נקי", או מונע מאיתנו את בואו של בן הזוג המושלם, ועוד ספקולציות ללא הוכחה (אולי תתפלאו, אבל לא כל הנקודות לדיון הגיעו מהצד הנשי בסיפור).
נקודות אמצע: ואם לא סקס, אז מחשבות על סקס, עדיף? לחשוב שכולם עושים את זה חוץ ממך. שלא נדבר על החרמנות...
נקודת סיום: סקס וגמרנו.
אפטר פארטי: מילים ריקות, מלחמה נגד השקט. שלא יתקפו המחשבות, שלא יישאלו שאלות מביכות, שלא יעלה הרגש.
כולם עושים את זה חוץ ממך. שלא נדבר על החרמנות... (צילום: Index Open)
עולה בי המחשבה, מה הטעם בחפירה, אם מגיעים תמיד לאותה נקודה? זה כמו קסם כזה שלא משנה איזה מספר תבחר, תגיע לאותה תוצאה - סקס. ואולי החפירה היא פתח לעולם מעבר, ניסיון לשיחה, אולי ייצא יותר. אבל בסופו של דבר, ניחשתם נכון. סקס.
אני אומרת לה שקצת נמאס לי, והיא עונה שאני מדברת שטויות.
בדרך לסקס הבא נמאס לי. אחרי הסקס, חירותי חוזרת, מרוצה ושמחה. כמה שעות אחרי היא שוב נעלמה. אולי זה איזה מנגנון פנימי או סימפטום חברתי שקורא לה ללכת, להיסגר על אחד, או במקרה הזה - להתאפס על אפס.
כשהשמש שוקעת והרוח הקרירה מנצחת, אנחנו אנחנו מתיישבות במסעדה. חיי נהנתנות של טעם ומוזיקה, יין ופאבים, מלאי חוויות וגברים. אבל לא פה איתנו, כי אין שום התחייבות, חיים על רגעים. הם לא פה, אבל הם תמיד נוכחים, ברקע. בדיבורים, במחשבות, לרכל עליהם כשיש על מה. הם ממלאים ומרוקנים אותנו דרך קבע, נכנסים ויוצאים מחיינו.
אולי אנחנו בעקבותיהם, מנסות לעמוד בקצב שלהם?
מה שבטוח, חירות מסוג "סקס" מוערכת יתר על המידה כשמדובר ב"סתם סקס". רק נדמה שזה חופש, אבל זו אשליה. יש יותר מדי שאלות שלא נשאלות, יותר מדי מעצורים שאין זמן לפתור, פחות מדי חירות אמיתית. ובכל זאת - תמיד רוצים יותר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
