המימדיון של השעשועון

על קו הזינוק של מסלול הפתיחה (Qualifier) במשחק הטלוויזיה "Wipeout", יותר מ-12 אלף קילומטר מהמשרד התל אביבי, לא עובר הרבה בראש. כשאתה עומד שם למעלה, כשהמפיקה המקומית נותנת בזמבורה וזרם המים שוטף את המדרון התלול, אתה פשוט יוצא לדרך. "כבר הגעתי עד לכאן, אז יאללה נו, מה כבר יכול לקרות", אתה אומר לעצמך וזורם. תרתי משמע.

תמונות נוספות של כתבנו מתרסק ב"Wipeout" מחכות לכם בפייסבוק שלנו

אבל סיפורו של "Wipeout", שעשועון הטלוויזיה שיעלה לשידור במוצאי יום העצמאות (יום ג' ב-21:00, ערוץ 10) מתחיל זמן רב לפני הנקודה המסומנת, עליה המתמודדים הנחבטים צריכים לעמוד, בראש המסלול. מדובר בעוד הצלחה מסחררת, לא פחות, מבית היוצר של חברת "אנדמול" ("האח הגדול", "אחד נגד מאה" ותוכניות רבות נוספות), המשודרת בכמעט 40 מדינות בעולם.

מרביתן מצלמות את התוכנית בדיוק באותו סט אדיר ממדים, בעיירה קטנה שכמעט כולה "Wipeout", סמוך לבואנוס איירס, ארגנטינה. בזמן שאנחנו שהינו במתחם, צילמו בו למשל גם הבריטים (אצלם משודרת כבר העונה השישית של התוכנית) והרוסים.

בכולן הרעיון זהה: קבוצות מתמודדים משתתפות בזו אחר זו בטורניר נפילות רטובות, מסלול מכשולים, או אם תרצו מימדיון ענק עם מתקנים שונים ומשונים שכל מטרתם להעיף אותך אל המים באופן משעשע במקרה הטוב, ואל הבוץ הטובעני במקרה הפחות טוב והפחות נעים.

כדור בראש

עבדכם הנאמן נשלח למשימה האמיצה של לשרוד את אותו מסלול רטוב. זה קרה לפני מספר חודשים, בעיצומו של הקיץ הארגנטיני. על פניו - קצת אגרופים, קצת כדורים, קצת מים, שטויות. בפועל, ואת זה יכול לספר לכם אך ורק מי שחווה את העניין על בשרו, על רגליו ועל ריאותיו, הסיפור מורכב הרבה יותר.

קוטלר בעת המשימה. עד לאיזה שלב הוא יגיע? (צילום: אורן ליברמן וסרמן)

"Wipeout" בגרסתו הישראלית, הדומה מאוד לזו האמריקאית המשודרת בישראל וגם לגרסאות השונות שכבר נראו בעולם, מורכב מארבעה שלבים. הראשון: "Qualifier", בו מנוּפּים המתמודדים החלשים יחסית, שלא מצליחים לשרוד את המסלול המפורסם, הכולל את כדורי הענק האדומים ("בומבילות" בכינויים העברי), האגרופים ("הפיצוציה"), הבוץ והקפיצות מעל לפסנתר האנושי או כמה מכשולים מתחלפים אחרים.

השני: "King Of The Mountain" הידוע לשמצה, בו זרועות ענק מאיימות להעיף אותך היישר אל הבריכה כאשר אתה בסך הכל אמור להגיע מעמדתך (בגובה של כשני מטרים וחצי מעל המים) אל מרכז המתקן; השלישי: "Dizzy Dummies", מסלול מחריד של קרוסלה המסתובבת ב-80 קמ"ש ושלאחריה אתה אמור לעבור כמה מכשולים ורביעי ואחרון הוא הגמר, "Wipeout Zone", אליו עוד נגיע בהמשך.

כמה שוקל גוף מפוצץ בבוץ?

מבלי לחשוף לאיזה שלב הגיע כותב שורות אלה, נספר שיום הצילומים לתוכנית מורכב יותר מכפי שנדמה. בשעת בוקר מוקדמת ביותר מגיעים המתמודדים אל הלונה-גל האימתני, עוברים מספר בדיקות, ובהמשך הדרכות שבמרכזן ה"Walk-Through", המדריך למשתמש. בשלב זה עוברים עם הקבוצות על המתקן לאורכו ולרוחבו, מסבירים לך איך תעבור את כלל המכשולים בדרך המהירה ביותר והנכונה ביותר.

