כותב לצד החיים

הסופר סמי מיכאל פותח את יומו בשלהי הלילה. בעת הזריחה הוא מתעורר, שותה קפה שחור ומתיישב לכתוב, "על הגבול בין דמדומי החלום". בכתיבה הוא משקיע את מרבית זמנו, לצד הוראת כתיבה באוניברסיטת חיפה, ולצד קידום תרגומי ספריו הרבים ברחבי העולם ופעילויותיו בתחומים חברתיים שונים.

"ספר זה תהליך של כמה שנים", הוא מספר. "הכתיבה אצלי היא לצד החיים, ואני משתמש בה כדי לברוח משגרת היום יום". הקוראת הראשונה של ספריו, היא תמיד אשתו, רחל. "אני לא נוהג להראות לאף אחד את הספר בעודו בתהליך. על כל משפט שכתבתי, לפחות עשרה נמחקו, ואני משתדל לדייק ולהחמיר עם עצמי. הביקורות החיוביות על הספרים שלי נעימות ומלטפות, אבל דווקא מאלה הקשות יותר אני מוצא את עצמי לומד המון".

מיכאל, אחד הסופרים הוותיקים והחשובים בישראל, נולד בשם סלאח מנשה בבגדד. בנעורותו היה חבר במחתרת הקומוניסטית, כתב בעיתונים בעירק ולבסוף נמלט לאיראן, עד שהיגר לארץ ב-1949.

"הכתיבה בעברית היתה לי קשה. זו לא היתה שפת האם שלי, וחשבתי שאצטרך לוותר עליה. בשנותיי הראשונות בארץ כתבתי בערבית, אבל לא היה לזה סיכוי. מבחינת הערבים אשאר תמיד סופר יהודי, ומבחינת היהודים, אחשב לערבי כל עוד אני כותב בערבית. אבל לאחר תקופה, ברגע שהתחלתי לחלום בעברית, הקדשתי את עצמי שוב לספרות".

מחלונות ביתו של מיכאל, על צלע הר בחיפה, ניבט הים הכחול שמעורר בו השראה. "כתיבת ספר אינה כמו כתיבת שיר. כל רעיון דורש פיתוח והתמקדות. ההשראה יכולה לבוא מכל מיני מקומות. מול הים, על הספה, מתחת לחלון, זוהי פינת המדיטציה שלי. כאן אני נרגע וחושב מחשבות".  

מ"חצוצרה בוואדי" ועד "מעוף הברבורים"

ב-1974 פרסם מיכאל את הרומן הראשון שלו, "שווים ושווים יותר". מאז ועד היום הוציא לאור ספרים נוספים שזכו להצלחה ולהכרה עולמית וביניהם "חצוצרה בוואדי", "יונים בטרפלגר", "מים נושקים למים",

ו"אעידה". ב-2001 נבחר לתפקיד יושב ראש האגודה לזכויות האזרח.

מיכאל זכה בפרסים רבים כגון פרס ברנר, פרס נשיא המדינה לספרות על מפעל חיים, פרס א.מ.ת על השפעה דרך הספרות על החברה הישראלית ופרס פירנצה על הרומן "חצוצרה בוואדי".

ספרו החדש, "מעוף הברבורים", פורסם לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן, ועוסק בשני אחים לבית אלכביר. וויליאם הבכור נועד לגדולות, ושרגא הצעיר צומח בצלו. כאנשים בוגרים נעשה וויליאם למפקד מהולל בצה"ל ומפרסם רומן שזוכה לתגובות נלהבות.

שרגא בבגרותו עובד כיערן. השניים נישאים לשתי ידידות, שירה ורות, ונולדים להם שני צאצאים, בן ששמו זוהר ובת ששמה מיטל, שחייהם שלובים אלה באלה. שתי המשפחות מתגוררות, ברוב זמן ההתרחשות בסיפור, בבית דירות בחיפה, שדייריו יוצרים קהילה שמהווה מיקרוקוסמוס של החברה הצעירה, התוססת והאופטימית, שנרקמה בארץ מסוף שנות ה-50 ועד מלחמת יום הכיפורים.