שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    העד המרכזי: הדמייה מוחית
    יש לאסור על שימוש בהדמיות של המוח בבתי משפט עד שתוכח אמינותן. כך סבור הנק גרילי, מומחה למדע ואתיקה שקורא להשתמש בזהירות בטכנולוגיות ה-fMRI

    מדענים החלו להשתמש בהדמיות של המוח כדי ללמוד לקרוא מחשבות. מחקר זה משפר את ההבנה הבסיסית שלנו לגבי המוח האנושי ומעורר תקווה לפריצות דרך רפואיות. עלינו לתמוך במחקרים כאלה. אבל חברות מסחריות מתחילות ליישם את תוצאות המחקרים האלה כדי לזהות שקרים ולשווק את שירותיהן. אף על פי שהטכנולוגיה מפתה, קודם שאנו מקבלים אותה עלינו לשקול היטב את השימוש בה - ולא למהר.

     

    הבעיה אינה בקצב התקדמות המחקר. נוירוביולוגים פרסמו מאמרים על זיהוי שקרים בעזרת הדמיית תפקודי המוח באמצעות תהודה מגנטית (fMRI) זה 10 שנים כמעט. כ-25 מחקרים שהתפרסמו מצאו מתאם בין אמירת שקר לבין תבנית זרימת הדם במוח הנבדקים.

     

    הבעיה היא שמחקרים שונים, שהשתמשו בשיטות שונות, הסיקו מסקנות בהתבסס על רמת הפעילות של אזורי מוח שונים. וכל המחקרים עד כה התרחשו בסביבה מלאכותית, כלומר במעבדה, כשהאנשים ידעו שהם משתתפים בניסוי ומילאו אחר ההוראות כשהם אמרו דבר שקר.

     

    אף לא אחד מן המחקרים בדק זיהוי שקר במצב מציאותי. שום סוכנות ממשלתית לא אישרה שהשיטות האלה פועלות. שום גוף עצמאי לא בחן את הגישה. אבל אנשים משלמים תמורת דוחות של גלאי שקר, עטופים בזוהר מדעי, כדי להוכיח את חפותם. במאי 2010 הגיעו לבתי המשפט בארה"ב שני מקרים בעניין.

     

    לא מספיק מדויק

    מקרה אחד היה תלוי כולו בשאלה אם הטכנולוגיה פועלת. בבית משפט מחוזי פדרלי בטנסי, הנאשם בהונאה של חברת הביטוח הרפואי מדיקייר רצה להציג דוח של גלאי שקר מבוסס-fMRI כהוכחה לכך שהוא לא התכוון להונות.

     

    לאחר יותר מ-12 שעות של עדויות מומחים, פסק השופט שהראיה אינה קבילה. הוא קבע, ובצדק, שדיוק השיטה לא נקבע במצבים מציאותיים, שאין תקנים לשימוש בשיטה, ושהקהילה המדעית ככלל אינה מכירה בשימוש כזה בטכנולוגיה.

     

    המקרה השני נסב על השאלה אם בכלל עלינו להשתמש בטכנולוגיה הזאת, גם אם היא פועלת. התובעת במשפט אזרחי בברוקלין שבניו יורק רצתה להציג כעדות דוח fMRI המראה שהעד המרכזי שלה דובר אמת. השופט במקרה זה פסק שאמינות העד היא בתחום השיפוט של חבר המושבעים בלבד. אין לקבל עדות מומחים לגבי אמינות העד, גם אם אפשר לסמוך על עדות זו וגם אם לאו.

     

    השופטים האלה פסקו היטב, אולם יש עשרות אלפי שופטים בארה"ב, וכל אחד מהם עשוי לפסוק לגבי טכנולוגיה זו, כמה מהם לאחר שהקשיבו לעורכי דין ולעדים מומחים טובים וכמה מהם לא.

     

    חשוב מכך, מיליוני חיים עשויים להיות מושפעים מן השימוש בדוחות גילוי השקר האלה מחוץ לבתי המשפט, למשל בחקירות פליליות, בעסקאות מסחריות, ייתכן שבצבא ובקהילת המודיעין ואולי אף בחיי האהבה והנישואין.

     

    לפני שתהיה לטכנולוגיה דריסת רגל בחברה, עלינו לענות בהרחבה על השאלות שעמן התמודדו השופטים. עלינו לאסור שימושים לא מחקריים בהדמיה עצבית לשם זיהוי שקרים עד שתוכח אמינות השיטה בבדיקות מדעיות קפדניות ובלתי תלויות. שאם לא כן אנחנו מסתכנים בפגיעה בבני אדם ובהשחרת שמם הטוב של מדעי העצב.

     

    איני יודע אם ה-fMRI יעמוד במבחן. וגם אם כן, כיצד עלינו להשתמש בו, והיכן? האם עלינו לכפות על נאשמים להיבדק? ומה לגבי חשודים, טרוריסטים, סטודנטים שסרחו, נוסעים פורעי סדר בתורים בשדות התעופה, או בני נוער?

     

    גילוי שקר אינו השימוש היחיד בסריקות מוח לקריאת מחשבות שאנשי מקצועות החוק יכולים לנצל – מדענים עובדים על גילוי כאב, זיהוי הטיות וקריאת זיכרונות. בסופו של דבר נחליט אם לפסול את הטכנולוגיות האלה או לקבלן. בכל מקרה, עלינו להתכונן לקראתן.

     

    הנק גרילי פרופסור לחוק המחזיק בקתדרה על שם דין פ' וקייט אדלמן ופרופסור לגנטיקה באוניברסיטת סטנפורד. הוא מתמחה בסוגיות אתיות, חוקיות ומשפטיות העולות מהתקדמותם של המדעים הביולוגיים.

     

    הכתבה התפרסמה בגיליון אפריל-מאי של המגזין "סיינטיפיק אמריקן - ישראל" בהוצאת אורט.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "העד המרכזי: הדמייה מוחית"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים