מה קורה, דוק?
פסטיבל דוקאביב מספק זו השנה ה-13 הצצה ליצירה הדוקומנטרית בארץ ובעולם: בעוד שהישראלים מתמקדים במשפחה, הסרטים הבינלאומיים יוצאים החוצה לעולם השלישי

פסח מאחורינו וכך גם יום העצמאות ועתה אפשר לפנות קצת זמן כדי לבחון את המציאות סביבנו מחדש, באמצעות זוויות חדשות ורעננות שמספק לנו הקולנוע התיעודי - לשם כך נוסד פסטיבל דוקאביב שיפתח הערב (ה') בתל אביב ויציע למבקרים בסינמטק, מתחם ZOA ונמל תל אביב, מגוון של סרטים מן הארץ ומן העולם, עד לנעילתו ב-22 למאי.

 

כך נראה יום בעולמנו: "החיים ביום אחד"

 

הפסטיבל ייפתח בהקרנת הפרויקט "החיים ביום אחד" של הבמאים רידלי סקוט וקווין מקדונלד ובשיתוף יוטיוב, שיצרו סרט דוקומנטרי ייחודי שגובש מתוך 4,500 של חומרי גלם מצולמים ששלחו גולשים מרחבי העולם. לאחר מכן תסלל הדרך לשלל הקרנות ופעילויות, במרכזן התחרות הרשמית במסגרת הישראלית והבינלאומית (לצד תחרות סרטי סטודנטים, תחרות דוקו-צ'אלנג ותחרות דוקצעיר).

 

כמעט הכל נשאר במשפחה

למרות הנטייה הטבעית של יוצרים ישראלים לגעת בנושאים פוליטיים נפיצים, הציביון של התחרות הישראלית הפעם משפחתי במיוחד. רוב רובם של המתמודדים עוסקים באבא, אמא, ילדים ושאר בני המשפחה, ובמתחים הבין-דוריים כפי שנקלטים מתוך התא המשפחתי עצמו. 


מתוך "תמי ויעקב". פרקינסון - מבט מבפנים

 

ב"שנטי ומרטין" מלווה ג'ייסון דנינו הולט סיפור מסע של אם ובנה, כמו גם ב"הצלמניה" של תמר טל. "רעות" של סיגל עמנואל מספר את מאבקה של אם על ילדיה. "מתחת לשטיח" של איה סומך וחגי לינק בוחן את שאלת השכול ואהבת הילדים. "תמי ויעקב" של ניר הורויץ מספק הצצה למערכת היחסים בין בעל חולה פרקינסון לאשתו. "הטרילוגיה האוזבקית" של אבישי סיון מלווה את השתלבותם של משפחת עולים בישראל.

 

 

הנושא הפוליטי עולה, כך נראה, גם הוא מתוך הווית המשפחה. ב"דומא" של עביר זייבק חדאד, ישנו ניסיון להוציא לאור את תופעת הניצול המיני בחברה הערבית. רותי שץ ועדי ברש תוהות על גורלם של בני משפחתו של משתף פעולה פלסטיני בישראל, בסרט "רחוקים". ויש גם שאלות של דת כמובן: "קרוע" של רונית קרצנר עוסק הכומר הפולני רומוולד וואשקינל, שנולד כיהודי ומאמין בדת הקתולית. "החולמות" של אפרת שלום דנון, חושף קבוצה של נשים חרדיות שמחפשות שחרור באמצעות הקולנוע.


מחפשים את עצמם. "טרילוגיה אוזבקית"

 

סרט מסע נוסף, שפורץ את גבולות הישראלית, הוא "הסיפור האחרון של קפקא" של שגיא בורנשטיין. סרט המתחקה אחר עזבונו של הסופר הנודע שפעל בפראג, וכתביו האחרונים התגלו בביתה של אווה הופה בתל אביב והמאבק על הזכויות, שמתחולל בין הופה לרשויות בישראל ובגרמניה.

 

בא לי גלובלי

אם אפשר לנסות ולאפיין את התחרות הבינלאומית ולבדל אותה מזו המקומית, הרי שניכר שהיא מציגה פרספקטיבה רחבה יותר על תופעות פוליטיות, אקונומיות וסוציאליות מרחבי הגלובוס, מחוץ לכותלי בית המשפחה. נראה שהשנה חלק גדול מהסרטים עוסק במשבר הכלכלי, הפעם דווקא מנקודת המבט הנשית.


