היא החליטה חגיגית - הערב לא תיקח גלולה
את הזרע טמן בה אלי לפני כמה חודשים. הם נסעו במכונית ודיברו על התינוקת של קרן ויואל, כמה שהיא מצחיקה כשהיא מתעטשת. ואז פתאום אלי אמר שהוא גם רוצה כבר ילדים
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
זה מתבשל אצלה כבר המון זמן. כמעט כמו הריון בפני עצמו. רעיון שנזרע ונשמר בבטן, בהתחלה אין לו ממש צורה, אבל הוא גדל ומתגבש עד שיום אחד הוא הופך להחלטה.
את הזרע טמן בה אלי לפני כמה חודשים. הם נסעו במכונית ודיברו על התינוקת של קרן ויואל, כמה שהיא מצחיקה כשהיא מתעטשת. וכמה קרן נראית מצוין, קורנת ובכושר מדהים, ויואל נראה מותש לחלוטין אבל מידי פעם עדיין מצליח להפתיע את כולם עם איזו עקיצה יואלית הורסת שמבליחה מתוך העייפות. ואז פתאום אלי אמר שהוא גם רוצה כבר ילדים.
רצתה לפחות פעם אחת לחוות טיול ארוך של כמה חודשים
היא היתה בהלם. הם דיברו על זה הרבה פעמים קודם לכן, והיא ידעה שזה מה שהוא רוצה, אבל הוא אף פעם לא אמר את זה ככה, באופן מוחלט וישיר. היא גם עוד לא הרגישה שהזמן שלה כבר הגיע. יש יותר מדי דברים שתיכננה לעשות לפני ילדים, דברים שאי אפשר לעשות אחרי ילדים, ועדיין לא הספיקה. טיול למזרח למשל. אלי טייל שנה וחצי בהודו, ולמרות שעברו מאז כבר עשר שנים, הוא עדיין נזכר מידי פעם באיזו הרפתקה מצ'וקמקת שעברה עליו בהימאליה או בגואה וכולו זורח מנוסטלגיה כשהוא רץ להביא את האלבום של הטיול, כהוכחה שזה באמת קרה.
גם היא רוצה זיכרון כזה ואלבום כזה! הטיול היחיד שהיה לה בחו"ל היה שבוע בתורכיה, וזה היה עם ההורים כשהיתה בת 14. אז לפני שהיא עושה ילדים בעצמה ונתקעת מחדש בקטגוריית 'טיולי משפחות', הפעם בצד של ההורים, היא רצתה לפחות פעם אחת לחוות טיול ארוך כזה של כמה חודשים בהודו או בדרום אמריקה או לא משנה איפה, העיקר שיהיה ארוך ובלתי נשכח, מסע מהסוג שאתה יודע רק איפה הוא מתחיל אבל לא לאן הוא נמשך.
אז היא אמרה לאלי שהיא היתה רוצה לטייל ולעשות כל מיני דברים אחרים לפני שהם עושים ילדים. הוא אמר שהוא מבין, שאין לחץ. אפשר לחכות עד שהיא תרגיש בשלה לחלוטין.
חודש אחר כך הוא הציע שהם יטוסו יחד לשבוע בפריז. הם לקחו שבוע חופש מהעבודה, היא כמעט היתה צריכה להתפטר בשביל לקבל את השבוע הזה, כי זה נפל על ביקור של לקוחות גדולים מאנגליה. אבל בסופו של דבר הכל הסתדר והם טסו. היא אהבה את האנרגיה של שדה התעופה החדש בלוד והופתעה לגלות שהוא הרבה יותר מרשים משדה התעופה בפריז. היא אהבה את הריח המיוחד של פריז בשעות הבוקר, תערובת של מאפים טריים, אספרסו, אגזוזים של מכוניות ורטיבות של בתים ישנים. בעיקר זכורה לה מהחופשה הזאת ארוחת ערב בלילה השלישי במסעדה ברובע הלטיני, עם מלצר צרפתי שלא הבין מילה באנגלית והתעלם מהם כשהיו צריכים אותו אבל הגיש להם מנה שאלי הגדיר בתור 'אורגזמה קולינרית'.
