בלי פנטזיות: תשכחו מלהיות הורים מושלמים
בתסריט המושלם אתם הורים נפלאים שמבלים עם הילדים בכיף בבית, אבל במציאות יש גם בכי, מריבות, חרטות ותהיות אם פעלתם נכון. אלי זוהר ניב חושבת שהפנטזיה הזאת בכלל לא בריאה, ומסבירה איך להיפטר לתמיד מרגשות האשם מול הילדים

כשתינוק נולד, נולדים יחד איתו רגשי האשמה. זה לא מפתיע בהתחשב בעובדה שההורות מתחברת אצלנו באופן מיידי וטבעי למקום הכי פגיע, הכי שברירי, ל"בטן הרכה" שלנו. אנחנו הלא מגדלים את ילדינו על בלוטות הרגש שלנו. רגשי האשמה הם "התבלין של ההורות", וזה בהחלט לא קל.

 

 

כל הפנטזיות מתרסקות

הרבה לפני שאנחנו הופכים להורים יש לנו כבר בראש תמונה של איזה הורים אנחנו הולכים להיות. יש לנו תסריט שנבנה לאט אך בעקביות דרך החוויות שלנו כילדים, מה שספגנו בבית הורינו (כולל הביקורת עליהם), ההורות של השכנה משמאל ושל גיבורת סדרת הטלוויזיה שהיינו מכורים לה בגיל ההתבגרות. וכן, גם מתוך הספרים שקראנו, הסרטים שראינו, הפרסומות שעשו לנו שטיפת מוח, האמונות והערכים שאימצנו.

 

בתסריט שלנו אנחנו מטיילים שזופים ויפים על שפת הים בחברת ילדינו המתוקים המתרוצצים סביבנו באושר ובצחוק מתגלגל, וכולנו אוספים צדפים לתוך דלי מצויר. או לחלופין - כל המשפחה ספונה בבית החמים והנעים, מרוכזים במשחק קופסה מרתק. הילדים מחכים בסבלנות לתורם ואנו מסבירים להם בנועם ובסבלנות אין קץ את כללי המשחק. מוכר?

 

רובנו היינו בטוחים שבבוא היום נהיה ההורים הכי טובים, הכי קשובים, תמיד נבין ללב הילדים, נהיה הכי "קולים", הכי "זורמים", הכי כיפים עלי אדמות. הילדים שלנו יהיו שמחים ומסופקים רוב הזמן, מודים על גורלם הטוב שהפגיש אותם איתנו כהורים בגלגול הזה.

 

לעתים הפנטזיה מודעת, לעתים לא, אבל בדרך כלל היא שם. ואז... אנחנו הופכים להורים. אך אבוי, די מהר אנחנו מבינים שהמציאות לא ממש מיישרת קו עם התסריט שגר אצלנו בראש, ולפעמים הפער בין השניים בלתי נסבל ממש.

 

כבר בשבוע הראשון (ולעתים ביממה הראשונה) אנו מגלים שלא תמיד אנחנו מצליחים להבין מה התינוק רוצה, לא תמיד אנחנו יכולים לספק לו את צרכיו בשנייה שבה הוא מבקש, ולעתים הצורך שלו מתנגש עם הצרכים שלנו (למשל, הוא בוכה בדיוק כשאת באמצע המקלחת שכל כך חיכית לה).

 

יתרה מזאת, עם כל הרצון הטוב והנכונות הגדולה, לא תמיד אנחנו מצליחים להביא מזור מיידי למכאוביו - כאבי הבטן בתקופת הגזים הידועה לשמצה, מכאובי בקיעת השיניים האיומים - אנחנו מחבקים, מערסלים, טופחים, מטלטלים ושום דבר לא מפסיק לגמרי את הבכי ואת הכאב ששוברים לנו את הלב.

 

יש הורה מושלם?

לאורך כל הדרך נמצא את עצמנו מתמודדים עם אין סוף תהיות מטרידות: האם עשיתי נכון? אולי הייתי צריכה לעשות אחרת? למה לא עשיתי כך? מה זה עושה לילד שלי? האם הוא ישלם מחיר על ההחלטה הזאת? וכמובן - מה זה אומר עליי? איזה מין הורה אני?

