עד מתי תקראו לי "רוסייה"?

אתחיל מזה שאני לא רוסייה. נולדתי במולדובה, עברנו לאוקראינה (אודסה) ומשם לישראל. ברוסיה מעולם לא חייתי, ואף פעם ולא היתה לי אזרחות רוסית. השפה הרוסית משותפת לכל מזרח אירופה, אבל, לגזען הישראלי הממוצע קשה להשלים יותר מחמש אותיות - אז אני רוסייה. כמה תמימה הייתי כשרציתי להיות שייכת. בפנימייה הדתית בשכונת הר-נוף בירושלים הייתי רוסייה, בתל-אביב ה"מפותחת" הייתי רוסייה, בחיפה אני שוב רוסייה. אנחנו "רוסים מסריחים", "זונות", דמויות בארץ נהדרת. ואני שואלת - עד מתי?

בעידן המודרני קל מאוד לצחוק על עולים חדשים. כל משתמש אינטרנט מקבל במה לרעל הגזעני שנוטף ממנו. לא באנו לגנוב. כל המשפחה שלי עובדת קשה מאוד, ללא עזרה של דודות, דודים, אבא ואמא. רוכשים השכלה גבוהה ומנסים לבנות עתיד. עלינו ארצה כדי לחיות חיים טובים יותר, ומה רע בכך? הרי ישראלים רבים מהגרים לארה"ב ואוסטרליה בדיוק מאותם המניעים, לא ממניעים אידיאולוגיים.

חזרה למקלחת שקיבלתי אתמול. האם יש קשר בין אופן הנהיגה שלי בחו"ל לבין הארץ? לדעתי לא. אבל אנשים שרוצים להביע את זעמם, וחסרה להם אינטלגנציה, צועקים משפטים שכאלו. שלא תבינו לא נכון, זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת את ההצעה או ההמלצה הזו לחזור לאן שהגעתי, אבל אף פעם לא הצלחתי להתרגל לזה ולהבליג.

בקרוב ודאי תירצח עוד עולה והטוקבקיסטים יחגגו. כאילו שלפנינו הכל היה מושלם: מושחתים, אלימים, עצבנים, חסרי אינטלגנציה, ברברים, צועקים - ורק כמה אחוזים מכל האוכלוסיה הזו הם אנשים נורמלים. אבל אנחנו הבאנו רק רוע ואלימות. נו באמת. סמים אלימות ומאפיות היו לפנינו ויישארו אחרי כולנו.

עשו חשבון נפש 

המתח בין אשכנזים למזרחים היה מאז ומתמיד, אך נראה שבאחרונה די רגוע בגזרה, נותרו רק שאריות של החינוך החשוך שקיבל הדור הקודם. התגובה הראשונה והדומיננטית שלי לנהג שקילל היתה לענות: "תחזור לעץ שממנו נפלת לפני 20 שנה, יא קוף", אבל עצרתי. הרי יש לי המון חברים מזרחים.

כולנו סובלים מהגזענות והברוטליות הישראלית, מחוסר הכבוד כלפי הזולת. לפעמים לא בא לי לצאת מהבית, רק כדי לא לשמוע את הקללות והעצבים, לא לשמוע את המשפט שמאפיין כל ישראלי: "אבל מגיע לי".

בחלומות אני מאחלת לכל גזען שיתייחסו אליו ואל משפחתו באותו האופן, שירגישו על בשרם את תחושת הייאוש היומיומי שעוברת על כל עולה חדש וישן.

ולאותו הנהג שצעק לי, העיקר שאתה לא אוכל חמץ בפסח וצם ביום כיפור. כל שאר המצוות כמו "ואהבת לרעך כמוך" אינן רלוונטיות בשבילך. לדעתי, קיום מצוות באופן סלקטיבי הרבה יותר גרוע מאי קיום בכלל.

עשו חשבון נפש. האם באמת שווה לשפוך את הרעל הגזעני על נציגת שירות עם מבטא רוסי, שבסך הכל מרוויחה ביושר? הרי מחר זו יכולה להיות הבת שלכם. גזענות היא הסיבה לתדמית הבעייתית של ישראל בעולם, הסיבה לחיים הקשים ואולי הסיבה למלחמה הבאה. חשבו על מה אתם באמת כועסים, ותראו שאנחנו, ה"רוסים", לא גורמים לבעיות, אלא אתם עצמכם.

קטיה אוונס, בת 22, מסיימת תואר בתקשורת וסוציולוגיה בחיפה. עלתה לארץ לפני כ-10 שנים