מותר לגורמי המודיעין וההערכה בישראל להודות שהם לא חזו מראש את הסכם הפיוס האחרון בין פתח לחמאס.
אם היו מצליחים לחזותו, היה נרשם תקדים. הם גם לא חזו את הסכם הפיוס הקודם, שהוביל להקמת ממשלת האחדות הלאומית בראשותו של איסמעיל הנייה ב-2007 ולא את פיטוריו של הנייה
בידי אבו מאזן ביוני אותה שנה, מה שכזכור גרם לעימות הדמים בעזה,
שבסופו תפס חמאס את השלטון ברצועה.
להיעדר היכולת הישראלית לחזות תהליכים מדיניים ותהפוכות פוליטיות בשטחים, יש היסטוריה ארוכה שהתפתחה לכדי נכות של ממש. נכות זו הומחשה כבר ביוני 67' כשאיש בממשל לא חזה את בקשת ראשי הערים הנוצריות הסמוכות לירושלים (בית לחם, בית ג'אלה ובית סחור) להסתפח למדינת ישראל.
| האמו"ן נסדק |
|
| מי יחזה מהפכות? / אורי בר-יוסף |
|
לפני נפילתו של מובארק העריך ראש אמ"ן שאין סכנה למשטר. אף ארגון מודיעין אינו מסוגל לנבא מהפכות. מי כן? הפעילו את האינטואיציה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
האימפוטנציה המודיעינית השתקפה שוב במהפך הבלתי נתפש של תחילת שנות ה-70 כשהציבור המוסלמי בגדה ובמזרח ירושלים, החל לתמוך בחזית הלאומית הפלסטינית, שגרעינה הקשה בא מהקומוניזם המרקסיסטי-לניניסטי.
אחד המחדלים המודיעיניים היותר מוכרים הוא הכישלון באיתור המוקדם של מהפך הבחירות המקומיות באפריל 76' , כאשר שר הביטחון דאז, שמעון פרס, שעודד את הבחירות הללו, "הלך לישון" עם ראשי העיריות הפרו-ירדניים של הגדה המערבית, והתעורר כשבכיסאותיהם של האחרונים, התיישבו נציגים מקומיים של אש"ף, כמה משליחיו של ערפאת.
הוסיפו לכך גם את חוסר ההצלחה לצפות את פרוץ האינתיפאדה
הראשונה ב-87', ואת זו שכונתה אינתיפאדת "אל אקצה" ב-2000
וכמובן, את עליית חמאס
ברשויות המקומיות ובמוסדות החוקתיים של הרשות הפלסטינית ב-2006.
לנכות מודיעינית זו שתי סיבות עיקריות: הראשונה, מראשית קיומו ביוני 67', התמקד הממשל הישראלי בשטחים בפיתוח מיומנויות לסיכול טרור וחתרנות מדינית, והזניח את המודיעין המדיני, שתכליתו לזהות תהליכים מדיניים ושינויים ארגוניים.
הסיבה השניה קשורה במבנה החברה הפלסטינית ובמורשתה. קשה לזהות דפוסי פעולה פוליטיים ייחודיים בחברה שמעולם לא חוותה עצמאות, שתמיד שמה את יהבה על גורמי חוץ ובבסיסה היא חברה המונעת מקשרי דם ומאינטרסים חמולתיים ורגשיים. היכן יש עוד חברה, שתוך ארבעה עשורים, הונהגה בזה אחר זה על-ידי קומוניסטים, ארגון טרור חילוני ותנועה איסלאמית פונדמנטליסטית?
בבחירות האחרונות ב-2006 חזו הכל, לרבות מכוני המחקר הפלסטיניים, ניצחון של הפתח, אבל החלטות אמוציונליות של ראשי חמולות ושייחים, שהעבירו תמיכתם לחמאס כ"עונש" לפתח, גרמו לכולם לאכול את הכובע.
האם הסכם הפיוס יחזיק מעמד? את זה יהיה קשה מאוד לחזות. ניתן לחזות שפתח וחמאס עוד ישובו להילחם זה בזה ושפתח עוד ינקום, כי הוא לגמרי לא שכח את השפלתו בעזה ביוני 2007. ניתן לצפות שתהיה נדידה של מצביעים מפתח לחמאס ולהיפך, ושמה שיניע את גלגלי "האחדות הלאומית" המזויפת הזאת, יהיו מיליוני היורו, אם אכן יגיעו מחו"ל.
ד"ר אל"מ (מיל.) משה אלעד הוא עמית מחקר במוסד נאמן בטכניון ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי. בעבר שירת בתפקידים בכירים בשטחים.
