יו, הוא גם שר
הקריירה של יו לורי מעולם לא התנהלה במסלול הצפוי, לכן לא פלא שכוכב "האוס" מוציא אלבום ראשון בגיל 52. העובדה שמדובר בשירי בלוז בני מאה, גם היא כמעט ולא מפתיעה
הוא התפרסם בגילום הטיפוסים הכי בריטיים שאי פעם נבראו, פרי עטם של ג'יין אוסטן, פי.ג'י וודהאוס ואחרים, אבל לשיא הקריירה הגיע דווקא כשאימץ מבטא אמריקאי מוגזם ומקל הליכה. ועכשיו, נדמה שיו לורי עושה פנייה חדה שמאלה, ומוציא אלבום בכורה, רגע לפני גיל 52.
אם חשבתם שמדובר ברוק מיינסטרימי, או בפופ עמוס אוטו-טיון, צפויה לכם הפתעה בהאזנה ל-"Let Them Talk". מדובר באלבום ג'אז ובלוז ניו אורלינסאי, שכולו שירים שביצעו בעבר לואי ארמסטרונג, בסי סמית', ג'לי רול מורטון ועוד כוכבים מלפני מאה שנה כמעט. ואין מנוס מלהודות, הבחור מוכשר.
יו לורי מספר על האלבום ומראה את אחורי הקלעים של עבודת האולפן
יו לורי אף פעם לא התנהל במסלול צפוי: איזה כוכב הוליוודי הוציא רומן מתח בשם בדוי שהפך לרב מכר? שהשתתף בקליפים של אנני לנוקס וקייט בוש? לורי חצה את האוקיינוס באמצע שנות הארבעים לחייו, אחרי קריירה נאה כקומיקאי בריטי גבה מצח, ובזכות "האוס" הפך לשחקן הטלוויזיה בעל השכר הגבוה ביותר בארצות הברית, שמרוויח למעלה מ-400 אלף דולר לפרק.
ביום שני האחרון הוא הופיע עם שירי האלבום, שייצא רשמית ב-9 במאי, במסגרת מופע הנעילה של פסטיבל הג'אז בצ'לטנהאם, שאצר הזמר ג'יימי קאלם. את המופע השלם אפשר לשמוע, ולהתרשם מכישוריו המוזיקליים של לורי, באתר ה-BBC. את הקונצרט הוא פותח בהומור בריטי אופייני: "אני מעלה קצף מרוב התרגשות. אם אתפוצץ בגל רטוב של אקסטזה, הבחורים שמאחוריי יענו על כל בקשותיכם המוזיקליות".
את האלבום הפיק לו ג'ו הנרי, מי שעבד עם אלביס קוסטלו ומדלן פיירו, והוא הוקלט בלוס אנג'לס וברובע הצרפתי של ניו אורלינס עצמה, כשלורי משתתף בו בפסנתר, גיטרה ושירה. באלבום מתארחים מוזיקאים שמזוהים עם ניו אורלינס, כמו הזמר והפסנתרן ד"ר ג'ון (ראיתם את הופעת האורח שלו ב"טרמיי"?), אלן טוסאנט (כנ"ל) ואירמה תומאס, וכן אליל העבר הוולשי טום ג'ונס.
לורי נותן בהרמוניקה ב"האוס"
הסנונית האולפנית הראשונה של לורי היתה בשנה שעברה, כשהשתתף בפסנתר בשיר של מיט לוף. אבל למעשה גם ב"האוס" מעטר לורי מדי פעם את האווירה בקטעים מוזיקליים. כך שלא פלא שכשעלתה האפשרות, הוא ביקש להחזיר טובה לת'לוניוס מונק, לד בלי וכל אותם מוזיקאים שכל כך אהב בתקופת לימודיו באיטון וקיימברידג', הכי רחוק מהדרום המהביל.
על האלבום עצמו כתב לורי, באותו הומור אופייני, "לא נולדתי באלבמה ב-1890...
אף צוענייה לא אמרה כלום לאמא שלי כשנולדתי ואין שום כלב מן השאול שרודף אחריי, ככל שידוע לי. למען הפרוטוקול, אני גבר אנגלי לבן מהמעמד הבינוני, שמסתנן למוזיקה והמיתולוגיה של הדרום האמריקני.
"ואם זה לא גרוע מספיק, אני גם שחקן. מהטמבלים המפונקים האלה שלא קנו כיכר לחם בכוחות עצמם כבר עשר שנים וצריכים בייביסיטר כדי למצוא את הדרך החוצה בנמל תעופה. אני לא אתפלא לגלות שקיעקעו לי אותיות סיניות על התחת. והכי גרוע, הפרתי את החוק הקרדינלי לגבי מהלך הקריירה באמנות: שחקנים אמורים לשחק, ומוזיקאים אמורים לנגן מוזיקה, אז למה לכם להקשיב לי?"
למה באמת? אם אתם חובבי שירי נשמה כמו "Joshua Fit The Battles Of Jericho" ומעדיפים קול נעים מזה של רפי גינת, תנו צ'אנס ללורי. למרבה השמחה, כשהוא שר, המבטא האמריקאי שלו נסבל הרבה יותר.