 

פנטזיית "ההורה המושלם" מתנפצת לנו מול הפנים ואנחנו צריכים ללמוד לחיות עם המציאות. לא תמיד נעשה את הדבר הנכון בזמן הנכון. לא תמיד נהיה שם כדי לסייע. לא תמיד נהיה צודקים ומדויקים.

 

האין זה נורא? ממש לא, ואתם יודעים מה - זה אפילו טוב! הרי מה זה בעצם "הורה מושלם"? הורה מושלם הוא זה שתמיד מבין (או מנחש) מה הילד שלו רוצה וצריך, זה שתמיד, בכל מצב ובכל עת, יספק את צרכיו, זה שלא טועה אף פעם, תמיד מגיב נכון, בעל תשובה לכל שאלה, פתרון לכל בעיה, זה שתמיד יהיה בשביל ילדו בכל עניין, ללא שהות, זה ששם בסוגריים את הצרכים שלו כי עכשיו "הילד צריך" והוא חייב לספק את הצורך שלו.

 

אבל רגע, איזה מסר עובר כאן לזאטוט? "הורה מושלם" משאיר את כל הכוח, החוכמה, התושייה והיכולות אצלו, ולא משאיר הרבה לילדיו. הורה מושלם מעביר מסר שיש תשובה לכל שאלה, שאסור לטעות, שחולשות הן מחוץ לתחום. ומעל לכל - הורה מושלם מעביר מסר שהצרכים של הילד שלו חשובים יותר מצרכיו שלו.

 

היום אנו מדברים על "הורה טוב דיו" (good enough), ולא מושלם. כל הזכויות שמורות לדונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקן ורופא ילדים אנגלי שטבע את המונח ושחרר אותנו מעולה של ה"מושלמות" - עשו הכי טוב שאתם יכולים לעשות, וזה המון!

 

תנו את הדעת על ההורות שלכם, העמיקו את הידע שלכם בנושא (דרך מאמרים באינטרנט למשל, ספרים, כתבות, פורומים, שיחות עם הורים אחרים), את המודעות שלכם, אמצו כלים חדשים להתמודדות טובה יותר וכדומה.


מבלים בתסריט המושלם בים עם ילדינו המאושרים (צילום: shutterstock)

 

אז איך מתמודדים עם רגשות האשם?

 

1. לפני הכל - אתם בני אדם!

בני האדם אנושיים מאוד, בעלי חולשות וצרכים - וטוב שכך. חשוב שילדיכם יכירו אתכם כפי שאתם, בני אדם שלמים ובהחלט לא מושלמים.

 

ההבנה הזאת תאפשר לכם להרגיש חופשיים ומשוחררים יותר בתפקוד ההורי היומיומי. מותר לא לדעת הכל, להתייעץ עם הילדים ואפילו מדי פעם לשנות את דעתכם.

 

2. תרשו לעצמכם לטעות

מי שלא עושה לא טועה, וכהורים אתם עושים המון! טעות היא הזדמנות נהדרת ללמידה (בתנאי שאכן לומדים מזה).

 

כשאתם טועים, תרשו לעצמכם לבקש סליחה מהילדים שלכם ומעצמכם. זאת הזדמנות יוצאת מן הכלל להדגים הלכה למעשה שטעויות קורות לכולנו, שאנחנו לא מצפים לשלמות ושכשטועים החיים לא נגמרים. ההורה כמודל - כבר אמרנו?

 

3. הצרכים שלכם חשובים

והם חשובים לא פחות מאלו של הילדים. כשהורה מבטל את עצמו מול ילדיו הוא מעביר מסר שהוא אינו מכבד את עצמו. ואם כך, למה שילדיו יכבדו אותו?

 

זוכרים את הדרישה של פעם מהילדים להיות בשקט מוחלט כשאבא ישן? זהו אבא המכבד את צרכיו ועושה לעצמו מקום. הוא הרוויח את זה ביושר. אתם מוזמנים לנסות את זה בבית.

 

4. תרשו לילדיכם להיכשל

גם אם אתם יודעים שזה עומד לקרות אבל הילד מתעקש לעשות דברים בדרכו, גם אם לא הייתם בסביבה להושיע - ואופס! זה קרה. אתם תהיו שם כדי לחבק ולהכיל, להיות המרחב שבו ילדיכם ילמדו את השיעור שלהם.