כתבנו על בומבילות הענק ב-Wipeout. הגוף כבד מהרגיל

אבל כמו שאמרתי כבר בתחילת הדברים, הדבר האמיתי, מרגע שאתה ניצב בראש המסלול ועד שאתה מגיע לסיומו, מורכב הרבה יותר. אי אפשר לתאר במילים כמה קשה לצלוח את בריכת הבוץ הסמיך והמגעיל, כמה אתה שוקל כשאתה יוצא מאותה בריכה וכל גופך מלא באותו בוץ מזעזע, עד כמה הריאות שלך רוצות להקיא עצמן מגופך כשאתה במים וכמה קשה לקפוץ על אותם כדורי ענק אדומים, מיד לאחר מכן.

אפיסת כוחות מוחלטת, לא פחות ולא יותר. זה מה שחשתי כאשר סיימתי את ה"Qualifier". אל תשאלו אותי איך הצלחתי לתקשר עם דנה גרוצקי המהממת, כתבת השטח שנמצאת, אוכלת, שותה, מעודדת וחיה עם המתמודדים את אותו בוץ שמחכה לך בסוף המסלול, ומראיינת אותך על הישגיך או כשלונותיך.

אגב, כחלק מעבודת ההפקה, איש מהמתמודדים האחרים לא רואה אותך במהלך המסלול. אף אחד לא יודע באמת איך היית וכמה נפלת. תרצו, תקראו לקרוא לזה "טריקים של הפקה". כשאתה שם, אתה לא באמת מרגיש את זה, ובאמת שאתה הרבה יותר בעניין של לחוות את החוויה הפסיכית הזו.

"King Of The Mountain". מסלול מכשולים מקורי במיוחד

אם הזכרנו את ה"Wipeout Zone" בסקירת שלבי המשחק, חייבים מילה גם עליו. השלב הסופי בכל תוכנית של

"Wipeout", הגמר שסוגר כל אחת מהתוכניות שתראו החל מהערב ובסופו אחד המתמודדים זוכה ב-50 אלף שקל, מצולם בשעות הלילה.

קבוצה אחר קבוצה, בלוקיישן שונה, חגיגי ומדהים ביופיו, מתמודדים הטובים ביותר בכל קבוצה במסלול כמעט בלתי אפשרי. מגלשות מים בגובה של עשרה מטרים, מפל מים שאתה אמור לצעוד בו נגד הזרם (ונגד גל אדיר של מים שפשוט מעיף אותך אל הבריכה), שקי איגרוף שחובטים בך בעצמם על מסלול בגובה של כמעט שלושה מטרים מעל המים ומשולשי גומי (החומר ממנו עשויים כל חלקי המשחק) שמסחררים אותך ללא הכרה.

כמעט בלתי אפשרי לעבור את השלב הזה אמרנו, וכמעט בלתי אפשרי הוא גם סט הצילומים, אותו מצלמות בו זמנית כמעט 20 מצלמות, בהן שלוש מצלמות רחף בגובה של 15 מטרים, שקולטות את המתמודד בכל זוית אפשרית, את המים הגועשים, האש המבוקרת שמשתוללת ברקע והמסלול המרהיב - מעליו, מצדדיו וגם מתחתיו, כלומר, מתוך המים. לא שמדובר בהפקה כחול-לבן, אבל באמת שכזה דבר עוד לא ראיתי בטלוויזיה בישראל.

מתוקף מחויבותי המובנת לשלטונות אנדמול העולמיים (והקשוחים), לא אוכל לצערי לומר כאן אם צלחתי את המסלול ואם המשכתי לשלב הבא. את זה תיאלצו לראות בתוכנית התשיעית של העונה.

מה שכן אני יכול לומר כבר עכשיו זה שמילת המפתח שהפכה לשימושית ביותר בקרב משתתפי הקבוצה המדהימה שהייתי חלק ממנה, היתה לחטוף "הפְּכוֹת", כלומר לעוף קיבינימט מהמסלול, המצב בו בלי לשים לב מה קרה הרגע, אתה מוצא את עצמך עמוק במים. בשלב הראשון, ההתחלתי, ספרתי לפחות שש כאלה שחטפתי.

אבל עם כל הקושי, עם אפיסת הכוחות הנוראה וכל ההתעללות הרטובה הזו, אין ספק שלו רק הייתי יכול - הייתי עכשיו קופץ אל בריכת המים של "Wipeout" פעם נוספת.