אבל זה לא היה הטיול שהתכוונה אליו, כי ההתחלה, ההמשך והסוף שלו היו ידועים מראש. והאמת, .
הרעיון התחיל להתגבש בבטן שלה, ומה שלפני כמה חודשים נשמע כמו מדע בדיוני פתאום נראה לה כמו אופציה ממשית. לאן שהסתכלה ראתה אמהות עם עגלות של תינוקות. פתאום הן צצו בכל פינה, בבתי קפה, בפארק. האמהות נראו לה צעירות כל כך. היא קצת ריחמה עליהן, ובעיקר קינאה.
אלי התחיל לשלוח לה קישורים לקטעים ביו-טיוב עם תינוקות שעושים דברים מצחיקים. תאומים בחיתולים מנהלים שיחה בג'יבריש. יותר משהסרטים הצחיקו אותה, הצחיקה אותה המחשבה שאלי יכול להיות כל כך מתוחכם באסטרטגיית הלחץ שלו. עוד יותר הצחיקה אותה העובדה שזה פעל, שכל סרטון כזה ביו-טיוב היטה עוד קצת את המאזניים לכיוון החלטה על הריון. היא בתגובה התחילה לשלוח לאלי קישורים לקטעים של בני-נוער שמתחצפים להורים שלהם וממררים להם את החיים.
לכל חברה היתה דעה אחרת בנושא. אלו שכבר אמהות בעצמן אמרו שזה מדהים, אבל שעדיף לחכות עד שהיא ממש מוכנה. קרן אמרה שהיא היתה מוכנה להיכנס להריון כבר בגיל 21, וזה שהיא חיכתה עד גיל 30 היה רק בגלל יואל, אבל בדיעבד היא שמחה שזה יצא ככה. באופן מאוד מוזר המשפט שהכי השפיע עליה היה משהו מטופש שאמרה לה הילה. הילה, רוחניקית מהסוג המרגיז ביותר, אמרה שזו בכלל לא החלטה שלה ושל אלי, אלא החלטה של איזושהי נשמה אי-שם ביקום, וכשהנשמה הזו תחליט שהגיע הזמן שלה להיוולד - זה יקרה.
פתאום הרגישה שזה בדיוק המסע שרצתה
בהתחלה זה נשמע לה רעיון פיוטי אבל טיפשי, אבל ככל שחשבה על זה יותר, הרגישה שיש משהו בהיגיון הזה. שבסופו של דבר לא מדובר בצורך שלה ושל אלי בילדים, אלא בצרכים של אותו ילד או אותה ילדה שעדיין בכלל לא קיימים. וכשחשבה על זה ככה, פתאום הרגישה שיש לה המון מה לתת לילדים שלה ושזה מה שחשוב - אינסוף אהבה, משפחה טובה ובית יציב. היא הרגישה שהיא יכולה לתת להם את כל זה עכשיו יותר מאי-פעם, ושזה יעשה אותה מאושרת. וכשחשבה על זה ככה, פתאום הרגישה שזה בדיוק המסע שרצתה: היא יודעת איפה הוא מתחיל, אבל לא לאן הוא נמשך.
היא לא זוכרת את הרגע המדויק שבו קיבלה את ההחלטה. הרגע הזה התרחש במקום עמוק מדי. היה שבוע של התנדנדויות, יום אחד היה ברור לה שזה הולך לקרות, יום למחרת היה ברור לה שלא. ואז היה שבוע שלמרות שכבר מאוד רצתה, הטרידו אותה כל מיני עניינים טכניים ורפואיים, כמו בדיקות גנטיות ודברים כאלה. באופן מוזר, היא הרגישה מחוייבת לסיים את חפיסת הגלולות החודשית, כי זה נראה לה מוזר להפסיק באמצע.
אבל אז, פתאום, השבוע הסתיים. היה יום שישי בבוקר, בחוץ היה יום יפהפה, והיא הרגישה פרפרים בבטן מהרגע שהתעוררה. היא ואלי הלכו לסיבוב בחוף הים, והיא לחשה לו באוזן שאלה. והוא חיבק אותה חזק ואמר שכן.
לפנייה לכתב/ת 
