נתניהו נלחם באובמה ומתכונן לבחירות

בנימין נתניהו יודע שזה נגמר. הוא יודע שהסיכויים לחדש את התהליך המדיני שואפים לאפס, וכך גם הסיכויים לשקם את היחסים עם ברק אובמה. הוא יודע שאחרי שנתיים מבוזבזות, חלקן בגללו, ואחרי שהמזרח התיכון שינה את פניו, הפתח והחמאס איחדו כוחות ואבו מאזן בדרך לאו"ם - שום דבר טוב לא יכול לקרות בתקופה הקרובה.

ראש בראש בבית הלבן - הכותרות האחרונות ב-ynet:

• הרושם שהשאיר נתניהו: "רגע לא-דיפלומטי"
• הדבר האחרון שישראל היתה צריכה/פרשנות
• "גם לאובמה ברור שישראל לא תיסוג לקווי 67'"
• עיתוני העולם: נתניהו נתן הרצאה, הכעס שלו טקטי
  

עדכונים שוטפים גם בפייסבוק של ynet

ראש הממשלה גם יודע שמעתה והלאה, אחרי שהנשיא אובמה הנחית על השולחן את תאריך הלידה של הכיבוש הישראלי בשטחים וחברות הקוורטט חיבקו אותו בחום, מצבה המדיני של ישראל רק יחמיר וילך, למרות שכלל לא בטוח שבסופו של תהליך יש הבדלים מהותיים כל כך בין קווי 1967 עם חילופי שטחים של אובמה, ובין נכונותו של נתניהו להסתפק בגושי האוכלוסיה הגדולים ביהודה ושומרון, כפי שרמז בנאומו בכנסת ביום שני האחרון. אבל כשהתמונה המצטיירת היא שחורה משחור וההיסטריה מחליפה את המדיניות, נתניהו מבין שכדאי מאוד להתכונן לבחירות הבאות, ולשמור על הבית. זה שמימין.   

אם שמעון פרס הוא האופטימיסט הנצחי, הרי שבנימין נתניהו הוא הפסימיסט האולטימטיבי. הוא רואה בהתרחשויות במזרח התיכון סכנה גוברת לקיומה של ישראל, מאמין בכל לבו שבעת הזו, בתקופה הנוראה הזו - אסור לישראל לזוז. כל תזוזה מיותרת, עשויה לפגוע בביטחונה, הוא סבור. כל צעד לא שקול עשוי להביא עלינו חורבן. הסורים על הגדרות, המצרים עוד לא סיימו להחליט מה הם רוצים מעצמם, החמאס זוחל לאיטו לתוך יהודה ושומרון, הירדנים מתנדנדים, איראן ממשיכה לפתח נשק גרעיני ואובמה - אובמה ממש לא חבר. במציאות הזו אי אפשר לזוז לשום מקום.

לכן, נתניהו סבור שהוא חייב להעביר את העולם סדרת חינוך, להסביר לו עם מה ישראל מתמודדת, להחליף לכולם את הדיסקט. לדעתו, אנשים מחפשים "מפלט פסיכולוגי" מעצם העובדה שאנחנו חיים באזור שאנחנו חיים וכי הבעיה אינה השטחים או ההתנחלויות. הבעיה - סבור נתניהו - היא שהפלסטינים לא מוכנים להכיר בזכותנו לחיות בישראל, אך אנשים מסרבים להכיר בבעיה.

בלשכה בטוחים - המסר עבר 

בינתיים, ועד שהעולם יסיים את הטיפול הפסיכולוגי, נתניהו יוצא למלחמה נגד אובמה, ומכין עצמו לבחירות הבאות, שככל הנראה יתקיימו ב-365 הימים הקרובים. כששמע ביום חמישי בערב את נאומו של הנשיא האמריקני, קפץ נתניהו כנשוך נחש. הוא הבין שאובמה הולך לו על הראש, דוחק אותו עם הגב אל הקיר, ופועל, למעשה, להחלשתו ולהדחתו. לא הועילו ההפצרות של כמה משריו הבכירים שהציעו לו להנמיך את ווליום התגובה, ולא הועילו רמיזות יועצי התקשורת להרגיע את הרוחות. נתניהו רצה מלחמה. היועצים היו המומים, התקשו להבין מהי התבונה העומדת מאחורי התגובה שהחליט ראש הממשלה לפרסם נגד הנשיא אובמה שעות ספורות לפני הפגישה עמו.

נתניהו, מצדו, החליט להוריד את הכפפות. אם אובמה רוצה מלחמה, הוא יקבל מלחמה. נתניהו הרי לא בא לוושינגטון לבדו. הוא בא כמנהיגו ה"גאה אך עניו" של "עם נרדף", כלשונו, עם שדעותיו ועמדות הקונצנזוס שלו נבדקו היטב בשבועות האחרונים בסקרים. בסביבתו של ראש הממשלה סבורים שהמסר עבר, שהאמריקנים הבינו שאובמה הגזים, ושהנאום שלו הלך רחוק מדי. לראיה קבלת הפנים החמימה שניסה הנשיא האמריקני להפיק בבית הלבן, הצ'פחות על הדשא וארוחת הצהריים בארבע עיניים. אולי הם הבינו, אבל הנזק הכבד לישראל כבר נגרם, ואת חילופי הדברים הקשים בין ירושלים לוושינגטון ספק אם ניתן יהיה למחוק מהפרוטוקול.

נתניהו ואובמה בבית הלבן, אמש (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)