 

זה חלק חשוב מהחיים. לא לומדים שחייה בהתכתבות ולא לומדים להתמודד מצפייה בסרטים.

 

5. גבולות בנתינה הם דבר הכרחי

ילד שמקבל הכל, שלא צריך לחכות לשום דבר, שלא צריך להתאמן בדחיית סיפוקים, שצרכיו נענים עוד לפני שהם נאמרים כמעט - איזה אדם הוא יגדל להיות? 

 

מהר מאוד אתם תגלו שהילד שלכם מתקשה להסתדר בחברת ילדים אחרים, שהוא רוב הזמן מתוסכל ואומלל, כועס ורוטן. לא כיף, באחריות, לא לו ולא לכם.

 

6. ארגנו מראש את היומן

כהורים בעידן החדש אנו מוצאים עצמנו כל הזמן בג'אגלינג מטורף עם אין ספור כדורים: ילדים, זוגיות, עבודה, חברים, משפחה מורחבת, תחביבים, סידורים ועוד ועוד.

 

ארגון סדר שבועי ותיחום של זמן עם הילדים יצמצם משמעותית את תחושת האשמה שלכם. כך גם אתם וגם ילדיכם תדעו טוב יותר למה לצפות.

 

7. השקיעו מחשבה בסדר העדיפויות

נניח שאתם בתקופה שבה צריך לשנס מותניים ולעבוד יותר, או שאחד הילדים זקוק להתייחסות "אקסטרה". ואולי אתם מרגישים שאתם חייבים לחזור לחדר הכושר פעמיים בשבוע? אם קיבלתם החלטה - קבלו גם את המחיר שהיא גובה. זאת לא הייתה שליפה מהמותן, אלא החלטה שבחנתם ובחרתם. חיו איתה בשלום.

 

8. ותרו על הרחמים

"מסכן הילד... כל כך קשה לו... כמה הוא מתאמץ". רחמים הם רגש מקטין, בדיוק ההפך ממה שהיינו רוצים להעביר לילדים שלנו. הוא לא מסכן! הוא מתאמץ וזה יופי, ככה הוא לומד ומשתפר.

 

אנחנו פה ללוות, לתמוך, לתווך - ולא לצמצם את תחושת הערך שלו. האמינו בכוחות של הילדים והם יאמינו בעצמם.

 

9. שתפו, התנצלו - אל תפצו

פעמים רבות אנחנו מרגישים כל כך רע עם ההתנהלות שלנו, שאנו חשים צורך לפצות במתנות, בצ'ופרים, בהבטחות שלא בטוח שנקיים. כל אלו מיותרים.

 

גם אם בסיטואציה מסוימת לא היה להיט, הענשה עצמית לא תתרום דבר לאיש. שיחה טובה שבה תתנצלו ותשתפו בתחושותיכם (בהתאם לגיל כמובן) תעשה עבודה הרבה יותר טובה ותתרום יותר לתקשורת ולקשר שלכם.

 

10. יש ימים קשים במיוחד

יש ימים שבהם שום דבר לא הולך והכל "עקום", ימים שצריכים להסתיים כבר בצהריים. פישלנו בעבודה, חטפנו דו"ח, רבנו עם חבר, ואיך לא - הילדים תובעניים ברמות יוצאות דופן ואנחנו מוצאים עצמנו צועקים עליהם באופן לא חינוכי בעליל. ים של רגשות אשמה.

 

אבל איזה מזל שמחר יש גם יום! נישן כמו שצריך, נקום חדשים ורעננים ונעשה תיקון לעצמנו, לילדינו ולכל הסובבים אותנו.

 

הכותבת היא יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים, מנהלת פורום הורות של מכללת הורים ראשל"צ. לאתר של אלי זוהר ניב לחצו כאן .


 

לפנייה לכתב/ת
    קישורים ממומנים
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה בלי פנטזיות: תשכחו מלהיות הורים מושלמים
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הפנטזיה ההורית מתנפצת לנו מול הפנים
    צילום: shutterstock
    לא לשים בסוגריים את הצרכים שלכם. אלי זוהר ניב
    צילום: עדי ארד
    ynet ספיישל
    תמר אלפיה
    נירית צוק
    אלי זוהר ניב
    ליאת קרן
    חיים עמית
    גיל ונטורה
    דני גיל
    דפנה תייר
    ענת לב אדלר
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים