עסקי אוויר: מה אחרי ה-F35?

בשיאו של חום אוגוסט, לאחר שנים של מו"מ מעצבן, איומי סרק ומשברים מדומים, התבשרנו שישראל מוכנה לחתום על ההזמנה הגדולה ביותר בתולדות הרכש הבטחוני שלה: רכישת 20 מטוסי F35A במחיר 135 מיליון דולר ליחידה, שיסופקו במהלך 2013-2015. מי שחושב שתמורת כמעט עשרה מיליארד שקל רכשנו שקט לזמן ארוך, צפוי לאכזבה מרה. זה בסך הכל צעד מהוסס ראשון, טבילת בהונות במים הקרים של התלבטות לא פשוטה, בשאלה איך לנהל את הנושא הקריטי של תחלופת דורות ועדכון מצבת המטוסים של חיל האוויר.

הצהרת גילוי נאות

למען הסר ספר ברצוני להתחיל בהבהרה שאינה משתמעת לשתי פנים של נקודת המוצא שלי: ההחלטה התקבלה לאחר לימוד מעמיק של האופציות, דיונים רציניים בבחינת החלופות והתמודדות אמיצה עם עובדות שאי-אפשר לשנותן. המחקר נעשה ע"י אנשים שללא ספק מבינים טוב יותר מכותב שורות אלה את הדילמות המבצעיות, הכלכליות, הפוליטיות והטכנולוגיות של כל חלופה ואין ברצוני לרמוז שהתקבלה החלטה לא ראויה או טיפשית.

בתקשורת ההמונים נרמז אומנם, על ידי פרשנים חדורי חשיבות עצמית, שהממשלה לא דנה באספקטים אלה לעומק אלא הסתפקה בתפקיד "חותמת גומי" להחלטות של הגורמים המקצועיים. לדעתי טוב שכך, כי לאחר שהפוליטיקאים השתכנעו שאי אפשר להוריד יותר את המחיר ואסור להקטין יותר את מספר המטוסים המוזמנים, צריך לתת למקצוענים את הסמכות להוציא את המלצותיהם לפועל.

זכות הציבור להבין את המורכבות

נכון, הציבור הרחב מתבקש עוד פעם לסמוך על המערכת שתקבל החלטות נכונות - וכך נכון שיהיה. אבל, מצד שני, יש לכבד את זכותו להרגיש שלא מזלזלים באינטליגנציה שלו ולא מונעים ממנו הסברים בהתנשאות של מומחים. במאמר זה לא אנסה להציג את כל הפרטים והניואנסים שיש לקחת בחשבון כאשר דנים בשאלה זו, אלא רק להציג בקווים כלליים את הדילמות, את מרחב הפתרונות ואת הסיבות מדוע אין חלופה אמיתית להחלטה שהתקבלה.

ויותר משאני רוצה להאיר את מה שכבר נעשה, ברצוני לספק רקע להחלטות שידרשו בעתיד, במהלך 20-15 השנים הקרובות. כי חלק מהבעיות שחווינו בשנים האחרונות שורשיהן בהחלטות ובברירות מחדל שנעשו לפני 15-20 שנה כתוצאה מקוצר ראייה מערכתי. ועוד גילוי נאות לפני שאני נכנס לעומק הדברים: כל המידע להלן מבוסס על מקורות גלויים, בדפוס ובאינטרנט, מישראל ומהעולם, ללא שום השפעה של גורם כלשהו בממסד הבטחוני הישראלי - לא האזרחי ולא הצבאי. הדעות הן שלי בלבד ואינן מבטאות את הלך הרוחות באף גוף שלטוני או פוליטי, תומך ממשלה או אופוזיציוני.

הדילמה: להחזיק חיל אוויר מצוין עולה הון

חיל האוויר הישראלי הוא מקור גאווה לאומי והנכס החשוב ביותר של צהל במערך ההגנה וההרתעה. לא צריך להאריך בכל ואסתפק בכך שאציין עובדה, שיש מפקפקים בנכונותה: למרות המחיר הסגולי הגבוה מאוד של נכסי אוויר, שקל המושקע בשמירת היתרון הטכנולוגי של חיל האוויר "קונה" יותר ביטחון משקל המושקע באמצעים צבאיים אחרים. טנקים, תותחים, ספינות טילים וצוללות חיוניים להשלמת מערך ההגנה, אבל כל אלה יאבדו את מרבית ערכם ברגע שנאבד את השליטה בשמיים. אמת זו, שנלמדה במחיר יקר בשבוע הראשון של מלחמת יום הכיפורים 1973, אומרת שלא נוכל להוריד את רמת ההצטיידות של חיל האוויר גם אם זרועות אחרות יאלצו להסתפק בפחות ממה שהמפקדים היו רוצים לראות בשדה או בים.

מספרים המתפרסמים על ידי מכוני מחקר מכובדים (וזמינים לכל מי שיודע ל-Google) מתארים את חיל האוויר הישראלי בפירוט מעורר צמרמורת. מכולם נסתפק רק בנתון אחד: מטוסי הקו הראשון מונים כ-450 יחידות בסך הכל, שסופקו בזמנים שונים מאז 1977. מתוכם, פחות מ-20 אחוז הם ממשפחת F15, מטוסים גדולים, דו-מנועיים, יקרים יחסית ולחלקם טווח גדול במיוחד (F15I). ו-80 אחוז הם ממשפחת F16, קטנים, זריזים, פחות יקרים ושימושיים בעיקר בזירות מקומיות (ברדיוס 1000 ק"מ מהבסיס). החלוקה לשתי "ליגות", גדולים ויקרים מול קטנים וזולים, מקובלת בכל צבאות המערב והיחס המספרי 1:4 אינו שונה מהותית אצלנו בהשוואה לארה"ב.

גם המטוס הכי מוצלח עתיד להתיישן (צילום: AFP)

אי אפשר להפסיק את ההתמכרות

בעידן הסילון, אורך החיים הממוצע של מטוס קרב הוא בין 30 ל-35 שנה, כך שקצב התחלופה "הטבעי" לצה"ל הוא כ-15 מטוסים לשנה ומזמן הגיע זמן הפרישה של הוותיקים (במיוחד אלה שסופקו במתנה, מעודפי חיל האוויר האמריקאי). במילים אחרות, כדי לשמור על מצבת מטוסים קבועה על ישראל לרכוש, בממוצע, 15 מטוסי קו-ראשון כל שנה - גם כשאין מלחמות ותאונות התעופה פסו מהארץ. בפועל הדרישה אינה "ליניארית" כל כך, משום שההצטיידות בעבר לא נעשתה ברציפות אחידה, אבל לא כאן המקום להיכנס לניתוח פרטני יותר.

די אם נגיד כי בעשור הקרוב לא נוכל להתעלם מהצורך לרכוש כ-150 מטוסים בסך הכל - ולא משנה כמה כואב להוציא את הכסף (לפחות 20 מיליארד דולר במחירי הקניה האחרונה). כנראה שנמשיך להוציא סכומים מבהילים על ביטחון, לפחות כל עוד המשיח לא הגיע ואף אחד מאוייבינו לא החל לכתת את חרבותיו לאתים. להשוואה, ממשל אובמה הודיע לאחרונה על מכירת מאות מטוסי קרב לערב הסעודית בהיקף של 60 מיליארד דולר, שיסופקו בתקופה מקבילה - ואל תספרו לי שקיבלנו ערבויות שהנשק לא יופנה נגדינו.