ה-PC הנייד: ההספד פורסם מוקדם מדי
המחשב האישי הוא חלק מסביבת החיים שלנו ובלעדיו לא נצליח לעשות אפילו חצי מהדברים שאנו נהנים לעשות היום. העולם לא מורכב מהמוצרים הטובים ביותר שתבונה אלוהית הצליחה להמציא, אלא מחפצים שהם מספיק טובים כדי לשרוד. וה-PC הוא גדול השורדים בעולם הדיגיטלי
המחשב האישי הוא חלק מסביבת החיים שלנו ובלעדיו לא נצליח לעשות אפילו חצי מהדברים שאנו נהנים לעשות היום. נכון, הוא לא מושלם ואם היינו יכולים לגלגל בחזרה את התסריט הכאוטי של שלושים השנים האחרונות כנראה שהיינו מצליחים למצוא Happy End הרבה יותר מספק - So What? המכונית ששולטת בחיינו כבר יותר מ-100 שנה היא כן אמצעי התחבורה המושלם? הרעיון, שצריך לכסות מאות אלפי קילומטרים של טבע בתולי בשכבה עבה של אספלט – רק כדי שכל אחד יוכל להתיישב בקופסת ברזל השוקלת טון וחצי ולחצות את היבשת בנהיגה ב-3 ימי נהיגה מתישה, תוך כדי העשרת האטמוספרה ב-3 טון CO2 - הוא כן מקסים?
העולם לא מורכב מהמוצרים הטובים ביותר שתבונה אלוהית הצליחה להמציא, אלא מחפצים שהם מספיק טובים כדי לשרוד. וכאלה שהמזל הטוב הביא אותם לצבור מסה קריטית לפני שהחלופות נעשו ריאליות. דרך אגב, זה נכון גם לגבי מוסדות חברתיים ושלטוניים.
תיאוריית הקנוניה לא "מחזיקה מים"
ולידיעת כל הדור אשר לא ידע את i8008 ולא סגד ל-Z80: ההתחלה הייתה תמימה כסומק על לחיי נערה אשר לא ידעה איש. כל תיאוריות הקונספירציה נעלמות כאשר מעלים את אור החקירה האובייקטיבית. המחשוב האישי לא התחיל כמזימה של IBM להשתלט על העולם. למעשה, פרויקט ה-PC היה סוג של "לוחמת גרילה" בתוך הממסד הבכיר של IBM, כאשר המנכ"ל בתחילת שנות ה-80' רצה לנער את החברה ממצב של שביעות רצון עצמית.
Samsung Tab הוא כרגע המוביל את מחנה אנדרואיד
כאשר ה-PC עוצב, ב-1982, יבמ כבר שלטה ביותר מ-70 אחוז ממערכות המידע בעולם וחלקה בעוגה היה גדול פי 10 מזה של המתחרה הקרובה ביותר. וה-PC לא היה הניסיון הראשון שלה בתחום ה"מיקרו-מחשבים", כפי שקראו להם אז. וגם אינטל הגיעה לדומיננטיות די במקרה. אינטל אמנם הייתה הראשונה להציע שבב סיליקון שיכול להיות CPU לשימוש כללי (General Purpose), אבל תוך זמן קצר היו לה חצי תריסר מתחרים, שחלקם לפחות היו טובים יותר.
שיקולים קטנוניים קובעים את ההיסטוריה
מהנדסי יבמ בחרו ב- i8088 כמעבד ל-PC הראשון בעיקר משום שזה היה המעבד היחיד עם טווח כתובות מעל 64 קילובייט (זו לא טעות דפוס) שנכנס למארז עם 24 "רגליים" (וגם זו אינה בדיחה). המתחרים המבטיחים יותר, שתוכננו על ידי Zilog ומוטורולה, נזקקו למארז של 40 פינים - מה שהיה מוסיף כ-5 דולר למחיר המחשב ו-50% לביצועים. כן, ההיסטוריה של המחשוב האישי נקבעה על פי הרצון לגלח 5 דולר מהמחיר של ה-Motherboard.
גם כאשר אנשי יבמ פנו לביל גייטס בנוגע לאפשרות שמערכת ההפעלה של מיקרוסופט, MS-DOS, תסופק כחלק מחבילת המחשב האישי, זה היה מהלך אופורטוניסטי. הם לא ידעו שהם זורעים את זרעי המהפכה, שתוך תריסר שנים תביא את ערך השוק של הסטארט-אפ עלום השם ליותר מהשווי של "הענק הכחול". וגם ביל גייטס לא חלם על הצלחה בקנה מידה כזה. למעשה, הבחורצ'יק בעל פני התינוק כמעט עשה במכנסיים כשהוא קיבל את ההזמנה לפגוש את מנהלי התוכנית בפלורידה.
