שביל אופניים ברחוב, עדיף על חנייה ליד הבית

לכאורה יש פתרון, בדמות הוספת מקומות חניה דרושים. מעשית הוכח כי השקעת משאבים רק בפיתוח חניונים חדשים ובתוספת נתיבי נסיעה, פתרה אמנם את מצוקת המקום עבור כלי הרכב לטווח קצר, אך תרמה בטווח הבינוני והארוך להגברת השימוש ברכב הפרטי.

משתמשי הרכב הפרטי אינם היחידים בעיר הגדולה והחשובה ביותר במדינה, הזקוקים לתמיכה. רבים מתושביה דורשים לממש את זכותם לתחבורה ציבורית יעילה. אחרים רוצים לצעוד על מדרכות נוחות ובטוחות, כאלה בהן לא יסתכנו בדריסה על-ידי רוכב אופניים. וזה האחרון? כמובן שמעוניין בשביל מסודר ונוח לרכיבה.וכולם כמובן מעוניינים באיכות חיים גבוהה הכוללת בין היתר גם שטחים ירוקים נדיבים.

ניסיון אחד של העירייה לטפל בבעיות אלה, כזה המציע אופק חיובי לעיר פקוקה ומעושנת, הוא פרויקט האופניים העירוני. פרויקט הכולל חנייה ייעודית ושבילי אופניים, ובמקביל השכרת אופניים עירונית ואמצעים משלימים בדמות תוכניות חינוכיות, אירועים ציבוריים, הסבה ועוד. בעשור האחרון כבר מימשה למעשה העירייה את כל הפתרונות ה"קלים" לרוכבי אופניים: בפארק הירקון נסללו שבילים ייעודיים לאורך שתי הגדות, וכך גם לאורך הטיילת ובשדרות ברחבי העיר.

אלא שמדיניות משרד התחבורה מחייבת (ובצדק) הפרדת שבילי אופניים מתנועת הולכי רגל, ולכן נאלצת העירייה לסלול שבילי אופניים במחיר ביטול נתיב נסיעה, או ביטול מקומות חנייה למכוניות. חלק מהתושבים, כמעט מיותר לציין, טרם הסתגל לאלטרנטיבות המוצעות לרכב הפרטי, ומתנגד לגישה זו בתוקף.

אך אין שום דרך לעקוף את הבעיה. הפעימה השנייה של הרפורמה בתחבורה הציבורית המתוכננת לקיץ, יחד עם שבילי אופניים המתוכננים להיסלל ברחבי העיר, מחייבים את נבחרי הציבור להעביר מסר אמיץ וברור, גם אם לא פופולארי: סלילת שבילי אופניים, הרחבת מדרכות והקצאת נתיבי תחבורה ציבורית, יקטינו את מספר נתיבי הנסיעה וחניית הרחוב לרכב הפרטי. מי שמעודד ומטפח ציפיות לפתרונות חניה חדשים, שאף אחד לא יוכל לעמוד בהן, מטעה את הציבור ולא יותר.

הכותב מנהל את עמותת ישראל בשביל אופניים ומתגורר בתל אביב