בגרמניה מעריכים: דמיאניוק לא ישוב לכלא
"אשם בבוקר - חופשי אחר הצהריים". התרעם העיתון הגרמני "בילד" על שחרורו של ג'ון דמיאניוק, לאחר שנגזרו עליו 5 שנות מאסר. בגרמניה אומרים: החשיבות היתה בעצם ההרשעה
אחרי שהורשע בסיוע לרצח רבבות יהודים במחנה ההשמדה סוביבור במהלך מלחמת העולם השנייה, ג'ון (איוואן) דמיאניוק הפך לאדם חופשי. בית המשפט במינכן, שגזר עליו חמש שנות מאסר, גם הסיר באופן מיידי את צו המעצר הגרמני שהיה תלוי נגדו, וקבע כי הסיכון שייברח כעת אפסי.
למרות שהשופט התנה את שחרורו על-תנאי של דמיאניוק (91) בהליך הערעור הצפוי בבית המשפט הפדרלי - שיכול להימשך כשנה - כלי תקשורת בגרמניה העריכו כי דמיאניוק לא ישוב יותר לכלא: בשל גילו המתקדם ומצבו הבריאותי, מקובל בגרמניה להפחית מזמן המאסר שנגזר עליו, ודמיאניוק כבר ריצה כשנתיים בבית הכלא במינכן. את שארית חייו, ככל הנראה, יעביר דמיאניוק בבית אבות, על חשבון משלם המסים הגרמני.
התגובות בכלי התקשורת הגרמניים לגזר הדין, ולשחרורו של דמיאניוק, היו מעורבות. "אשם אבל בכל זאת לא בכלא", נכתב באתר האינטרנט של המגזין הגרמני "שטרן", שדיווח כי הלילה עוד יישאר דמיאניוק במרפאת בית הכלא, שבה היה עצור מאז שהוסגר מארה"ב בתום מאבק משפטי, אך בבוקר ישוחרר, לא ברור לאן, בשל העובדה שהוא חסר אזרחות. גם ה"בילד" הגרמני התרעם על השחרור: "עוזר הנאצים דמיאניוק: חלש מדי לכלא?", תהה הצהובון תחת הכותרת "אשם בבוקר - חופשי אחר הצהריים".
לעומת זאת, השבועון "די צייט" הגדיר את ההחלטה לשחרר את דמיאניוק כ"החלטה חכמה": "ההליך המשפטי הזה התנהל בעיקר עבור ההיסטוריה הגרמנית", נכתב במאמר דעה שפורסם באתר האינטרנט של השבועון הנחשב. במידה רבה, נכתב במאמר, "ההליך היה מאוחר מדי". רוב כלי התקשורת הסכימו כי חשיבות המשפט היתה בהרשעתו של דמיאניוק, ובאפשרות להעלות אל פני השטח בבית משפט גרמני את הפשעים המחרידים שהתרחשו בסוביבור, מחנה השמדה שבו נרצחו כרבע מיליון יהודים.
ניצולה: "הייתי מעדיפה שהוא יודה"
לתביעה הגרמנית נגד דמיאניוק הצטרפו בני משפחותיהם של כמה מהקורבנות היהודים שנרצחו בסוביבור, וגם כמה מהניצולים האחרונים בחיים של מחנה המוות. הם עשו זאת במעמד של "תובעים-שותפים", המיוצגים בבית המשפט באמצעות עורכי דין פרטיים.
רודי קורטיסוס, שאמו נרצחה בסוביבור והעיד בימיו הראשונים של המשפט, אמר ל"טאגסשפיגל" הגרמני כי המשפט איפשר לו "להגיד את הדברים שאצר בתוכו במשך 50 שנה". בן 72 כיום, קורטיסוס, שנסע למינכן בשנה שעברה עם המכתבים היחידים שנותרו לו מאמו, סיפר כי המשפט העניק לו את האפשרות "לסגור את הפרק הזה בחיי".
רוב פרנזמן, שנכח בכ-80 מתוך 93 ימי הדיונים במשפט (שהתפרשו על פני כשנה וחצי -א.א) אמר כי לא משנה לו העובדה שדמיאניוק שוחרר לחופשי, והוא רואה את החשיבות בפסק הדין שקובע כי הוא אשם. "רק אחד מתוך רבים הועמד לדין", אמר פרנזמן ל"זידוייטשה צייטונג", בתי האבות מלאים במאות "דמיאניוקים".
"ההליך חשוב בעיקר עבור ההיסטוריה" (צילום: AFP)
"אני מניחה שהייתי מעדיפה שהוא יודה. שיגיד 'הייתי בסוביבור' ויסביר שהוא מילא פקודות או משהו כזה", אמרה הלן הייד, שדודתה נרצחה בסוביבור, "אבל זה לא משנה. הוא נמצא אשם".
גזר הדין היה אקורד הסיום של אחד המשפטים האחרונים שנערכים לפושעי מלחמה נאציים על אדמת גרמניה. אולי שלא במקרה, דמיאניוק היה חלק מאחד מהדרגים הזוטרים ביותר שהועמדו אי פעם לדין. בשנים האחרונות, אחרי מותם של רוב הפושעים הנאצים המרכזיים ועוזריהם, נזכרה מערכת המשפט הגרמנית להתחיל בניסיונות מאומצים להעמיד לדין חשודים שחמקו במשך השנים, והאריכו חיים.
בניגוד למשפטי העבר, בהם זוכו פושעי מלחמה נאציים רבים, לאחר שלא נמצאו עדויות ישירות הקושרות אותם למעשי רצח ספציפיים, בית המשפט הכריע כי עצם שירותו של דמיאניוק בסוביבור מספיקה כדי להוכיח כי סייע לרצח. העדות המרכזית (והכמעט יחידה) נגד דמיאניוק היתה תעודת שירות שלו בכוחות העזר של האס-אס, שקבעה כי שירת בסוביבור במשך כחצי שנה ב-1943.
אחד הפרדוקסים הגדולים, עליהם הצביע גם אחד משני סנגוריו של דמיאניוק, אולריך בוש, היה כי הנאצים הבכירים שפיקדו על המחנות בהם שירת דמיאניוק כמעט ולא הוענשו על ידי מערב-גרמניה בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה. קארל פרנצל, אחד ממפקדי סוביבור, מת בשיבה טובה ב-96', אחרי שבית משפט קבע כי מצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לשבת בכלא, וכך גם אחד ממפקדי מחנה השבויים טרווניקי, בו הפך דמיאניוק לאחד מעוזריהם של הנאצים בתהליך ההשמדה.
לפנייה לכתב/ת 