ביל לא ידע שההזמנה הגיעה אליו רק משום שהמתחרה המועדף, Gary Kildall, מנכ"ל Digital Research, שהייתה אז המובילה בשוק מערכות ההפעלה עם CP/M, היה בחופשה בהוואי ולא התחשק לו לקפוץ על המטוס הראשון שיגיע רק משום שמנהלי Big Blue עשו קולות של חוסר סבלנות. ומהאירועים האקראיים והמטופשים האלה התחילה מפולת השלג שעיצבה את עולמנו הדיגיטלי. בדרכה הרסה המפולת את המתחרים הראויים יותר, את Apple המקורית (זאת שלפני ה-iPod) ואת מוטורולה, את Unix ואת Sun, את ה-Amiga האגדי ועוד אלפי יוזמות נפלאות וחברות מצוינות. כפי שהמכונית הרגה את הרכבת והמטוס הטביע את אוניית הנוסעים.
הקונה מעדיף מחיר נמוך על ידידותיות גבוהה
הרבה טענות מוטחות בפני חסידי ה-PC לדורותיהם, ברובם יש יותר משמץ של אמת. כאשר Sun ניסתה לקדם את התפיסה שלה - "הרשות היא המחשב" ותחנת העבודה האישית צריכה להישאר "לקוח רזה" - הרציונליזציה נשמעה מוכרת מימי רווקותינו: "למה אני צריך לקנות את הפרה אם כל מה שאני רוצה זו כוס חלב?" הגיוני, אבל לא הצליח לה, גם לא אחרי שהיא גייסה את אורקל למלחמה ב-PC.
דור אחר דור של אנליסטים חסרי מנוח התלוננו על חוסר הידידותיות הבוטה של פלטפורמת Wintel ועיתונאים קלי אצבעות האריכו בשבחי המקינטוש. באופן אירוני, רוב המחקרים - אם לא כולם - בוצעו בעזרת כלי Excel והטקסטים נערכו לפרסום ב-Word. המקינטוש "הידידותי" נשאר בעולם הגרפיקה והעיצוב - וגם זאת לא בזכות Apple, אלא כתוצאה מכך ש-Adobe פיתחה את פוטושופ במקור כיישום למקינטוש. וככול שמיקרוסופט שיפרה את הפלטפורמה שלה כך התחזקו קולות המחאה של הצדקנים, שהאשימו אותה ב"חקיינות" זולה וגניבת רעיונות ממתחרים.
ידידותי או לא, המחשב האישי הוא שימושי במידה סבירה, זול להפליא וקל לסלוח לחסרונותיו. המחיר הנמוך לא נובע מגאונות של מי מהמתכננים. זה פועל יוצא של התחרות "הפרועה", כאשר כל טיוואני ובת דודתו החלו לייצר "תואמי IBM" בחדר השינה שלהם. בשנות ה-80' היה מקובל ללעוג לתופעה, כי נוח לנו לשכוח שגם Michael Dell ייסד את האימפריה שלו במעונות של האוניברסיטה בדאלאס. ומיקרוסופט הוכיחה כי היא "בית החרושת" היחיד למוצרי תוכנה. היישומים שלה אולי לא ה-Best of Breed אבל הם מספקים את מה שקוראים באמריקה The Most Bang For The Buck.
כסאות מוזיקליים
ובדרך כל השחקנים החליפו תפקידים. Apple, שהתחילה את דרכה כיצרנית של פלטפורמה "פתוחה" (Apple II, של שנות ה-70') הפכה לאחרונת היצרנים שמתעקשים לסגור את הדלת לפני מתחרים פוטנציאליים באמצעות שליטה בקוד מערכת ההפעלה. יבמ, שהייתה מלכת הקנייניות בעידן ה-Mainframe, פתחה את ה-PC לכל מעתיק שהיה מספיק מתוחכם למצוא BIOS חלופי - עד שאיבדה את בכורתה ונאלצה לנטוש את התחום. אינטל נאלצה לפתח את גרסאות 64 הסיביות של הארכיטקטורה הישנה, x86, למרות שהיא נשארה משוכנעת שארכיטקטורת EPIC של Itanium מתאימה יותר. ומיקרוסופט הפכה לחברה השמרנית ביותר מבחינת "תאימות לאחור", כנראה כתוצאה מרגישות יתר לביקורת.
מיקרוסופט, דרך אגב, עשתה דרך לא קצרה בין Windows 3.1 ל-Windows 7 ועכשיו אי אפשר להאשים אותה בהתעלמות מאספקט השימושיות של המערכת. היא לא מושלמת, אבל כפי שאומרת הפרסומת, מיליארד משתמשים לא טועים - ואם הם כן טועים, לא נורא. צרת רבים, נחמת טיפשים. בסופו של דבר, אנו גם לא מוכנים לוותר על המכונית רק משום שלא נפתרה הבעיה הקטנה של תאונות דרכים קטלניות. ובכל זאת, לאורך כל הדרך חוזרת ונשמעת המנגינה האנכרוניסטית, שה-PC לא יהפוך לחלק מעולמנו עד שהוא לא ישתחרר מהמקלדת.