מלחמות אקולוגיות גם בצ'כיה. "פחם בדם"

 

ב"פחם בדם" (צ'כיה) של צמד היוצרים מרטין דושק ואונדריי פרובזניק, מתואר מאבק בין שתי נשים על מכרה פחם בצפון צ'כיה - האחת פעילה עיקשת למען איכות הסביבה, בעוד שהשניה היא דוברת הבעלים של האתר. האווירה המזרח אירופית ניכרת גם ב"בית חרושת לוודקה" (שבדיה), בו מלווה ייז'י סלאדקובסקי הפולני את ולנטינה בת ה-22 החולמת להיות שחקנית במוסקבה ובינתיים עובדת במפעל אלכוהול מדכא.

 

התרסקות החלום האמריקני בסרט "דארווין, קליפורניה" של ניק ברנדסטיני השוויצרי, מגיע בדמות עיר קרוונים במדבר של קליפורניה. במאי "מצב הכוכבים" (הולנד) לאונרד הלמריך, יצא לצד השני של העולם ומצא באינדונזיה עוני וחולי ומשפחה שנלחמת על חינוך ילדיה בתקווה לעתיד טוב יותר. ב"החיים הטובים" (דנמרק/פורטוגל) של אווה מולבאד, נכון לנו מפגש עם בנות משפחת אצולה דנית, שלמרות החינוך הטוב, ירדו מנכסיהן ומצאו עצמן מתגוררות בדירה קטנה בעיירת חוף בפורטוגל.


איך הגענו לפורטוגל? "החיים הטובים"

 

התחרות מספקת השנה גם מבט בהיר ליבשת השחורה עם הסרטים "בחירות נוסח אפריקה" (שווייץ) של ג'רט מרץ, העוסק בדמוקרטיה השברירית של גאנה, ו"סיפור פעוט" (ארה"ב) של ג'ניפר ארנולד על התרומה המרגשת של ניצולת שואה משבדיה לשגשוגם של שלושה נערים קנייאתים. יחסי אירופה והעולם השלישי מתחדדים ב"קסם ערבי" (אוסטריה) של אנדראס הורבט, המתאר את נישואיה של סופרת וחוקרת פמיניסטית מאוסטריה למורה דרך תימני.


פתק שחור בקלפי. "בחירות נוסח אפריקה"

 

סיפורים אישיים ספוגי רגשות ומציאות לא פשוטה אפשר למצוא ב"אל סיקאריו - וידויו של רוצח שכיר" (צרפת) בו מראיין ג'אנפרנקו, רוצח שכיר רוסי שפרש, ומשרטט באמצעותו את דרכי הפעולה של קרטלי הסמים במכסיקו. ב"הוודמנים" אנו מתוודעים לבטי וג'ורג' וודמן המשמרים את זכרון בתם פרנצ'סקה וודמן, הצלמת הידועה, באמצעות יצירת אמנות חסרת פשרות.

 

מי שמחפש קולנוע פוליטי נוקב ימצא אותו ובשפע בסרט בסרט המטלטל "The Tillman Story", של אמיר בר-לב, המשתתף בתחרות הבינלאומית. הדוקומנטריסט המוערך חשף את פרצופם האמיתי של קברניטי הצבא האמריקני. הסרט מתאר הסיפור יוצא הדופן של פאט טילמן, שחקן פוטבול מקצוען שוויתר על חוזה מליונים כדי להצטרף ליחידה מיוחדת של הצבא בעקבות ה-11 בספטמבר.

 

מה קרה באמת באפגניסטן? סיפורו של פאט טילמן

 

טילמן הוכתר כגיבור ופטריוט אמריקני אמיתי וגויס כנכס יח"צני של הצבא, אולם אחרי שמצא את מותו באפגניסטן, נחשפה מסכת שקרים של הצבא שניסה למנוע את חשיפת האמת המביכה כי טילמן נהרג מ"אש ידידותית".

העדויות על אובדן האמון שלו בממשל בוש והסתרת הראיות התמוהה של חבריו ליחידה מעוררות לכל הפחות ספק, אותו בר-לב מנצל כדי לחשוף את הצביעות של הגנרלים ולתת פה למשפחה הלא פוליטיקלי קורקטית, שנלחמת על חשיפת האמת.

 

בנוסף לסרטים המשתתפים בתחרות הרשמית, הקהל יוכל להתרשם גם ממגוון של סרטים בהקרנות מיוחדות של סרטים דוקומנטרים נוספים העוסקים באמנות, ספורט, מזיקה, אוכל ועוד.

 

     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה מה קורה, דוק?
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צפיה ממוקדת
    מחפש את אמא. מתוך "שנטי ומרטין"
    צילום: ג'ייסון הולט דנינו
    7 לילות
    ynet ספיישל