מחפשים עבודה ללא תשלום? בואו לספרד

צ'ארו גרסייה הספרדייה מנקה שירותים לפרנסתה, והיא רגילה לעשות את זה עם חיוך. היא מטאטא, עושה ספונג'ה וכל עבודה מלוכלכת אחרת שדורש ממנה בית הספר הציבורי בו היא עובדת. היא גאה בכך שהיא מייצרת אווירה טובה יותר עבור הילדים הלומדים בבית הספר.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

"אני מנקה כאילו הם כולם הילדים שלי", אומרת גרסייה, אם לילד בן 15. ישנה רק בעיה אחת בכל הסיפור הזה - גרסייה לא מקבלת משכורת כבר ארבעה חודשים.

תחינתה של גרסייה משותפת לרבים בכל רחבי ספרד, עובדי צווארון כחול. מגננים לבנאים וכמובן גם מנקים, שעובדים במשך חודשים ללא שכר, בזמן שמעסיקים נאבקים כדי לצוף מעל הכלכלה שמבקשת לנער מעליה את המיתון, ממוסמרים על ידי חובות כבדים, בלי הרבה סיכויים לשינוי חיובי בקרוב.

אנשים כמו גרסייה נמצאים במלכוד, אם הם יתפטרו ולא ימתינו שיפוטרו, הם יאבדו את הזכות לדמי אבטלה. במידה והם יעזבו את מקום העבודה, אין להם כמעט סיכוי למצוא עבודה בשוק עבודה שסובל מ-21% אבטלה.

"ישנם אנשים רבים שקמים בבוקר והולכים לעבודה מבלי שהם מקבלים משכורת", אומרת גייל אלארד, מומחית לשוק העבודה מביה"ס למנהל עסקים IE במדריד.

מומחים אומרים שאין דרך לדעת כמה עובדים ספרדים נמצאים במצב הקשה הזה, אבל הם מעריכים כי המספר הוא משמעותי ביותר ועלול אף לעלות לאחר הבחירות המקומיות הצפויות החודש, כשממשלים מקומיים שכורעים תחת חובות צפויים לבצע קיצוצי תקציב גדולים יותר מאלה שנעשו עד כה.

אלפי חברות קטנות ובינוניות שמעסיקות אנשים כמו גרסייה מסתמכות על חוזי עבודה שונים מול הממשלים המקומיים, ובמידה שאלו יקוצצו, העובדים הללו הם הראשונים שיפגעו.

גרסייה בת ה-51 לא מוותרת על העבודה שלה וחיה במצב קיצוני בזמן שהיא ממתינה ליום התשלום, שהמעסיק שלה מתעקש שיגיע בקרוב. אבל הוא גם לא קיבל הגנה מפני נושים בעקבות הקשיים הפיננסיים שלו, דבר שהופך את עתידם של 170 המנקים שהוא מעסיק לקודר ביותר.

כשהיא כבר כן זוכה למשכורת, גרסייה לוקחת הביתה 475 אירו לחודש (680 דולר) על עבודה בחצי משרה. החברה בה היא עובדת היא חברת קבלן המועסקת על ידי הממשל המחוזי של מדריד בעבודות ניקיון של 23 בתי ספר סביב הבירה. בעלה, מנואל, מועסק כשומר ומרוויח 1,000 אירו בחודש.

"פסיכולוגית, זה הרסני", היא אומרת, "אם אתה מובטל, לפחות אתה יודע נגד מה אתה עומד ואתה עושה מה שאתה חושב שאתה צריך לעשות כדי לשרוד". היא מוסיפה ש"אני לא יודעת אם אנשים מבינים מה זה לעבוד בלי לקבל תשלום, כמה מייאש זה". גרסייה וכמה מעמיתיה לעבודה נשברו לבסוף ופתחו בשביתה בתחילת החודש, לאחר שלא קיבלו משכורת מאז חג המולד.

גרסייה נאלצת לחיות את המשבר יום יום והיא מוצאת דרכים שונות כדי לחתוך בפינות, כמו לעבור את החורף ללא חימום, כשהם ישנים תחת ערימת שמיכות בלילה, לעשות פחות כביסות ולשנות את הדיאטה המשפחתית. היא לא קונה יותר בשר או דגים טריים, ורוב הארוחות שלהם מורכבות מעדשים או שעועית.

כתוצאה מהמצב איבדה גרסייה, אישה קטנה עם שקיות שחורות מתחת לעיניים וקול עייף, שלושה קילו בחודשים האחרונים. "בעלי אומר שאני הולכת ונעלמת", היא אומרת.

כשהיא מדברת על הדברים שבנם צריך להקריב היא כמעט ובוכה, הוא לא מקבל עוד דמי כיס, לא מחזיק בטלפון נייד, לא יכול לקנות נעליים חדשות או ללכת לסרט עם חברים, הוא אפילו לא יכול לקנות משקה קל יותר, אבל הוא לא מתלונן. "הוא אומר לי להיות קשוחה ולא לדאוג", מסבירה גרסייה, "הוא אומר שאני לא צריכה לדאוג לו, שהוא לא הולך לבקש ממני שום דבר והוא מחבק ומנשק אותי".

העיירה מסכימה לשלם, אבל אין לה מאיפה

חוזה חואן ווילגראן, גנן המכנה את עצמו "ד"ר לעצים", ארגן התבצרות בבית העירייה של ארנחואס, עיירה מדרום למדריד, בניסיון ללחוץ על קבלת תשלום של 116 אלף אירו שהעירייה חייבת לו עבור גיזום ועבודות גננות נוספות שביצעה החברה שלו, שמעסיקה 5 עובדים נוספים מלבדו. בעירייה לא חולקים על הסכום, אבל הם טוענים שפשוט אין להם את הכסף לשלם, אומר ווילגראן, שהעובדים שלו לא מקבלים שכר מזה חודשיים וכעת הוא גם נאלץ לפטר עובד אחד.

"יש לנו לקוחות אחרים", הוא אומר. "אבל העניין הוא שבחברה קטנה, 116 אלף אירו זה המון כסף, כל כך הרבה כסף שהייתי חייב לפתוח קו אשראי נוסף בבנק כדי לכסות את החובות שלי". אם הבנק היה מסרב, הוא מסביר, הוא היה מחוסל.

"זה עד כדי כך קל להפיל חברה כעת", אומר ווילגראן בן ה-41, שקיבל בעקבות המחאה כ-22 אלף אירו והבטחה שיקבל בקרוב עוד קצת מהכסף. אבל הוא מסביר כי זה עלול לקחת שנים עד שיראה את יתרת הכסף.

"הפלטפורמה נגד איחור בתשלום", ארגון שקם בברצלונה, מעריך כי לפחות חצי מיליון עסקים ברחבי ספרד נסגרו במהלך המשבר הכלכלי הנוכחי מאחר שלא יכלו לשרוד את העיכובים בתשלום. ההערכה היא כי הרשויות המקומיות לבדן מחזיקות ב-35 מיליארד אירו של חובות לא משולמים.

פדרו ארהואטאס, המייצג את פדרציית המועצות והמחוזות המקומיים, אומר כי הוא לא יכול לאשר את ההערכה הכספית הזו, אבל שהפדרציה מודעת לכך שישנם אנשים שמנסים לחיות ללא כסף כתוצאה מאי התשלום של המועצות המקומיות.

"כמובן שאנחנו מדברים על זה. אנחנו מקבלים, ולומדים ומנתחים את המצב", הוא אומר. אבל ארהואטאס מתעקש שאיחור בתשלומים של העיריות הוא לא דבר חדש. מה ששונה בזמנים הקשים האלו, הוא אומר, הוא שהבנקים לא מעניקים קווי אשראי כדי לעזור לחברות דווקא בזמן כלכלי קשה שכזה.

העופות נשחטו - כי לא היה כסף לאוכל עבורן

עוד אחד שמנסה להיאחז ולשרוד את המצב הקשה הוא אוסקר גרסיאה. הוא מסדר ביצים בחוות עופות שמגדלת 350 אלף תרנגולות. החברה המעסיקה אותו נמצאת במצב כל כך קשה שלאחרונה היא שחטה 250 אלף עופות מאחר שלא יכלה להרשות לעצמה להאכיל אותן.

גרסיאה, בן ה-30 וחבריו לעבודה לא קיבלו שכר כבר שלושה חודשים. גרסיאה מצליח לשרוד בגלל שאינו נשוי ואין לו ילדים. אבל כן יש לו משכנתא וחשבונות לשלם, שאוכלים חצי מהמשכורת החודשית שלו שעומדת על 900 אירו, אפילו בזמן שהוא כן מקבל משכורת.

כעת הוא נאלץ להיעזר בתמיכה מהוריו כדי להחזיק מעמד. הוא יוצא עם אישה, אבל המפגשים שלהם מורכבים מהליכות משותפות או צפייה בבית בטלוויזיה. "אפילו התרנגולות במצב יותר טוב משלי", הוא אומר.

חלק מהעובדים בחווה מוציאים את הכעס אחד על השני, כתוצאה מהתסכול החריף של עבודה ללא תשלום. "אם מישהו מאיתנו מאבד את זה, אנחנו אומרים לו 'תירגע, תרגיע', אנחנו כולנו באותה הסירה", אומר גרסיאה.